מלחמת ההתפלה חדרה-קיסריה להכרעת המועצה הארצית

בתום הדיון, ואחרי דין ודברים מתוח בין הצדדים, הוחלט להעביר את הנושא להכרעת המועצה הארצית.

בפני הוועדה הוצגו שתי חלופות: חלופת קיסריה שהוגדרה על-ידי נציבות המים כזמינה לביצוע, וחלופת חדרה, שהוצגה על-ידי החברה הכלכלית העירונית, שניסתה להוכיח שהחלופה שלה לא רק סביבתית יותר, אלא גם זולה וזמינה.

חדרה והארגונים הירוקים טענו בוועדה, שהשטח שבחרו הנציבות ומשרד ראש הממשלה בקיסריה מיועד לשמורת טבע ופארק נופי, ואילו השטח שהיא מציעה הוא צמוד דופן לאזור תעשייה. חדרה גם התרעמה על כך ששוב מנסים לגזול ממנה אפשרות לזכות בארנונה, ומעבירים את הסיכוי הזה לשכנים העשירים.

חדרה הדגישה, שהמתכנן יגאל צמיר - שלטענתה נמצא בניגוד עניינים בשל העובדה שהוא מתכנן של תמ"מ 6 - ייעד את השטח גם למסחר, דבר שהוא פסול מבחינה תכנונית. גם ארגוני הסביבה הודיעו נחרצות, שהם מתנגדים להקמת המתקן בחולות קיסריה, בשל ייחודו הנופי הכולל דיונות חול נדירות במישור החוף.

כדי להפריך את טענת האי זמינות הציגה חדרה לוועדה את תוכניתה, שהופקדה בוועדה המחוזית, להקמת המתקן על מתחם בשטח 165 דונם בסמוך למפעלי נייר חדרה ומתקן השפכים העירוני. העירייה אף הציגה מסמכים, לפיהם קיבלה התחייבות מבעלי הקרקע, משפחת צימרמן מחיפה, לרכוש את השטח במחיר 30 אלף דולר לדונם.

עוד טענה העירייה, שבהסכם בין החשב הכללי והחברה לפיתוח קיסריה סוכם על תשלום של סנט לכל מ"ק, כמיליון דולר בשנה, המקבילים, להערכתה, לשווי קרקע של כ-70 אלף דולר לדונם. לטענת העירייה, משמעות הדבר היא שהעיסקה שלהם לא רק ידידותית לסביבה, צודקת חברתית, אלא גם כלכלית יותר.

עוד הציגה העירייה תוכנית להעברת צינור מהים למתקן באורך 3.5 ק"מ וצינור שיחזיר את התמלחות לים. אם יקום המתקן בקיסריה, אורך הצינור יהיה 2.7 ק"מ בלבד.

במהלך הדיון הודיע נציג האוצר, שלעיריית חדרה חוב של 16 מיליון שקל לקרן האיזון, ואף איים שאם יאושר המתקן תתבקש חדרה להחזיר את הכסף. חדרה הסכימה ללא היסוס.

עוד הודיעה עיריית חדרה, שהיא מתחייבת להקים את המתקן בשיתוף עם המועצה האזורית מנשה, כך שכל אחד מהצדדים יקצה 165 דונם למתקן. על-פי ההסכם בין הצדדים אם המתקן יוקם תחילה בשטח של חדרה היא תזכה בשני שליש מהארנונה ולהפך. המועצה האזורית הביאה אף היא מכתב, ממנו עולה שתוכל לחכור את הקרקע מהמינהל במחיר 12 אלף דולר לדונם.

מספר גורמים בוועדה התלוננו על כך שהיא נאלצת לקבל תכתיבים ממשרד ראש הממשלה, ושאלו איזה ערך יש לעבודת הוועדה, אם כל תפקידה מצטמצם בלהיות חותמת גומי להחלטות הממשלה.

לדברי עפרה ליבנה, אחראית תוכניות מיתאר במינהל התכנון, שקלול כלל המרכיבים מגלה שאין הבדל גדול בין החלופות. חלופת קיסריה נחשבת לסביבתית פחות אך לזמינה יותר, ואילו חלופת חדרה והמועצה האזורית מנשה פוגעת פחות בסביבה אך זמינה פחות. בשל הקירבה בניקוד הוחלט להעביר את ההכרעה למועצה הארצית, שתדון בחלופות ב-7 בינואר.