מבית חולים לבית מלון, דרך בית המשפט העליון

על-פי עדות העולה מהמודל של ירושלים המשחזר את התקופה והנמצא כיום במגדל דוד, ניתן לראות כי המבנה היה קיים במקום, וסביר כי אלמנטים מהבניין הישן מהווים חלק מהבניין החדש. בשנים הראשונות בית החולים שירת את כל המזרח התיכון, והפך להיות מוסד בעל ערך באיזור שבו השתוללו מחלות עיניים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, הצבא התורכי השתמש במבנה כמחסן נשק, והבניין סבל ממספר נזקים. בנוסף, הושפע הבניין מרעש האדמה שהתרחש בשנת 1927 (שהחריב את יריחו). כתוצאה מכך, בוצעו מספר תוספות לבניין, כאשר כל אחת מהתוספות התאפיינה בסגנון אדריכלי שונה.

למרות הכל, אלמנטים אדריכליים מהעבר שרדו את רעידת האדמה, וקיימים גם היום. חלק משרידי האלמנטים האדריכליים כוללים את מקווה המים המשמש כיום במלון כבריכה תורכית חמה, הנקראת "חמאם".

גם במלחמת השחרור היה למקום תפקיד מרכזי: בשנת 1948 שימש הבניין לאחסון בסיס הרכבל הסודי ששימש להעברת סחורות לצה"ל אשר היה מכותר בהר ציון וברובע היהודי בעיר העתיקה. המקום התפרסם בשנת 1976, כאשר לוליין צרפתי התהלך על החבל ללא רשת ביטחון לקצה השני של הבקעה.

כיום קיים מוזיאון קטן באתר שבו נמצא הרכבל ומנגנונו, ובו מוצגים מעניינים אחרים מאותה תקופה. המקום הפך למלון בשנות ה-80.

מהתבוננות במבנה ניתן להבדיל בין תקופות הבנייה השונות. במבנה קיים גוון רחב של גדלי וצבעי האבנים, ולמרות שרוב החלונות בו הם חלוני קשתות - רובם שונים אחד מן השני בגודליהם, סגנונם וסוגיהם השונים. הווילה מן המאה ה-19 הנה חלק מורכב מהמלון, קומותיה מורכבות מתקופות בנייה שונות ומצבעי אבנים שונים - אפור, בז' וורוד. הארכיטקטורה של האגפים שנבנו בשנות ה-80, המאכסנים את רוב חדרי המלון, חוקו בהתאם לסגנון הבנייה של שנת 1929.

הכניסה למלון הר ציון נעשית דרך הלובי הנמצא בקומה השישית של המלון, כאשר שאר הקומות נמצאות תחתיו. מהר ציון ומהעיר העתיקה ניתן לראות את פיזור הבניינים ואת הגינות הרחבות והמטופחות - זהו הנוף הנשקף באיזור למעלה ממאה שנה.

הבעלים הנוכחיים של המלון החליטו להדגיש את אופיו המזרח תיכוני של הבניין ע"י עיצוב הפנים, בדגש על הווילה והסוויטה המיוחדת. הווילה שימשה במקור כביתו של הרופא אשר ניהל את בית החולים, ולאחרונה שימש למגוריו של קונסול איטליה בירושלים. כיום משמשת הווילה כמרכז ישיבות אלגנטי קטן.

אחד מחדרי הישיבות בקומה השנייה משמש גם כסוויטה. נושא הווילה הנו "פנטזיית המזרח", ובמהלך העבודות שבוצעו הוחזר עיצוב הפנים לצורתו המקורית. שיקום הווילה יצא לדרכו תחת השגחתו המתמדת של האדריכל והמהנדס, ג'וואד חכים, שהתמחה בשיקומו של המבנה הערבי הישן, פיקח על עיצובו מחדש של מבנה כנסיית האחיות רוזרי השוכן ברחוב אגרון בירושלים, ובנוסף טיפל במבנים דומים בנצרת.

הריהוט בווילה ובמספר סוויטות במלון הנם תערובת מפרס, דמשק ומרוקו, וכך אורחי המלון נהנים מחוויה ייחודית המשלבת חופשה יוקרתית עם ניחוחות מסתוריים מהעבר.

מלון הר ציון, בבעלות יורם שכטר ואחרים, עלה לכותרות בחודשים האחרונים בעקבות כוונת בעליו להרחיבו ולבנות אגפים חדשים, באיזור רגיש ביותר מבחינה נופית והיסטורית. הנושא הגיע לדיונים משפטיים, ואלו גלגוליהם העיקריים:

בסוף יולי 2002 עתרה החברה להגנת הטבע לביהמ"ש המחוזי בירושלים, בדרישה לחייב את יו"ר הוועדה המחוזית ירושלים, מתי חותה, לאפשר לה לערער בפני המועצה הארצית על ההחלטה המאשרת את התוכנית להרחבת מלון הר ציון בגיא בן-הינום. החברה להגנת הטבע טענה, כי מימוש התוכנית יגרום לפגיעה בלתי הפיכה בערכי טבע באחד האיזורים הרגישים בירושלים, ויעמיד בסכנה את ההליך להכרזת הר ציון כאתר מורשת עולמית עלידי אונסק"ו.

