חרדת ברק

יוזמתו של אהרון ברק למנות את הרב דיכובסקי כשופט בית המשפט העליון, יוזמה שנכשלה, נראית יפה על פניה. הנה נשיא בית המשפט העליון מוכיח כי בתוך עמו הוא חי, והרי גם הציבור החרדי הוא חלק מהעם, ולכן מינוי של הרב-הדיין מלמד על היותו של הנשיא קשוב לטענותיו ולטרוניותיו של ציבור זה כלפי המוסד השיפוטי העליון.

אם מגרדים קצת את מראית העין, אז יש כאן בעיה. כלומר, כנראה שמבחינת החוק הכל כשר למהדרין, שכן הוא מעניק לנשיא את האפשרות למנות לבית המשפט אדם הנחשב למשפטן מובהק, גם אם השכלתו לא נרכשה בדרכים רשמיות. הבעיה היא עם סוג המשפטנות. יש להניח שהמחוקק לא התכוון לאדם שהתמחותו המובהקת והבלעדית היא, למשל, המשפט של ימי הביניים. שכן, במה יכולה בקיאות במשפטנות זו להועיל, ולמעשה מי שהשקיע את כל כולו בסוג זה של משפטנות, סביר להניח שאין לו כל עדיפות על המשפטן הממוצע, ואולי אפילו הוא בעמדת נחיתות, כאשר מדובר במשפטנות בת ימינו.

היגיון זה מוביל אותנו אל הנחה נוספת, והיא שהמחוקק גם לא התכוון לאדם שהמשפטנות שלו עומדת בסתירה למשפטנות על פיה פועל בית המשפט העליון. כידוע, פועל בית המשפט העליון בתוך מסגרת שהיא חוק המדינה. הרב דיכובסקי, לעומת זאת, פועל בתוך מסגרת שהיא חוק ההלכה. אצל דיכובסקי ודומיו, ההלכה איננה רק מסגרת, אלא אמונה ערכית בסיסית. מבחינתו, בכל מקום בו קיימת סתירה בין חוק המדינה וחוק ההלכה - חוק ההלכה עדיף.

הדעת נותנת, כי ברק הגיע למסקנה שחזקה על הרב דיכובסקי, כי מרגע שהוא מצטרף אל בית המשפט העליון הוא מקבל עליו את דינה של המדינה. הנחה כזאת משולה להנחה, כי מרגע שאתה מעביר נמר, למשל, לכלוב של אריה, הוא הופך להיות מלך החיות. אצל אנשים כמו דיכובסקי, לפסוק בניגוד להלכה זה כמו להפסיק לנשום. זה פשוט לא יעלה על הדעת.

אהרון ברק, איש חכם באמת, לא יודע זאת? או שגברה עליו חרדת החרדים? « מתי גולן « חרדת ברק «