סיפוח נתב"ג: גם בג"ץ, כנראה, לא יכריע בסוגיה

סיפור המריבה מתחיל לפני מספר שנים, והוא כולל שחקנים שלא היו מביישים אופרת סבון - ארבע רשויות מקומיות, רשות ממשלתית אחת ולא מעט יזמים פרטיים. הסיפור מתחיל בסוף שנת 2000, ערב הבחירות לכנסת ה-15.

שר הפנים דאז, חיים רמון, החליט בדצמבר על מינוי מספר ועדות חקירה לקביעת גבולות של איזור המריבה. האחת נועדה לבחון את איחודן של עיריות רמלה ולוד, צירוף שטחו של נתב"ג, וכן של מתחם איירפורט סיטי, הנמצא בתחום המועצה האיזורית חבל מודיעין. השנייה נועדה לבחון את אותו שטח שיפוט, ולבדוק את הרחבת תחום השיפוט של שוהם, הגובלת אף היא בחבל מודיעין.

בראש ועדת הגבולות בנושא רמלה-לוד עמד בשעתו מתכנן מחוז תל-אביב לשעבר, אדריכל יוסי פרחי, ולראשות ועדת הגבולות בנושא שוהם-חבל מודיעין מונתה פרופ' רחל אלתרמן מהטכניון.

בסוף ינואר 2001 הורה רמון לשנות את כתב המינוי של ועדת החקירה למיזוג רמלה ולוד, ולהוציא מסמכותה את נושא העברת מתחם איירפורט סיטי לעיר לוד. בכתב המינוי של הוועדה נותר הדיון בעתיד מיקומו המוניציפלי של שדה התעופה בן-גוריון בלבד. ההערכות הן, כי שינוי כתב המינוי נובע מאי רצונם של יזמי הפרויקט להיכלל בתחום השיפוט של לוד, בה הארנונה גבוהה פי 3 מזו המשולמת במועצה האיזורית חבל מודיעין.

מסיבות שונות, דרכה של ועדת פרחי לא צלחה, והיא עברה מן העולם. באוגוסט 2002 מינה מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי מרדכי, ועדת חקירה חדשה שבראשה עומד פרופ' אריה שחר מאוניברסיטת ירושלים (ממתכנני תמ"א 35), וגם היא נועדה לבחון את סוגיית השטחים המצויים מערבית לכביש מספר 1, את שטח נתב"ג, וכן את האפשרות לחלוקת הכנסות בין הרשויות המקומיות.

מטרת צירוף שדה התעופה ואיירפורט סיטי היא גם צירופם של איזורי תעשייה ומסחר לעיר המאוחדת, מהם היא תוכל לגבות ארנונה. כאשר פורסם כתב המינוי הראשון, אמרו ראש עיריית רמלה, יואל לביא, וראש עיריית לוד הממונה, אריה ביבי, שהאיחוד בין שתי הערים כדאי רק אם יתווסף לשטח המוניציפלי של העיר המאוחדת גם שטח איירפורט סיטי, וכי אין כל טעם לאחד שתי רשויות בעלות מעמד סוציו-אקונומי נמוך ללא יצירת מינוף כלכלי חדש.

ביבי אמר בשעתו, כי העברת איירפורט סיטי לתחומי העיר לוד היתה יכולה להציל את העיר, שחיים בה 71 אלף תושבים, ולגרום לכך שהיא לא תצטרך יותר להישען על חסדי השלטון המקומי. "ללא איירפורט סיטי, אין כל טעם באיחוד", אמר.

משרד הפנים מסר אז, כי התערבות רמון נבעה מכך שרק אחרי מינוי הוועדה הראשונה הגיע השר למסקנה, שלא ייתכן שהמועצות האזוריות ישקיעו סכומים כה רבים בהכנת איזור תעשייה, ואחר כך השטח יילקח מהן לטובת עירייה שכנה. במשרד טענו, כי שטח שדה התעופה לא הוצא מהתוכנית, מאחר שמדובר בשטח גלילי חסר מעמד מוניציפלי, בעוד שאיירפורט סיטי שייך למועצה האיזורית חבל מודיעין.

מתחם איירפורט סיטי הוצא מעבודת הוועדה, וזו מתרכזת כאמור בנתב"ג ובתחומה של העיר לוד. איירפורט סיטי הוא מתחם המשתרע על שטח של 750 דונם, עליו ייבנו כ-400 אלף מ"ר, מתוכם 150 אלף מ"ר המיועדים לתעשיית היי-טק ומשרדים, 35 אלף מ"ר המיועדים לבניית 650 חדרי מלון ולמרכז קונגרסים, 25 אלף מ"ר המיועדים לשטחי מסחר, ו-90 אלף מ"ר המיועדים לאחסנה.

המתחם נבנה על קרקעות מינהל מקרקעי ישראל, המוחכרות למושב ברקת שליד נמל התעופה בן-גוריון. חברת יואל מחזיקה ב-81% (לאחר שרכשה את חלקה של חברת אדמוב), בנק לאומי מחזיק ב-10% ועו"ד שרגא בירן מחזיק ב-9% מהפרויקט. כלל ההשקעות מוערכות ב-300 מיליון דולר. שווי המכירות וההשכרות - כ-500 מיליון דולר.

בבסיס הרעיון לחייב את מתחם נתב"ג בתשלום ארנונה לעיריית לוד, משמעויות כלכליות כבדות ביותר על יציבותה הכלכלית של רשות שדות התעופה ויכולתה לממש, לממן ולתקצב פרויקטים בתקציב פיתוח, אשר לחלקם השלכה לאומית. כך גם פרויקט נתב"ג 2000, שהוכרז בזמנו ע"י ממשלת ישראל כפרויקט לאומי.

רשות שדות התעופה הודיעה מצידה, כי היא מתנגדת לסיפוח נתב"ג ללוד. "מיום הקמת שדה התעופה", טענה הנהלת הרשות, "הוא תחום שיפוט מנהלי, שלפי החוק מנוהל ע"י הרשות, ולא נהנה בעבר ובהווה מכל שירות שהוא הניתן מרשות מקומית או עירייה".

ברשות טענו, כי השדה מתפקד כמטרופולין עירוני לכל דבר, ומספק לעצמו שירותים מוניציפליים כגון פינוי אשפה, ניקיון, גינון, סלילה וביוב. בהתאם להוראות חוק הרשות, מופנים העודפים התקציביים שלה והכספים המגויסים על ידה במסגרת הלוואות לפיתוח תשתיות התעופה. גורמים ברשות אמור בפירוש, כי משמעות הרעיון היא למעשה מתן סיוע והטבה לאותה עירייה - על חשבון הסטת התקציבים המיועדים לפיתוח.

הערכת מצב זהירה לגבי סוגיה סבוכה זו, אינה מותירה הרבה ספקות. השחקנים במגרש חזקים או חלשים מדי - תלוי מאיזה צד של המטבע מסתכלים - על מנת למנוע שינוי סטטוטורי כלשהו. גם בג"ץ, שכבר נדרש לסוגיה, ככל הנראה ינציח את המצב הקיים.