ביהמ"ש העליון הורה לתקן פגמים בהפקעות של חלקות תת-קרקעיות לפרויקט מנהרות הכרמל

השופטים אהרון ברק ואליעזר ריבלין הסכימו עם נאור, אשר הורתה להחזיר את הדיון בהליכי ההפקעה לביהמ"ש המחוזי בחיפה, על מנת שתתוקן הפקעת הבעלות ולא רק זכויות החזקה והשימוש.

עוד הוטל על ביהמ"ש המחוזי לקבוע את גבולות ההפקעה המדוייקים. לאחר קביעת גבולות ההפקעה, יש לפרסם הודעה על השינויים האמורים, תוך ציון מידות לגבי כל חלקת אדמה בנפרד, ולרשום את המידות ברשומות.

מדובר ב-18 בעלי דירות על הכרמל, אשר המדינה הפקיעה מהם ומקבוצה של כ-100 תושבים נוספים, אדמות מתחת לבתיהם במעבה האדמה, לצורך חפירת שתי מנהרות בהן עתידים להיסלל כבישים החוצים את רכס הכרמל.

נאור מציינת, כי הפקעה תת-קרקעית היא הפקעה בלתי שגרתית, המעורר סוגיות חדשות - דבר שהביא לתקלות. היא, החליטה להתייחס לנושא בהתבסס על "התוצאה היחסית", וזאת על מנת לאפשר את סלילת המנהרות תוך זמן סביר, ובלי לפגוע בתושבים מעבר למידה המיזערית הנדרשת.

הפקעה מתחת לבתים

על מנת לסלול את המנהרות, הוציא האוצר הודעת הפקעה המתייחסת לשטחים שמתחת לבתי התושבים. אלא שהודעת ההפקעה היתה בלתי ברורה, ולא התייחסה לעומק ולמידות האיזורים המופקעים במעבה האדמה.

במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי התברר, כי המדינה מתכוונת להפקיע בתוואי המנהרה בעומק ההר, לפחות 30 מטר מתחת לכל בניין ו-15 מטרים מתחת לכל מגרש. במקומות מסוימים אמורה המנהרה לעבור בעומק של 200 מטר מתחת לפני השטח.

השופט המחוזי שמואל ברלינר קבע, כי התושבים לא הצליחו להראות פגיעה בלתי מידתית בקניינם, והפעלת כביש אגרה במנהרות היא מטרה ציבורית כשרה. על כך הגישו התושבים ערעור, באמצעות עו"ד שגיב מרד.

בערעור יצאו התושבים גם כנגד ההודעה המתקנת של המדינה, שהוצאה לאחר מתן פסק הדין במחוזי. התושבים טענו, כי ההודעה איננה מגדירה במטרים את השטח המופקע מהמנהרות כלפי מעלה, דבר אשר יגביל את מרחב ההפקעה למרחב מזערי הנדרש לצורך המנהרות בלבד.

עוד טענו התושבים, כי ההפקעה של זכויות החזקה והשימוש לתקופה של 99 שנים, היא פיקציה שכן לאמיתו של דבר מדובר בהפקעת הבעלות. לדבריהם, מדובר בהריסה והוצאה לצמיתות של חלק מהקרקע, לשם יצירת תשתית קבועה למנהרות וכבישים.

השוואות לחו"ל

נאור קיבלה את עמדת התושבים, לאחר שבחנה את עניין הניצול האפשרי של הקרקע מתחת ליסודות הבתים.

נאור מציינת, כי במגדלי התאומים בניו-יורק, היו היסודות בעומק של 70 מטר, וכי בפרויקט המנהרות בבוסטון, יסודות הבניינים והמנהרות רחוקים מטרים ספורים זה מזה. לפיכך, קובעת נאור, אין להפקיע גם לעומק מעבר למידה הדרושה.

נאור מציינת, כי המדינה הפקיעה גם את זכויות החזקה וגם את זכויות השימוש התת-קרקעיות. זאת, למרות שכוונת המדינה היתה להפקיע רק את המרחב הדרוש למנהרות בתוספת נפח מסוים מעליהן. עניין זה לא בא לידי ביטוי בהודעת ההפקעה השנייה של המדינה, ובכך היא לוקה.

נאור מציינת, כי המדינה איננה מתכוונת לצמצם את ההפקעה, אלא מצמצמת רק את הדרישה למסירת החזקה לשטח של 30 מטר מתחת לבניין. לכן, הודעת ההפקעה מתחילתה לוקה בחוסר מידתיות קיצוני.

הצהרת המדינה לעניין ההגבלות של ההפקעה ל-30 מטר מתחת לבניינים ו-15 מטר מתחת לחלקות, היתה צריכה לבוא לידי ביטוי בתיקון ההודעה ברשומות ובהערות האזהרה, דבר אשר לא נעשה.

עוד מציינת נאור, כי הקניית זכות שימוש ואחזקה לתקופה שהיא מעבר לתקופת חייו של הנכס, מהווה למעשה הקניה לצמיתות. לכן, הפקעת זכות אחזקה ושימוש ל-99 שנים, יכולה להיעשות רק בדרך של הפקעת הבעלות. מה גם שמדובר בתוואי המנהרות, אשר איננו מפקיע חזקה ושימוש בלבד, אלא מכלה את הנכס או את חלקו.

מכאן נובע, אומרת נאור, כי המדינה היתה צריכה להפקיע את הבעלות בחלל המנהרות ולא רק את זכויות החזקה והשימוש. היה עליה לקבוע את גבולות ההפקעה המדוייקים, לפרסם את השינויים האמורים, לרשום הערת אזהרה, ורק לאחר מכן לקבל את החזקה מהתושבים על השטחים המופקעים. את המדינה ייצג עו"ד משה גולן. (ע.א 119/01).