הגידול המהיר של האינטרנט המהיר

שוק האינטרנט הישראלי ספג מאז התפוצצות בועת ההיי-טק לא מעט הספדים, אבל אז הגיעה שנת 2002 וטרפה את הקלפים. לא רק שהאינטרנט לא מת, אלא הוא חי ובועט, יותר מכל תחום אחר בשוק הטלקום המדשדש היום. למעשה, התופעה אינה מקומית (אם כי כמו במקרים אחרים, התגובה הישראלית היא הרבה יותר חדה ומהירה), והחברות לאספקת שירותי אינטרנט ISP זוכות לעדנה בשוקי ההון כשמחיר מניותיהן נוסק. גם מניית אינטרנט זהב זוכה לחלק מגל האהדה הלא כל כך צפוי לסוג החברות האלו, שעד לא מזמן היו כמעט מוקצות מחמת מיאוס, והיא זינקה ב-167% מאז תחילת השנה.

וכשמדברים על הצמיחה המהירה של תחום האינטרנט בישראל ב-2002, מתכוונים אך ורק לתחום האינטרנט המהיר. כדי לסבר את האוזן, להלן מספר נתונים הממחישים את המהפכה: בתחילת השנה, מספר מנויי האינטרנט המהיר בישראל עמד על כ-50 אלף, ובסוף השנה הוא יותר מריבע את עצמו כשהגיע ל-210 אלף מנויים. נכון לסוף השנה, כ-28% ממנויי האינטרנט בישראל היו מחוברים לרשת בפס רחב. על פי התחזית, ב-2003 כמות מנויי האינטרנט המהיר תגדל בעוד 86%, ל-390 אלף מנויים, שכבר יהוו 45% מכלל מנויי האינטרנט בישראל.

כמובן שעיקר הגידול מגיע לא ממנויים חדשים, כי אם מקניבליזציה של אספקת שירותי אינטרנט בחיוג (Dial Up). נתונים אלה מצביעים על כך שגם ב-2003 האינטרנט המהיר ימשיך להיות התחום הבולט בשוק התקשורת הישראלי בכל הקשור לשיעורי צמיחה. קובי חיון, מנכ"ל בזק בינלאומי, החברה שהפכה להיות ה"גורילה" של שוק האינטרנט המהיר בישראל, מוסיף כי שוק האינטרנט המהיר הוא התזזיתי והמורכב ביותר מבין כל תחומי הטלקום, והוא ימשיך להיות כזה ואף יותר השנה.

אודי סביצקי, מנהל שותף בחברת הייעוץ והמחקר וגה, אומר כי שיעור החדירה של האינטרנט המהיר בישראל הוא מרשים, לא רק בקצב שלו אלא גם בכך ששיעור המשתמשים בו גבוה יותר מרוב מדינות המערב. בישראל, שיעור החדירה מגיע מסך כלל האוכלוסייה לכ-11% (לפני שנה הוא עמד על 4%) לעומת כ-5.5% בארה"ב; 8.3% בשבדיה ו-7.3% בגרמניה. למעשה, רק מדינות מזרח אסיה, כמו דרום קוריאה (חדירה של 39%), עוקפות את ישראל בשיעור החדירה.

השאלה היא מה גרם לקפיצה המאוד משמעותית הזאת בתחום האינטרנט המהיר, וכל זאת תוך שנה אחת בלבד? התשובה לכך - כמו במקרים רבים - היא בעיקר כספית: האינטרנט המהיר הפך להיות זול הרבה יותר ומחיריו צנחו במאות אחוזים במהלך השנה. אם בתחילת השנה הצרכן שילם כ-400 שקל עבור החיבור לאינטרנט מהיר, הרי שבסוף השנה חבילה כבר עלתה כ-150 עד 250 שקל, והיום מוצעות במסגרת מבצעים שונים אפילו חבילות זולות הרבה יותר, כשהן נעות סביב ה-70 שקל. ושינוי זה מתרחש על רקע ההחלטה של חברות ה-ISP לנפות כל פעילות שאינה רווחית ולהפסיק לגייס מנויי אינטרנט שאינם תורמים לשורה התחתונה. מכך נובע שמחירי האינטרנט בחיבור מודם רגיל, שמחירם לא השתנה ואף עלה, כיוון שחבילות חיבור לא רווחיות בוטלו. וכשהצרכן עומד מול מחירים מאוד דומים לחיבור לאינטרנט המהיר ולאינטרנט הרגיל, אז ברור שהתמריץ למעבר הוא גדול.

