סיפור עם ידוע הוא על אותו יהודי במזרח-אירופה, אשר ה"פריץ" המקומי ציווה עליו
ללמד את כלבו לדבר. היהודי הסכים, אך בתנאי שיינתנו לו שלוש שנים למשימה. לחבריו
התמהים, הסביר היהודי: "שלוש שנים זה הרבה זמן. או שהכלב ימות, או שהפריץ ימות,
או שהכלב ילמד לדבר".
זו בדיוק גישתם של המתנגדים לתקן 15, ובראשם הבנקים: בואו נרוויח כמה שיותר
זמן. בינתיים, או שהמוסד לתקינה חשבונאית יתפורר, או שבג"ץ יקפיא את פעילותו,
או שהיו"ר הבא שלו יהיה יותר נוח לנו. לכן היה חשוב כל כך לבנקים לדחות את
יישום סעיפי 119-111 של התקן, אלו שאמורים היו להקשות עליהם ועל לקוחותיהם
להימנע ממחיקות ענק.
חשוב להדגיש: הטיפול בפער בין השווי בספרים לבין שווי השוק, אינו המצאה של
תקן 15. הכלל לפיו היחס בין שני ערכים אלו מחייב לכל הפחות התייחסות אם לא
טיפול חשבונאי ממשי, קיים כבר בגילוי דעת 68 של לשכת רואי חשבון. ההבדל הגדול
הוא, שתקן 15 מבקש לחייב את החברות לנמק היטב ובצורה מפורטת מדוע הן נמנעות
ממחיקות כאשר נוצר פער משמעותי שאינו בעל אופי זמני.
כאשר חייבים לנמק החלטות, קל הרבה יותר לתקוף אותן. במקרה שלנו, מדובר ברשות
ניירות ערך, שכלל לא הסתירה בחודשים האחרונים את חוסר שביעות רצונה מהשימוש
ההולך וגובר בהערכות שווי על מנת להימנע מהתאמות (מלאות או חלקיות) לשווי השוק.
אימוץ סעיפים אלו בתקן 15, היה מאפשר לרשות לומר לחברות: בדקנו את נימוקיכן,
הם אינם מקובלים עלינו, ולכן התכבדו ומחקו.
מה שמטריד את הבנקים הוא לא רק המחיקות של עצמם, שהן קטנות יחסית, אלא גם ובעיקר
המחיקות של לקוחותיהם. כאשר אליעזר פישמן מופסד על הנייר מאות מיליוני שקלים
מהשקעות באי.די.בי; כאשר כור מופסדת סכומי עתק על השקעתה באי.סי.איי; כאשר
בעלי חברות הכבלים כבר כמעט לא יכולים למדוד את הפסדי ההשקעות - זה מלחיץ את
הבנקים לא פחות, ואולי יותר, מאשר אותם עצמם.
הדבר היחיד שמונע מחיקות ענק הן כאמור הערכות השווי, הטוענות - במידה זו או
אחרת של צדק - ששווי השוק (מישהו ראה כאן שוק הון לאחרונה?) רחוק מלשקף את
השווי הכלכלי האמיתי של אותן אחזקות מופסדות. אבל אם תפסול רשות ניירות ערך
בצורה סיטונית את הערכות השווי, יתברר לבנקים שלקוחותיהם הגדולים ביותר מדווחים
על הפסדים כמעט חסרי תקדים. ההשלכות ברורות: חובות מסופקים, קושי להעניק אשראי
נוסף, סכנת קריסה.
מבחינת הבנקים, דחיית מועד היישום של סעיפים אלו בתקן 15, נותנת מרווח נשימה
לטווח הקצר ולטווח הבינוני. לטווח הקצר: המחיקות לא יהיו בדו"חות 2002 שיתפרסמו
בעוד חודש וחצי. לטווח הבינוני: כל הדיון נפתח מחדש, ובינתיים בכלל לא ברור
מה יקרה למוסד לתקינה חשבונאית.
יו"ר הוועדה המקצועית של המוסד, פרופ' אלי אמיר, מסיים את תפקידו בחודש אפריל,
והבנקים יכולים לקוות למישהו יותר נוח מבחינתם. בערך באותו מועד אמור בג"ץ
לומר את דברו בעתירות שהוגשו נגד תקינות פעילותו של המוסד, והוא עשוי לחייב
את המדינה ליזום במהירות חקיקה להסדרת הנושא - ולא ברור מה יהיה מעמדם של המוסד
ושל תקניו בזמן הביניים. ואולי בינתיים יתחיל המשק להתאושש, הבורסה תעלה והפערים
יילכו ויצטמקו, כך שהבעיה תלך ותקטן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
