כינרת: לא כל הבשורות טובות

מאז ראשית עונת הגשמים עלה מפלס הכינרת בלמעלה משלושה מטרים, שמשמעותם תוספת של יותר מ-500 מיליון מ"ק מים, כ-15% מנפחו הכולל של האגם, או כיכולת הייצור השנתית של חמישה מתקני התפלה גדולים. בשורה טובה נוספת היא, שבהשוואה לחורף 1992 הגשום, איכות המים שנכנסו לאגם היא טובה, בעיקר הודות למהלכים שונים שבוצעו באגן ההיקוות, בין השאר הקמת מכונים לטיהור שפכים, שמנעו הזרמת שפכים גולמיים לאגם.

בשורה טובה נוספת היא, שבמקביל לעליית המפלס ירדה גם רמת מליחות המים ב-15%, מ-300 מג"ל ל-260 מג"ל. הירידה במליחות היא תוצאה של כניסה מסיבית של מים מתוקים, שנמהלו במי המעיינות המלוחים.

אך בכך תמו החדשות הטובות. לדברי האחראי על הכינרת בנציבות המים, ד"ר דורון מרקל, השאלה המטרידה ביותר את החוקרים בימים אלה היא, אלו אצות יפרחו השנה בכינרת - אצות ידידותיות או אצות רעות. "לפי שעה", הוא אומר, "הנתונים והניסיון מוכיחים, שיש סיכוי לכך שבראשית האביב יפרחו אצות טובות, אך צריך להמתין ולראות".

פריחת האצות היא תוצאה ישירה של כניסת נוטריינטים (מזינים) למים, ובראשם זרחן וחנקן, הנכנסים לכינרת יחד עם המים המנקזים את השדות, ויחד עם מאגרי קולחים שאינם עומדים בעומס - גולשים ישירות למים.

"בשנה ברוכת גשם אנחנו צריכים להיות עם היד על הדופק, על מנת לבדוק כמה חנקן וזרחן נכנסים לגוף הכינרת, וזאת כדי לראות שאנחנו לא מזמינים מצב בעייתי, שיגרום לפריחת אצות", מסביר מרקל. במהלך 10 השנים האחרונות נעשו מהלכים רבים להילחם בכניסת מזהמים לאגם. בין השאר הוקמו מספר מכונים לטיהור שפכים, ובעקבות התראות רבות הוחל בהפעלת מכון טיפול חדש בראש פינה-חצור, שמטרתו למנוע הגלשת שפכים לאגם, אך מתברר שאין בכך די.

לדברי מרקל, הבעיה הרצינית ביותר שנותרה היא זו של זרימת ניקוזים חקלאיים עתירי דשן, שמגיעים מהשטחים הפתוחים ומשדות החקלאות, וזו תופעה שבלתי אפשרי בינתיים למנוע אותה.

"התקווה שלנו היא, שחלק גדול מחומרי ההזנה ישקע לקרקעית האגם, ובכך תימנע הפרה של המאזן הביולוגי במים", מסביר מרקל. "כרגע יש פריחה חזקה של אצה צורנית (מלוזירה) האופיינית לתקופת אמצע החורף, והשאלה הנשאלת היא מה יתפתח בחודשים הקרובים. האם תתפח פריחה של פרידיניום, האצה הקבועה והטובה של הכינרת, שהמחקר יודע כיצד לטפל בה באמצעות שיטות של הכלרה, סינון ושיקוע, או שתתפתח האצה הכחולית, שהיא סימפטית הרבה פחות, ועלולה לגרום להרעלת המים".

לדעת מרקל, התחזיות האחרונות בתחום אופטימיות למדי, ונוטות לטובת הפרידיניום. הסיבה לכך היא שילוב בין מזג אוויר קר ורמת מזינים נמוכה, תנאים שאינם חביבים במיוחד על הכחוליות. סימן מעודד נוסף מוצאים אנשי הכינרת בכך, שבחורפים קרים הכחוליות לא הופיעו, מה שמעורר תקווה שאולי הן יעדרו גם השנה.

המפלס ההולך ומתורמם מהווה בשורה טובה גם למי שמבקש להפחית עוד יותר את המליחות באגם. מדידות אחרונות מצאו, שלמרות העלייה במפלס, אוגר המלח עדין גבוה והוא עומד על כמיליון טון כלוריד, כרמה שאפיינה את האגם בראשית שנות ה-70.

לדברי מרקל, השאיבה המוגברת המתוכננת לקיץ הקרוב, תוציא מהאגם כמות גדולה של מים, ובכך יש סיכוי להוציא ממנו גם כמות נוספת של מלחים. הבעיה היא, שמלחים אלה יוסעו באמצעות המוביל הארצי ישירות לאזור המרכז, וימליחו את אקוויפר החוף. "כרגע אין לנו כל אלטרנטיבה אחרת", אומר מרקל.

נושא מטריד נוסף הוא הצפת הצמחייה שהתפתחה על גדות האגם במשך שנות הבצורת הרבות. צמחייה זו מתכסה במים, נרקבת ומזהמת את האגם. סקר שנערך לאחרונה גילה, שכמות הזרחן שמוסיפה צמחיה זו היא כ-20 טון או כ-20% מכמות הזרחן שנכנסת לאגם בשנה. במינהלת הכינרת שקלו לקצור את הצמחייה ולמנוע את כיסוייה, אך בסופו של דבר הוחלט לתת לטבע לעשות את שלו.

לא רק הצמחייה סובלת. מתברר שאגמים, ככלל, אינם חובבי תנודות גדולות מדי. הם אינם מתפקדים היטב במפלסים נמוכים, ואינם מגיבים היטב לעליות דרסטיות במפלס. לדברי מרקל, תנודות טבעיות הן בסדר גודל של מטר ועד מטר וחצי לשנה, ואילו עלייה של שלושה מטר בשנה היא גדולה מדי ועלולה להזיק לאגם. בשל סיבה זו נדרשת חשיבה רצינית כיצד לנהל את המפלס בחודשים הקרובים, במטרה למנוע את הנזקים.