סביצקי מוסיף כי ישנה תופעה גורפת בקרב הישראלים לאימוץ טכנולוגיות מתקדמות בצורה מהירה. דוגמאות לכך ניתן למצוא בחדירה הגבוהה של חברות הסלולר בישראל והמהירות שבה הצרכנים עברו משירות טלוויזיה רב-ערוצית אנלוגית לדיגיטלית, "עקב מבנה השוק הקטן והאינטימיות הישראלית, ההמלצות להתחבר עוברות מהר ואי-אימוץ הטכנולוגיה הופך אותך ללא מעודכן. תוך תקופה קצרה מאוד הצטרפו יותר ויותר אנשים לאינטרנט המהיר, כחלק מתופעה אופנתית, טכנולוגית", הוא אומר.

סיבה נוספת ומרכזית לא פחות להצלחת החדירה של האינטרנט המהיר, היא העובדה שהמלחמה השיווקית בוצעה בשתי רמות, האחת של ספקי השירותים (ISP), והשנייה ברמת ספקי התשתיות, בזק באמצעות המותג WOW והכבלים. הכבלים נכנסו לתחום רק במחצית 2002 ובספטמבר הם פתחו במסע פרסום אינטנסיבי, שזכה לתגובת נגד של בזק במה שזכור כ"מלחמת המקלחות". המעניין הוא שהתחרות הזאת עוררה את ספקי האינטרנט להגביר את התחרות ביניהם ולצאת במבצעים. כך קרה שההפרדה המבנית המלאכותית בשוק האינטרנט הישראלי היא זאת שהיתה דווקא אחראית מרכזית להצלחתו.

סביצקי מוצא עוד סיבות לפופולריות הגוברת של האינטרנט המהיר בישראל, אם כי הוא מציין שהן שוליות יותר. הראשונה היא האינתיפאדה הגורמת לאנשים לבלות יותר זמן בבית ולשאוב יותר אינפורמציה בצורה מקוונת. בנוסף, האינטרנט, כמו אמצעי בידור אחרים תורם לאסקפיזם מהיומיום. לכך ניתן להוסיף את העובדה שהתוכן העברי באינטרנט ממשיך להתפתח, גם אם לא בקצב מהיר והוא מוסיף לעניין שבגלישה.

אבל, התחרות העזה בין הספקים יצרה גם תופעה פחות חיובית עבור הצרכן, והיא הקטנת רוחב הפס לצרכן עד שנדמה שהאינטרנט המהיר כלל אינו מהיר. העלות המרכזית של ה-ISP בחיבור לקוח לאינטרנט המהיר היא בצורך לספק לו רוחב פס גדול שעלותו גבוהה, יחסית. לכן, מצד אחד התחרות גוברת והמחירים יורדים, ומצד שני ספקי האינטרנט אינם רוצים לגייס מנויים לא רווחיים, לאחר שנכוו בכישלון שאסטרטגיה זאת יצרה בשנים הקודמות. כל אלה מובילים לניסיון לחסוך בעלויות דרך אספקת רוחב פס צר יותר. כמובן שהצרכן הוא זה שקובע איזו חבילה מתאימה לו, והחלטה זו קובעת את המחיר אותו ישלם ואת רוחב הפס אותו יקבל.

עמי בם, מנהל הייעוץ והמחקר בחברת הייעוץ פורסייט, אומר שבסופו של דבר הנטייה של ספקי האינטרנט להקטין את רוחב הפס תהיה בעוכריהם. נכון שהצרכן מודע לרוחב הפס אותו הוא מקבל, אבל רובם אינם מבינים בכך לעומק, הם רק יודעים שהם אמורים לקבל אינטרנט ש"טס", ובמקום זה הוא זוחל. מצב כזה, לטענת בם, פוגע מאוד באמון הצרכנים בשירות ובסופו של דבר גם יפגע בקצב ההצטרפות. בם גם מעריך שבסופו של דבר, לפחות חלק מאותם לקוחות, יתנתקו מהאינטרנט המהיר. זאת, למרות שהדעה הרווחת היא ש"אין דרך חזרה" לאחר שמתחברים לאינטרנט המהיר. יחד עם זאת, צריך לזכור שגם אם האינטרנט המהיר אטי, הוא לפחות מחובר תמיד (Always On) ואינו תופס את קו הטלפון, כך שגם ברוחבי פס נמוכים יש לו יתרון ברור על פני האינטרנט הרגיל.

