יהואש המיואש

ארכיאולוגיה מקראית הפכה זה כבר לשפחתה הנרצעת של הפוליטיקה, ובכל פעם גורם אידיאולוגי אחר מנכס את ממצאיה לצרכיו. מנקודת-המוצא הזו יש לבחון את מידת האותנטיות של "כתובת יהואש" (ולהגיע למסקנה שהיא מזויפת)

אני כותב בעמודים האלה מדי פעם בשבח הענווה. פחות סימני-קריאה, יותר סימני-שאלה, יותר אשמתי-חטאתי-טעיתי-מעלתי. אבל אני מודה שענווה כענוותו של פרופ' נדב נאמן עדיין לא עלתה על דעתי. פרופ' נאמן הוא היסטוריון מאוניברסיטת תל-אביב.

בתחילת השבוע שעבר "הוא נרעש... כאשר קרא את הידיעה ב'הארץ' על כתובת המיוחסת ליהואש מלך יהודה, שמלך בירושלים בסוף המאה התשיעית לפני הספירה. (הוא) נזכר במאמר שפרסם ב-1998 בכתב-עת הולנדי, שהכתובת המיוחסת למלך יהואש התאימה לכתוב בו באופן מחשיד" ('הארץ', 16 בינואר).

מדוע נרעש הפרופסור? מפני שבמאמרו, לפני ארבע שנים ויותר, הוא עשה ספקולציה מלומדת על הביבליוגרפיה של מחברי ספר מלכים ב'. הם תיארו במידה גדולה של פירוט שני מאורעות דתיים חשובים: טיהור בית-המקדש בידי המלך יהואש, ועבודה זרה בהיכל בתקופת המלך אחז. אל נכון, כתב פרופ' נאמן, הכותב הקדום "הסתמך על שתי כתובות מלכותיות: כתובת שכתב המלך יהואש וכתובת שכתב המלך אחז".

מלומדת היתה ספקולצייתו, אבל ספקולטיבית בהחלט. והנה, מתוך הר הבית, בלילה, כאשר הווקף נרדם על משמרתו, הצליח מישהו להגניב לוח אבן בכתב עברי קדום (זאת אומרת, בכתב פיניקי), שעליו מתנוססת כתובת של המלך יהואש. "אחת מן השתיים", אמר פרופ' נאמן לכתב 'הארץ', "או שאני קלעתי בול, וההשערה שלי התאמתה באופן פנטסטי; או שזייפן קרא את ההשערה שלי, והחליט לאמת אותה. אם בעתיד הקרוב תצוץ כתובת נוספת, 'כתובת אחז', אהיה מושכנע שהמדובר בזיוף".

זהירות, קדמוניטיס

אני מודה שהמלים האלה מעוררות בלבי הערצה. ממה נפשך, הלוא פרופ' נאמן היה יכול להתבשם איזה יום-יומיים בתהילה המזומנת להיסטוריון, שספקולציה נועזת שלו על עבר מיתי מתאמתת מכוח ממצא ארכיאולוגי. אבל בעיני פרופ' נאמן, ההתאמתות מחייבת חשד, ויותר מדי התאמתות מצריכה ביטול. אכן, תלמיד חכם, שאת המרשם שלו צריך להעניק בכל מקרה של התלקחות קדחת מסוכנת מזן ה'קדמוניטיס', זו הקדחת המביאה יחידים, קבוצות ועמים לכלל ההכרזה המתריסה שהם קדמונים יותר מכל שכניהם, ולפיכך יש להם זכויות-יתר.

מותר להניח כי בזמן אשר יעבור מכתיבת הדברים האלה (יום א' השבוע) ועד פרסומם, תתפשט הסכמה פחות או יותר כללית בקהילת ההיסטוריונים והארכיאולוגים של ימי המקרא, שכתובת יהואש היא מעשה זיוף. היא לא רק מעוררת חשד מצד דקדוקה ומצד הקליגרפיה שלה, אלא גם מצד אופן מציאתה.

