מחפשים הלימות הולמת

מאז שנת 2000 מדווחת קבוצת דיסקונט על הפסדים כבדים. הקבוצה הפסידה, עד הרבעון השלישי של השנה היוצאת, 454 מיליון שקל, ואילו הבנק לבדו (בניטרול התרומה החיובית של דיסקונט ניו-יורק ושל הבנק הבינלאומי לאורך רוב הדרך) רשם הפסד מצטבר של 437 מיליון שקל. לפי הערכות אנליסטים, הקבוצה כולה, על אף שהציגה רווח ברבעון השלישי, תמשיך להציג הפסדים ברבעון הרביעי.

מצב זה הביא לשחיקת ההון העצמי של הבנק מ-5.501 מיליארד שקל בסוף הרבעון השלישי של 2001 ל-4.886 מיליארד שקל ברבעון השלישי של 2002, שחיקה של למעלה מ-11%. כפועל יוצא, נמצא הבנק מזה תקופה ארוכה קרוב מאוד למגבלת הלימות ההון של בנק ישראל, וברבעון האחרון דיווח על יחס הלימות של 9.27%.

כדי להתרחק מסף זה, יכול בנק לגייס הון משני - יכולת שכבר מיצה בנק דיסקונט - או הון ראשוני, אך גם אפשרות זו כבר מוצתה בשל המגבלה שהטילה המדינה, בעלת השליטה בבנק, במטרה שלא לרדת בשיעור האחזקות שלה, כדי לא לסכל נסיונות הפרטה עתידיים (במצב כיום אפשר לומר: עתידניים).

אפשרות אחרונה של טיפול בצד ההוני של המשוואה, היא למכור נכסים. למשל: מרכנתיל-דיסקונט (ניסו למכור לברנרד שרייר, שלא ניצל את האופציה שניתנה לו לאחרונה), דיסקונט למשכנתאות (היה מו"מ עם משפחת שניידמן שלא הבשיל) וכמובן הנכס הכי אטרקטיבי: דיסקונט ניו-יורק. שם נוצר תור של קונים, אך בינתיים שר האוצר לא רוצה למכור בנימוק, כי ללא דיסקונט ניו-יורק, יהיה קשה עוד יותר להפריט את הבנק.

לכן לא נשארת ברירה אלא לטפל בצד השני של המשוואה - האשראי. פתרון לטווח מיידי הוא לקרוא חזרה לאשראי - לדרוש פירעון של הלוואות ON CALL, אשר כשמן כן הן: הבנק יכול לדרוש את פרעונן בכל מועד - או להימנע ממיחזור אשראי המגיע לפירעון.

דיסקונט כבר מטפל בבעיה זו גם בראייה כוללת יותר. לפי הערכות במערכת הבנקאית ובשוק ההון, בנק דיסקונט נמצא מזה רבעונים ארוכים מחוץ למגרש של עיסקאות האשראי הגדולות - מגרש שבלאו הכי לא ממש אטרקטיבי לנוכח מצב הלווים הגדולים נוסח זאבי, תבל, גיל ואלדר, מלונאים וכו'. זאת, כדי לא לגדול בתיק האשראי שלו וכדי שלא לרדת מתחת למגבלת ההון העצמי.

מנגד, וגם משיקולים עסקיים נכונים, מתמקד בנק דיסקונט בלקוחות הריטייל (משקי בית) וגייס לאחרונה 40-30 אלף לקוחות חדשים, להם הוא מעניק אשראי בהיקפים נמוכים, אך מפוזרים ובטוחים יותר.