מנכ"ל פורסייט, שלי תשובה, מגלה נתון מעניין לפיו השימושים העיקריים באינטרנט כלל אינם דורשים שימוש בפס רחב. השימוש הנפוץ ביותר בו משתמשים כ-90% מצרכני האינטרנט הוא העברת דואר, ללא ספק ה-Killer Application של האינטרנט מאז ומעולם. וכאמור, כדי להעביר דואר שאינו כולל מידע רב, כמו תמונות ושירים ושאינו בזבזן של רוחב פס. כך גם יתר האפליקציות המצליחות, כמו צריכת מידע וחדשות מהאתרים השונים, שימוש בתוכנת מסרים מיידיים ומסחר אלקטרוני.

דווקא האפליקציות הדורשות רוחב פס, אומר תשובה, כמו וידאו, תמונות ומשחקים הדורשים רוחב פס גבוה, אינם פופולריים במיוחד. המסקנה הבסיסית היא שלמעשה אין כמעט צורך לצרכן הממוצע באינטרנט מהיר והוא בהחלט יכול להסתפק בשירות ה-Dial Up הישן והטוב מבלי שזה יפגע לו יתר על המידה בחוויית הגלישה. אבל תשובה מוסיף כי השימוש באותם שירותים זוללי פס גובר וכי הקשר בין הדברים כפול. כלומר, ככל שהשימוש בשירותים אלו יגבר, כך יעלה הצורך באינטרנט מהיר, וככל שיותר יתחברו לאינטרנט המהיר, כך השימוש באפליקציות הזוללות יגבר.

ואי אפשר לנתח את שוק האינטרנט המהיר בישראל מבלי להתייחס לבזק בינלאומי, מובילת השוק, ה"גורילה" שחדרה אליו ראשונה והשקיעה מאמצים שיווקיים ותשתיתיים אדירים שעלו לה כ-100 מיליון שקל. היום, בזק בינלאומי מחזיקה ב-40% מנתח השוק ויש לה כ-100 אלף מנויים. מעבר להצלחתה האישית של בזק בינלאומי, האסטרטגיה האגרסיבית שלה ללא ספק דחפה את כל השוק קדימה וחייבה את המתחרות שלה להגיב ולהגדיל בכך את חדירת האינטרנט המהיר בישראל.

סמנכ"ל החטיבה הפרטית של בזק בינלאומי, רמי חזן, אומר כי, "בשנת 2000 היה שיא ההייפ בתחום, וכולם גייסו מנויים שלא יוצרים רווח. הכל כדי לרכוש עוד ועוד מנויים. אחר כך היתה ההתרסקות הגדולה שגרמה לכולם להבין שההתנהגות הזאת יצרה בועה ושלקוח משלם הוא לא לקוח. ביצענו הערכת מצב באותה הסיטואציה ובנינו מודל עסקי שמחזיק מים באמצעות האינטרנט המהיר, כך שכבר ב-2001 שמנו דגש על התחום".

חזן מוסיף כי היה ברור בחברה כי מי שיפעל ראשון בתחום הוא יהיה המנצח, "וכך, בזמן שאחרים ליקקו את הפצעים, אנו כבר פעלנו. החלטנו על אסטרטגיה שלפיה נהיה מספר 1 בתחום ואנו מתכוננים לשמור על הפער הזה. כלומר, להמשיך ולהחזיק בנתח של כ-40% מהשוק".

נקודה מרכזית אותה מעלה חזן היא, שלמרות ההצלחה הגורפת של האינטרנט המהיר בגיוס מנויים הוא לא מצליח לייצר רווחיות גבוהה, עקב המחירים הנמוכים, יחסית, והעלות הגבוהה, "אינני יכול לומר שהיום התחום הזה רווחי, אבל צריך להבין שהמדובר בהשקעה לטווח ארוך, ועכשיו צריך להשקיע לקראת התייצבות בשוק. למרות שהיום המחיר תחרותי, אינני מאמין שהוא יעלה בקרוב".