ושוב: בג"ץ יחליט

כעבור מספר שנים, כאשר היישוב מגיע לביסוס, הוא מקיים התחשבנות כספית עם הסוכנות, וחותם על הסכם דו-צדדי, לו שותפים המתיישב והמינהל, ואילו הסוכנות זכאית לרישום משכנתא על חובות המושב.

באמצע שנות ה-90, ובעקבות החלטות מועצת מקרקעי ישראל בדבר פיצוי החקלאים בעת שינוי הייעוד, הודיעה הסוכנות, שבשל השקעותיה גם לה מגיע ליהנות מפרות שינוי הייעוד, ודרשה 8% מהתקבולים.

בעקבות דרישה זו, הודיע המינהל ליישובים שביקשו לעבור לחוזה הדו-צדדי, שמעתה עליהם לבקש את אישור הסוכנות לכל עיסקה. הנושא הועבר לדיון מועצת מקרקעי ישראל, שלא החליטה בנושא. במקביל עתרה הסוכנות לבג"ץ, שהציע את הליך הגישור בפני שר המשפטים לשעבר, משה נסים.

במהלך כל התקופה דרשה הסוכנות מהיישובים לחתום על התחייבות לפיה תקבל מהם כספים באם בג"ץ יחליט כך. בחלק מהמקרים אף קיבלה הסוכנות כסף.

בעוד הליכי הגישור נמשכים בעצלתיים, ביקש קיבוץ מגל, באמצעות עו"ד חגי שבתאי, לעבור לחוזה דו-צדדי. המינהל לא נענה לבקשה, והקיבוץ הגיש עתירה לבג"ץ. מיד לאחר הגשת העתירה הודיע מנהל המינהל, יעקב אפרתי, לסוכנות, שבכוונתו לסיים את החוזה המשולש ולחתום על חוזה דו-צדדי.

קיבוץ מגל אמנם משך את העתירה, אך הסוכנות פנתה לבג"ץ בדרישה למנוע את הוצאתה מהחוזה, ובמקביל דרשה לצרף את מגל בתור משיבה לבג"ץ. בית המשפט הוציא צו ביניים שמונע מהמינהל לחתום עם מגל על חוזה דוצדדי, עד לדיון.

בהעדר הסכמה בין הצדדים, ובשל אי רצונה של מועצת מקרקעי ישראל להחליט בנושא, יאלץ בג"ץ שוב, כמו במקרה הקרקעות, להכריע האם מגיע לסוכנות כסף בעבור הסיוע בהקמת היישובים או לא. חוסר ההחלטה בנושא זה גורם לתסבוכות משפטיות רבות.