ניסיונו של המלך הקדמון להתערב במהלך מערכת הבחירות בישראל היה יכול להניב תוצאות מעניינות. אילו התאמתה האותנטיות של הכתובת, היו הרבה מאוד אנשי מדע צריכים לבלוע את לשונם. היא היתה נעשית הראיה העתיקה ביותר לא רק לקיום בית-המקדש, אלא גם לקיום מלכות יהודה. היא היתה מנחיתה מהלומה קשה על האסכולה ה"מינימליסטית", הסבורה שהתנ"ך הוא מקור משני בהבנת ההיסטוריה העתיקה של ארץ ישראל.

אבל גם אילו התאמתה הכתובת, היא לא היתה מחלישה כלל את תוקף השאלות על ההיסטוריות של מלכות דוד ושלמה. מפני שאם יש לנו כתובת מימי המלך הלא-כל-כך חשוב יהואש, ואם יש לנו חותם מימי המלך הישראלי הלא-חשוב הושע בן אלה, אז מדוע אין לנו אפילו רבע ממצא מלכותי מימי דוד ושלמה?

אומרים לנו שהראיות נמצאות בהר הבית, אם הווקף עדיין לא השליך אותן לאשפה בלהיטותו להוכיח שליהודים אין כל זיקה ל"חראם אש-שריף". אבל התנ"ך מספר לנו שדוד ושלמה היו שליטיה של אימפריה אזורית רבת-עוצמה, מדמשק ועד עציון גבר. אז מדוע יהיו ראיות רק בירושלים?

"אין דבר כזה"

הארכיאולוגיה של ימי המקרא היתה קשורה מיומה הראשון בפוליטיקה. היא שירתה את מדיניות החוץ הבריטית עוד במאה ה-19, היא שירתה חזון פרוטסטנטי אמריקני בתחילת המאה ה-20 (כאשר ויליאם פוקסוול אולברייט התחיל לחפור, ועותק של התנ"ך בידו), היא שירתה את טענות הציונות (יגאל ידין ב"אורוות שלמה" ובחצור הגלילית), והיא משרתת בשנים האחרונות שורה של כותבים הלהוטים להפריך את הלגיטימיות של הציונות.

חלקם זרים, וספריהם זוכים להערכה מיוחדת בין אויבי ישראל (למשל, הספר "המצאת ישראל העתיקה: השתקת ההיסטוריה הפלסטינית" מאת קית וואייטלאם; או "העבר המיתי: הארכיאולוגיה המקראית והמיתוס של ישראל" מאת תומס תומפסון, מאבות האסכולה ה"מינימליסטית"); חלקם באים מאנשי מדע ישראלים כבדי-משקל וראויים להאזנה.

אין זו אשמתם של פרופ' ישראל פינקלשטיין ושל פרופ' זאב הרצוג מאוניברסיטת תל-אביב, שמחקריהם על ההיסטוריה הישראלית העתיקה הוצאו מהקשרם המדעי, ונעשו חלק מן הרפרטואר של פמפלטים פלסטיניים. ראש רשות העתיקות הפלסטינית, ד"ר מועיין צאדק, הסתמך עליהם כאשר טען (זמן קצר לאחר תחילת האינתיפאדה), כי "אין דבר כזה 'ארכיאולוגיה מקראית'". הוא התנגד לעצם השימוש בציון "תקופת בית שני" לציון ההיסטוריה של ארץ ישראל בסוף תקופת הברזל.

מנגד, חפירותיו של אדם זרטל בהר עיבל, לפני עשרים שנה ויותר, שירתו צרכים פוליטיים של הקנאים במתיישבי יהודה ושומרון. זרטל סבור שהוא גילה מזבח ממין זה המתואר בפרק ח' של ספר יהושע. שם ערך יהושע אסיפה של שבטי ישראל, וכונן את הקשר בין ישראל, תורתו וארצו.

