לאן עוד אפשר לקחת את זה?

ג'סיקה (ווסטפלט), צעירה ניו-יורקית, יהודייה, שלא מוצאת את הבחור המתאים, עונה למודעה בעיתון במדור הלסביות. את המודעה פרסמה הלן (יורגנסן), שמנהלת הרבה מערכות עם גברים (במקביל), ועכשיו מחליטה לנסות יחסים לסביים.

יהודה סתיו ("ידיעות אחרונות") טוען, ש"אם אהבתם את הרוח הקומית המלבבת של 'החתונה היוונית שלי', תאהבו גם את הבריזה הקלילה של 'לנשק את ג'סיקה סטיין'. ההפקה עלתה פחות ממיליון דולר וספק אם הסרט "יותיר חותם כלשהו באמנות הקולנוע, אבל זהו קולנוע נעים", עם הרבה מצבים קומיים, "שיותיר אתכם עם חיוך על השפתיים".

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב") מוצא ש"העיסוק בדמותה של הרווקה העירונית, בעולמה הפנימי ובדילמות שלה, הפך בשנים האחרונות לסוג של אובססיה", המעוררת תחושה חריפה של דז'ה וו, ו"לנשק את ג'סיקה" הוא בדיוק עוד מוצר מהסוג הזה. "אותם הטקסטים", אותן תהיות, תלונות וחלומות של אותה רווקה, ש"חולמת על היום שבו יופיע 'האחד' וישים קץ לסבלותיה (...). לאן עוד אפשר לקחת את זה?"

ולמרות זאת, "הפטנט התסריטאי של הסרט כל-כך פשוט, עד שזה היה חייב להצליח". שתי בחורות המיואשות מ"הגברים המגעילים האלה", מחליטות לנסות מערכת יחסים לסבית. השחקניות הראשיות מגלמות את ג'סיקה והלן "באופן מוגבל אך יעיל", והסרט "ברובו, משעשע ולפעמים גם מצחיק ממש. פה ושם סצינות מצליחות לגעת ללב ולרגש, בלי לגרום לנו להרגיש זולים וקלים להשגה". הסך הכל "סביר וממוצע מכדי להיחשב מהפכני או אפילו מעניין".

דבורית שרגל ("רייטינג") בדעה שזה סרט "נחמד שכזה. לא מעיק, ובעיקר פתוח. פתוח ליחסים בין אנשים, מסיר גבולות (לפחות את חלקם) בין נטיות מיניות ומערער על חשיבות ההגדרה המפורשת וההפרדה בין אלו ואלו. יש בו לא מעט בדיחות ממש שוות. למשל, כשהלן שואלת את ג'קסיקה אם כבר סיפרה לפסיכולוגית שלה עליהן, היא עונה לה 'מה פתאום, זה אישי מדי'. ובעיקר אין בו פתרונות אינסטנט או סופיים מהאגדות". ועל כל אלה, שלושה וחצי כוכבים.

דנה קסלר ("מעריב") מציינת, שיש "הרבה דיאלוגים שנונים של יהודים ניו-יורקים, בדרגות שונות של נוירוטיות והרבה צילומי מנהטן". היחסים הנבחנים כאן מנסים "לזרום בטריטוריה מבלבלת ולא ברורה". האם הגיבורות לסביות? האם הן סתם מנסות להוכיח עד כמה הן משוחררות? האם הן מאוהבות? "את כל השאלות האלה ועוד אינספור אחרות, הסרט מעלה בצורה טבעית, עדינה וקלילה", וכיוון שהוא "מעלה שאלות שהרבה נשים סטרייטיות שואלות את עצמן, זאת כבר סיבה לא רעה שגברים סטרייטים ילכו לראותו".

בקיצור: הגם שלא ישאיר חותם על אמנות הקולנוע, זהו סרט קטן, נחמד, עדין, קליל, משעשע, ואף מצחיק לפעמים. מי מצפה ליותר בימים טרופים אלה.