חריץ בסכר

הכלל הוא, כי שווי המכירה של זכות במקרקעין, לצורך חישוב המיסים החלים נקבע על פי מחיר השוק - ממוכר מרצון לרוכש מרצון, ואילו היוצא מן הכלל הוא השווי החוזי.

השווי החוזי ישמש כשווי המכירה, אם שוכנע מנהל מיסוי מקרקעין, שהחוזה נעשה בתום לב ומבלי שהושפע מיחסים מיוחדים בין המוכר לקונה (ע"א 644/80; ע"א 188/82; ע"א 717/85).

בתי המשפט קיבלו את עמדת נציבות המס, לפיה עצם קיומו של פער בין השווי החוזי לשווי השוק מעיד, כשלעצמו, על קיומם של יחסים מיוחדים או על קיומו של חוסר תום לב. גישה זו מבטלת, דה פקטו, את האפשרות שהשווי החוזי יהא שווי המכירה - שהרי, לעולם לא ניתן יהיה לעמוד בדרישות הכלל.

בע"א 3433/00 אשר ניתן לאחרונה, מעלה לדיון, אגב אורחא, השופטת שטרסברג-כהן בעייתיות זו וקובעת, כי בלשון של החוק גלומה ההנחה, שיכול להיות פער בתום לב וללא יחסים מיוחדים בין השווי החוזי לשווי השוק.

נדמה, שבהערה אגבית זו נפתח החריץ בסכר, אשר יאפשר קבלת השווי החוזי, מקום שבו ניתן להוכיח, העדר יחסים מיוחדים וקביעת מחיר בתום לב, גם אם קיים, לכאורה, פער בין השווי החוזי לשווי השוק מחד גיסא, ומאידך גיסא - ייתר את הדיון בשאלת שווי השוק מקום שלא ניתן לטעון ליחסים מיוחדים או לחוסר תום לב בקביעת השווי החוזי.