צוות המטבחון

כך שהייתי חשדן ומרוחק לקראת הצפייה ב"אוכל למחשבה" (ערוץ 8, 15.3, 22:00), תוכנית בישול שבועית, שיגישו השף אייל שני ועוזרו במטבח, במאי הפרסומות שחר סגל, בעשר השבתות הקרובות. כל תוכנית היא סביב נושא. בליינד דייט, נשים בהריון, אבות. השף שני רוקח את האוכל, סגל חג סביבו, והסועדים, במשחק המקדים, מדברים על החרדות שלהם, על הפדיחות והתקוות בהתאם לסיפור התוכנית, ובסצנת הסיום מגיעים כולם ומתיישבים לשולחן של שני—סגל.

שני הוא דמות כריזמטית, נלהבת-מיוסרת, מרגע קניית המצרכים והטיפול בהם. הוא אוחז בחומרי-הגלם שלו, מטיח אותם ומדבר עליהם, כמו אמן אמיתי. הוא לא קליל ונחמד כמו חיים כהן ולא מסתחבק-עלק כמו גיל חובב. יש בו משהו אפל ומיוסר ומלא מצוקה, שנוגע בבחירות האוכל שלו ובנושא המדובר, אם זה החשש מבליינד-דייט או חשבונות לא-סגורים עם אביו.

נוכחותו של שחר סגל במטבח אינה פסיבית. סגל משמש גם עורך ראשי של התוכנית, כשאת כיסא-הבמאי הטבעי לו הוא מפנה לבמאים צעירים, דוגמת שי אפלברג ושיר ביליה, שמתרוצצים בהתאם ודוחפים מצלמה אנרגטית אנה ואנה. סגל עם החיוך הקטן שלו הוא מהפרסונות שיכלו בקלות להמשיך לקריירת משחק בעקבות "בלוז לחופש הגדול". כאן, יותר מששני מחלק הוראות לעוזרו, מתעל סגל את האנרגיות של השף. יש להם רגע שבו סגל חותך את אצבעו, שני נסוג מעבודתו, פוכר ידיו בחרדה. האם זה מבוים? המצלמה הולכת עם סגל, אצבעו זקורה וחבושה, החוצה מהמטבח, לחדר-מיון, ושני מקפיץ עוזר-מחליף, אתנחתא קומית, אולי קריצה על-חשבון אצבעה של שרית וינו-אלעד ששתתה דם אל תוך התבשיל בסצנה ההיא מתוך "הבורגנים".

בבחישה חפוזה בתיק העיתונות של סגל מצאתי שעשה בשנה האחרונה עשר פרסומות לקפה אוסם ברומניה, ועוד ביים פרסומות למוצרי תנובה בדרום-אפריקה וסרטון לפחיות שתייה, גם הוא ביבשת הרחוקה, וכל אלה בעלויות של מאות אלפי דולרים. לעשות פרסומות אוכל לערוצים המסחריים תמורת סכומי-עתק ולפלוט מוצר תבוני כמו "אוכל למחשבה" בערוץ 8, זה בעיניי סימן למערכת עיכול תקינה.