כמובן, בעיני חלק ניכר מן הארכיאולוגים של ימי המקרא, יהושע לא היה ולא נברא, ואין ראיות אף לאחד מן המאורעות המתוארים בספר יהושע. זרטל עצמו לא חשב שהתגלית בהר עיבל אימתה את ספר יהושע. היה מזבח, ולמזבח היתה פונקציה מאחדת - אבל מי היו האנשים שהתאחדו סביבו, ומה היו נסיבות הגעתם לארץ כנען, זרטל אינו יודע. אם בכלל, הוא חושב, שהם הגיעו מארם נהריים, לא ממצרים.

אבל כל זה לא הפריע לפונדמנטליסטים יהודים לחוג את ניצחונם, ולציין בתערובת של סיפוק ושל שמחה לאיד, שאקט האישור של הטקסט המקראי בא מאת "אדם זרטל, חבר קיבוץ עין- שמר(!)", סימן-הקריאה במקור.

בנסיבות כאלה, כאשר כל ממצא מדעי, כל מסקנה טנטטיבית, כל רבע תגלית ארכיאולוגית הם מועמדים ודאיים לחטיפה ולניצול פוליטי, קשה מאוד להיות ארכיאולוג מקראי. מה נדיר הוא ארכיאולוג המצליח לשמור על יושרו, ולא להיקלע להתנצחויות פוליטיות.

מה היה כותב ברוך

הסנסציות הארכיאולוגיות האחרונות - הגלוקסמה של יעקב אחי ישו, כתובת יהואש, אולי גם הטענה שערי הנבטים בנגב בכלל לא היו נבטיות אלא רומיות - הביאו את הארכיאולוגיה המקראית (במובנה הכולל, זה הנמתח אל ימיה הראשונים של הנצרות) אל העמודים הראשונים של העיתונים. זה רק קצה הקרחון.

סערה פוליטית כמעט בלתי פוסקת משתוללת בשדה המחקר הזה, בין ירושלים לרמאללה לקופנהגן (מרכז חשוב) לניו-יורק. מדענים אינם מחליפים דעות מדעיות, אלא יורים אלה באלה בליסטראות של איבה ושל כעס ושל שטנה.

הארכיאולוגיה הפכה לשפחתה הנרצעת של הפוליטיקה. מה מאוד צריך לקוות שהתגלית האותנטית הבאה תכלול עצה קטנה, נניח מברוך בן נריה הסופר לכל יורשיו ויורשי יורשיו: קחו את זה בקלות, ידידיי הצעירים, זה כבר קרה, לא תוכלו לשנות את זה. השאלה רק איך כותבים את המשפט בדקדוק מקראי תקין, בכתב פיניקי ללא שגיאות, על לוח שיוכל לכל בדיקה רדיוקרבונאלית (טיוטה למכתב כזה מצורפת בצד הרשימה).

מי שרוצים לצפות קצת בקרבות הארכיאולוגיים, שיתבוננו באתרים הבאים:

# www.bibleinterp.com המוקדש ל"מסירת החדשות האחרונות, הכתבות, הדעות, הפרשנויות, הפירושים הארכיאולוגיים והחפירות, הרלבנטיים ללימוד כתבי הקודש (יהודיים ונוצריים) לטובת הציבור ולטובת חוקרי המקרא"

# www.bib-arch.org של כתב-העת האמריקני "סקירה ארכיאולוגית של ימי המקרא", במה תוססת של מידע, גילויים, ספקולציות וחילופי דעות # listserv.lehigh.edu/lists/ioudaios-l/Articles.html קבוצת דיון אלקטרונית, בעיקר של אנשי מדע, על "יהדות בעולם היווני-רומאי", אבל לא רק # www.bibleandscience.com/biblearchaeology.htm הוא תומך נלהב של התנ"ך כהיסטוריה