מהעתירה עולה, כי ועדת המשנה המחוזית לתכנון אישרה בפברואר השנה את תוכנית ההרחבה של מלון הר הציון, לתוספת אגפים חדשים. שטחי הבנייה שאושרו, לטענת החברה להגנת הטבע, הם פי 4 משטח המלון כיום. המלון שוכן באגן העיר העתיקה, על דרך חברון ומדרונו המערבי של גיא בן-הינום. המתחם נחשב לאחד האיזורים הרגישים ביותר בירושלים מבחינה נופית והיסטורית.

בעתירה נטען, כי החלטת הוועדה שאישרה את התוכנית לא היתה מנומקת, ולא התייחסה לבקשת ממשלת ישראל מאונסק"ו להכריז על הר ציון ואגן העיר העתיקה כאתר מורשת עולמי. בנוסף נטען, כי הוועדה התעלמה מעקרונות הבנייה המקובלים באגן העיר העתיקה.

בחודש אוקטובר 2002 קבע ביהמ"ש, כי לא כל שינוי תוכנית בעיר העתיקה בירושלים מחייב מתן רשות ערעור לארצית. השופטת מרים נאור דחתה את עתירת החברה להגנת הטבע נגד התוכנית להרחבת מלון הר ציון, וקבעה כי התוכנית לא קובעת החלטה עקרונית בעניין הקמת בתי מלון באגן העיר העתיקה, אלא בהרחבת מלון קיים.

לדברי השופטת, "לענייני העיר העתיקה בירושלים והסובב אותה יש להתייחס על דרך העיקרון אחרת מאשר לעניינים נקודתיים אחרים בתוכנית בנייה. ראוי לתת רשות ערעור למועצה הארצית בתוכנית המשנה תפישה תכנונית בעיר העתיקה, אך מובן שלא בכל עניין יש לתת רשות לערור".

באמצע חודש נובמבר 2002 ערערה החברה להגנת הטבע לביהמ"ש העליון (ע.א 9183/02) נגד ההחלטה שלא לאפשר לה להגיש ערר על תוכנית ההרחבה של מלון הר ציון. החברה להגנת הטבע ביקשה לראשונה מבית המשפט העליון לגבש קריטריונים מוסכמים לגבי מתן רשות ערר. הדיון יערך בחודש פברואר.

בסוף נובמבר הצטרפה אגודת אדם טבע ודין למאבק. מנכ"ל אט"ד, פיליפ ורבורג, כתב לראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, כי התוכנית, שאושרה בוועדה המחוזית, היא תוכנית הרסנית וההרחבה באיזור רגיש שכזה תביא לפגיעה פיזית ונופית, ודרש לשנות את התוכנית להרחבת המלון. לדברי ורבורג, "לדעתם של מומחים עולמיים לאתרי מורשת ושימור אתרים, המלון נמצא ברצועת חיץ השומרת על העיר העתיקה וסביבותיה. כל פגיעה ברצועת החיץ מקטינה את יכולתנו להגן על ערכי הטבע והדת המצויים באיזור, החשובים להעלאת חשיבותה של ירושלים כעיר קדושה לדתות וכעיר תרבות ותיירות בינלאומית".

בסוף דצמבר 2002 דחה אולמרט את בקשת אט"ד לשינוי תוכנית הרחבת מלון הר ציון. במכתב תשובה למנכ"ל אט"ד, פיליפ ורבורג, כתב, כי הרחבת המלון לא תהיה העילה לביטול היוזמה להכרזת איזור אגן העיר העתיקה כאתר מורשת עולמי. בכל מקרה, מציין אולמרט, עיריית ירושלים לא תוכל לתמוך בהכרזה מבלי שהנושא יתואם עם מערכות התכנון בעיר.

בא-כוח בעלי מלון הר ציון, עו"ד יהלי כהנוב, אמר בתגובה ל"גלובס": "אין כל הצדקה להתנגדות הארגונים הירוקים. מדובר רק בתוכנית הרחבה, ולא בניית מלון חדש. המגרש מיועד בתב"ע למלונות, כך שלא מדובר אפילו בשינוי ייעוד. ההרחבה אושרה ואף שובחה בכל הגופים, לרבות הוועדה המחוזית, רשות הגנים הלאומיים ורשות העתיקות, שהתרשמו מהמאמצים שנעשו בתכנון לפי קווי הנוף באיזור. זהו אבסורד שהרחבה של מלון (ב-50%) תידון במועצה הארצית - אין לכך שום הצדקה. בכל מקרה, העבודות מעוכבות עד לפסיקת העליון".

רקע משפטי: גל ניסים.