מאיפה מסריח הדג?

יו"ר בזק, מיקי מזר, הזמינה לאחרונה את לקוחות החברה להתקשר אליה אישית, ואפילו מסרה בראיון לעיתונות את מספר הטלפון האישי שלה. למי שלא יודע, מזר חובשת גם את כובע יו"ר השפד"ן, האחראית על הטיפול בביוב בגוש דן. סביר להניח, שהשבוע היא לא היתה מוסרת את מספר הטלפון שלה לתושבי ת"א, שהסרחון עלה באפם.

יכול להיות שהים באמת יכול באמת לסבול הכל, וכמה סערות ישכיחו את חרפת הזרמת הביוב השבוע, אך אין ספק שמגיע לתושבי תל-אביב הסבר כיצד קרה שחוף הים שלהם הפך לקורבנה של תשתית קורסת.

תקלות קורות. את צמד המילים הזה אנחנו שומעים יותר מדי פעמים. הבעיה היא, שבכל המקרים, הקורבן הם הציבור והסביבה, כאשר מי שאחראי למנוע את התקלות מסתפק בדרך כלל בהשמעת תירוצים, אפילו מבלי להתנצל.

ארגוני הסביבה כועסים לא רק בגלל התקלה, אלא בעיקר בשל שוויון הנפש בה היא התקבלה. ביום שני שעבר, בו התרחש הפיצוץ, הודיעה הנהלת השפד"ן שהתיקון יארך חודשיים. משמעות הדבר היא שלים ולדגה היה יכול להיגרם נזק אדיר. רק לחץ ציבורי שהופעל על הנהלת השפד"ן, קיצר את הזמן לשבועיים בלבד. אמש (ד') הודיעה הנהלת השפד"ן שממחר (ו') תוקטן ההזרמה לים ב-30% בלבד מכמות השפכים, כאילו שבכך יש נחמה.

אך לראשי השפד"ן אסור לשכוח שחלק מתפקידם היא תחזוקה נאותה של הקווים, ודאגה לכך שתקלות כאלה לא יקרו. הים אמנם קרוב, הזרמת השפכים אליו היא פתרון קל, ואוכלוסיית ישראל למודת צרות, אך מוטב שהנהלת השפד"ן תפנים את העובדה, שהגיע הזמן שהים והציבור יחדלו להיות קורבן למחדליה.

במשך שנים רבות הוזנח נושא הביוב בארץ, עד שכל הנחלים הפכו למובילי ביוב. רק בשנים האחרונות, ובלחץ שמשרד הבריאות, שהודיע שלא יחתום על תוכניות בנייה ביישובים בהם נושא הביוב אינו מוסדר, החליטו המדינה והרשויות להתחיל לטפל סוף סוף בשפכים. השבוע נפתח המכרז להקמת מכון הטיהור של עכו, העיר האחרונה המזרימה שפכים גולמיים לים.

בתקציב 2003 החליטה המדינה להפסיק להשתתף בתקציבן של רשויות הניקוז, ולהטיל את כל התשלום על הרשויות המקומיות. תפקיד הניקוז הוא למנוע הצפות כבישים ובתים בימי גשם, ומה קל יותר מאשר למחוק אותו מהתקציב. לחץ שהופעל על משרד החקלאות, שיכנע את האוצר לחזור בו חלקית מההחלטה. החלטה זו, שהוגנבה לתקציב ומותנה מעט ברגע האחרון, היא עוד הוכחה ליחס המזלזל של הרשויות לכל הנושאים שקשורים בתשתיות.

כל המומחים מתריעים על כך שכבישי הארץ הם ברמה של עולם שלישי, המים הולכים ואוזלים ואיכותם הולכת ויורדת, הביוב קורס, ומי שמשלם את המחיר הוא הציבור שלמרות כל המיסים שהוא משלם, מקבל בסופו של דבר שירותים באיכות ירודה ובאמינות נמוכה.

אם קווי הטלפון שלנו יתוחזקו כמו שמתוחזקים צינורות השפד"ן, אנחנו יכולים לדאוג כבר עכשיו. למרבה הצער, אנו חייבים להודות, שתקלה ברשת הטלפונים היתה מקפיצה את הציבור, כאשר תקלה בביוב ניראת לנו כמו עוד כשל שאפשר לעבור עליו לסדר היום.

אולי הקשר בין שני התפקידים של מזר הוא ההולכה: כאן מוליכים ביוב ושם מוליכים תקשורת. זוהי עוד הוכחה ל"תרבות הניהול" בישראל, כאשר חושבים שניתן למלא שני תפקידים כה חשובים בחלקי משרות.