עקומת לאפר והשאלה הישראלית

הרעיון לעודד צמיחה על-ידי הפחתת שיעורי המס בא מבית מדרשם של הכלכלנים השמרנים בארה"ב - אבל שם זה נגמר לא טוב. חוץ מזה, מעולם לא הוכח אמפירית שהתיאוריה נכונה

המהפכה השמרנית של סוף שנות ה-70 וראשית שנות ה-80, הביאה איתה מושג חדש בתחום המדיניות הכלכלית: "כלכלת צד ההיצע". במקום לנהל את הביקוש המצרפי במשק, טענו השמרנים, יש להביא למהפכה בכל הקשור להיצע של גורמי הייצור, ועל-ידי כך להגביר את הצמיחה לאורך זמן.

בין היתר נטען, כי על-ידי הורדת שיעורי המס, אפשר להביא להגברת הרצון לעבוד, הצמיחה תגבר ובסופו של דבר תירשם עלייה בתקבולי המס של הממשלה. התופעה האחרונה זכתה לכינוי "עקומת לאפר", על שם היועץ הכלכלי של הנשיא רונלד רייגן, שצידד בה בנחישות.

הגירעון של רייגן

יש לשים לב, שמנקודת ראות של כלכלת צד היצע, מדובר לא רק בהורדת מיסים. גם תוכניות אשר יביאו לעליית הפריון של העובדים נכללות בהמלצות של כלכלנים המצדדים בגישה זו. אך, לטוב ולרע, כלכלת צד ההיצע זוהתה עם עקומת לאפר, ועם הטענה ששיעורי מס נמוכים מביאים לצמיחה ולעלייה בתקבולי המס.

שני ניסויים גדולים נרשמו בהיסטוריה בקיצוצים ניכרים בשיעורי מס הכנסה על-פי המלצות הכלכלנים השמרנים. הניסוי הראשון, בו החל ממשלת של רייגן בסוף שנות ה-70, הסתיים בעלייה חדה וממושכת בגירעון הפדרלי של ממשלת ארה"ב ובגידול של פי שלושה בחוב הממשלתי בשמונה השנים בהן כיהן רונלד רייגן כנשיא של ארה"ב. עד היום לא ברור אם הצמיחה שהושגה במהלך כהונתו נבעה מהצעדים שנעשו בתחום המס, או שמא היתה זו התוצאה של גידול ניכר בהוצאה הממשלתית, בתחום הביטחון. דבר אחד ברור: הקטנת שיעורי המס לא הביאה לעליה בגבייה.

הניסוי השני מתקיים בימים אלה, כאשר הנשיא ג'ורג' בוש הביא לקיצוצי מס כבר בשנת 2001. בינתיים התופעה של עלייה בהוצאות הביטחון וירידה בגביית המיסים, מביאה לעלייה בגירעון, פחות או יותר על-פי מה שהתרחש בראשית שנות ה-80.

שאלות על הצמיחה

הניסיון בשטח איננו תומך, איפוא, במסקנותיהם של הכלכלנים השמרנים בכל מה שנוגע לגביית מסים והקטנת הגירעון. אך גם בכל מה שקשור לצמיחה הכלכלית יש שאלות לא קטנות.

״איזה שיעור מס מורידים. בדרך כלל, כלכלנים שמרנים מעדיפים לקצץ את שיעור המס השולי המירבי, כאשר הטענה היא שהדבר יביא לעלייה ברצון לעבוד, לעלייה בחיסכון ומכאן גם לעלייה בהשקעה. בינתיים לא ברור אם טענה זו מוכחת בצורה אמפירית. אלה שברמות הגבוהות של סולם ההכנסות, כבר עובדים מספר רב של שעות עוד לפני השינוי, ולא ברור אם מס שולי נמוך יותר דווקא יעודד עלייה נוספת במספר שעות העבודה.

למעשה אפשר היה לטעון, כי מה שצריך הוא עלייה בשכר המינימום כדי לעודד השתתפות גדולה יותר של אנשים שלא עובדים כיום. הדבר מתעלם, כמובן, מהתוצאות שעלולות להיות בעלות עבודה למעסיקים, דבר אשר גורר דווקא הקטנת צמיחה ולא הגברתה. אך היגיון של כלכלת צד ההיצע הוא אותו היגיון, בין אם מדובר בבעלי הכנסה גבוהה או נמוכה.

גם החיסכון צנח

״לא ברור אם החיסכון במשק עולה כתוצאה מהקיצוץ בשיעורי המס. מצד אחד ההכנסה הפנויה עולה, ומכאן שיש היגיון מסוים בטענה, לפיה החיסכון של משקי בית יעלה. אך ברוב הזמן הגירעון הממשלתי עולה, ומכאן שסך החיסכון במשק יכול אף לרדת כתוצאה מהורדת שיעורי המס שלא ממומנים מהקטנה בהוצאות הממשלה. זה בדיוק מה שאירע בתקופתו של רייגן, כאשר שיעורי החיסכון האמריקניים צנחו.

״גם אם מניחים שאפשר להגביר את הרצון לעבוד של כל קבוצות האוכלוסיה באמצעות קיצוצים במיסים, צריך לחשוב על צד הביקוש. מה יעזור לעובדים שמביאים רצון גדול יותר לעבוד, אם במשק אין מספיק מקומות עבודה? צריך להניח, כי בד בבד עם ירידת שיעורי המס, יש עלייה בקצב הקמת חברות חדשות, או הרחבה של חברות קיימות. זה איננו המקרה של המשק הישראלי, ומכאן שכל ניסיון להניח שהורדת מס, תוך עלייה בגירעון הממשלתי, יכולים לפתור את בעיות הצמיחה בכלכלת ישראל - מבוסס על הנחה לא הגיונית ושאינה מתקיימת באף מקום בעולם.