רמאות אורגנית בגוש קטיף

מתחת לאפם של פקחי משרד החקלאות עוסקים בגוש קטיף כבר שנים בשיווק תוצרת חקלאית שזהותה זויפה, שאיכותה ירודה ושמחיריה מופקעים. מדובר באחת ההונאות החקלאיות הגדולות במדינה: חקלאים שולחים לאנגליה, לגרמניה ולמדינות אחרות באירופה מאות טונות של ירקות רגילים, משווקים אותם כגידולים אורגניים לכל דבר וגורפים לכיסיהם במירמה מיליוני שקלים.

החקלאים האלה, שזהותם ידועה למשרד החקלאות ולראשי הארגון לחקלאות אורגנית, מעורבים בתרמית דומה גם בארץ: בימים שאינם יכולים לשווק סחורה לחו"ל בעקבות גילוי שיירי חומרי-הדברה, מופנית תוצרתם לשוק המקומי. היא נמכרת כסחורה אורגנית לכל דבר, מחיריה גבוהים בהרבה ממחירי הירקות הרגילים, והצרכנים אינם יודעים כי חלק ממנה הוברח לגוש-קטיף משטחי האוטונומיה.

גיבורי הפרשה בישראל אינם חוששים שהאמת תתגלה: הם יודעים שהתעשייה האורגנית מושתתת על יחסי אמון, שהתוצרת האורגנית המשווקת בארץ אינה נבדקת כלל, ושהסיכויים שמעשיהם יתגלו קטנים. הפיתוי בנסיבות האלה גדול, והסיכונים האפסיים הופכים את הפשע למשתלם. עובדה: עד היום לא נשלח אפילו חקלאי עבריין אחד בגוש, גם כאשר נתפס, לבית הסוהר.

יודגש, יש בגוש קטיף גם מגדלים אורגנים ישרי דרך, שומרי חוק, עובדי אדמה אמיתיים. יש גם כאלה. לא כולם מעורבים בשערורייה.

החקלאות האורגנית, המכונה גם החקלאות המתחדשת, הפכה בחמש השנים האחרונות לאחד הלהיטים הגדולים של תעשיית המזון בארץ ובעולם. מדובר בירקות ובפירות נקיים מחומרי חיטוי, מחומרי הדברה מזיקים ומחומרי דישון פסולים. מדובר בתוצרת חקלאית משובחת, הנחשבת למזון בריאות.

את המוצרים החקלאיים האלה מאמצות בחום הרפואה הרגילה והאלטרנטיבית: רופאים ממליצים על אכילתם במסגרת רפואה מונעת ואונקולוגיים מפנים אליהם חולי סרטן. אלפי אזרחים המבקשים לחזור אל הטבע, ממש עטים עליהם. הביקוש להם גדל משנה לשנה, והתעשייה סביבם מגלגלת מאות מיליוני דולרים.

הפוטנציאל האדיר הזה צד את עיניהם של עשרות חקלאים מיישובי גוש קטיף, והם הפכו אותו ענף היצוא מספר אחת שלהם. הם הקימו חממות לירקות אורגניים, טיפחו במיוחד עגבניות שרי ומלפפונים, והתחילו לגרוף רווחים: הרבה וילות רחבות ידיים ומפוארות נבנו ביישובי הגוש, הרבה מכוניות חדשות נרכשו, הרבה טרקטורונים וג'יפים נקנו. אנשים המתגוררים באיזור חקלאי זה, הודו בפנינו: יש לנו מכל טוב. אין לנו סיבה להתלונן.

אלא שגידול ירקות אורגניים אמיתיים, גילו החקלאים מהר מאוד, כרוך בהרבה עבודה. כללי הגידול בו נוקשים, והפיתוי להשתמש בחומרי חיטוי והדברה אסורים גדול. כל כך גדול, עד שחלק מחקלאי הגוש הרשו לעצמם לחטא את הקרקע אפילו בגז הרעיל והמסוכן מתיל ברומיד. "זהו קוטל החרקים מספר אחד בקרקע", מסביר אחד החקלאים, "והוא אסור בתכלית האיסור בגידולים האורגניים. בעזרתו ובעזרת חומרי הדברה אחרים משיגים המגדלים יותר תוצרת, יותר יבולים ויותר הכנסה. אלא שזה לא אורגני. צוחקים לציבור בפרצוף".

שניים מהחקלאים האלה, שרון בנימין וישראל מירון מהיישוב גן-אור, נתפסו לפני חודשיים בעת שחיטאו את החממות שלהם בגז המסוכן. הם נקראו לבירור לפני נחמן קפלן, המופקד על היצוא האורגני במשרד החקלאות, הודו בעבירה ונאסר עליהם לעסוק בגידולים אורגניים. אלא שהאיסור הזה החזיק מעמד בדיוק שלושה שבועות: באמצעי מאי השנה חזר בו קפלן מההחלטה, ורק לפני שבועיים, כאשר נודע למשרד החקלאות על החקירה העיתונאית בנושא, הוא חודש.

לא הרחק מיישובי גוש-קטיף, בשטח פסטורלי זרוע דקלים הסמוך לחוף הים, משתרע איזור חקלאי רחב ידיים של ערביי האוטונומיה. מי התהום באיזור הזה, המכונה מואסי, מצויים בעומק של פחות ממטר, הקרקע פורייה מאוד ויבולי הירקות גדולים. השטח הזה, בן עשרות הדונמים, שאין צורך להשקות בו את השתילים, קוסם מאוד לכמה מהחקלאים היהודים, שכבר שנים לוטשים אליו עיניים.

החקלאים התחילו לעשות עסקים עם המגדלים הערבים, רכשו מהם בחשאי כמויות גדולות של ירקות והבריחו אותם למשקיהם. הסחורה הזו, על פי החשד, עברה 'גיור אורגני': היא הוכנסה לארגזים הישראליים, נשלחה לחו"ל כתוצרת ישראלית אורגנית ונמכרה בשוקי אירופה במחיר כפול ומשולש מערכה האמיתי. היא הזרימה למבריחים כסף רב.

"היה למשל אחד", סיפרו עובדים מבית האריזה המקומי, "שהביא לנו עגבניות לכאורה אורגניות, שנקנו בעצם מערבים. זה קרה בימים שהשתילים בחממות שלו עדיין היו צעירים, והוא לא יכול היה, אפילו רצה, לקטוף עגבניות. היו מקרים שבהם אנשים שלא גידלו כלל עגבניות שרי, שלחו פתאום לחו"ל באמצעותנו שרי ישראלי אורגני. והיו פעמים שאנשי רשות הפיקוח במשרד החקלאות תפסו משאיות ערביות, שפרקו בכמה יישובים סחורה באמצע הלילה".

מיכה רגב, מנהל רשות הפיקוח, מאשר זאת, אבל מבקש להדגיש: "בעבריינות הזאת של הלבנת סחורה ערבית מעורבת קבוצה קטנה של מגדלים. אנחנו מכירים אותם. תפסנו חלק מהם והשמדנו את הסחורה. אבל כשהוגשו נגדם כתבי אישום לבתי משפט השלום, העונשים היו מגוחכים: קנסות של כמה מאות שקלים".

אחד הנהנים הגדולים משטחי הגידול הערביים הוא צבי יעקבי (השם שונה לצורך הכתבה), חקלאי חרוץ וסוחר ממולח. בשעות היום הוא מתרוצץ בחממות שלו, מדרבן את פועליו בעבודות הקטיף. בלילות הוא נוסע בטנדר, שאליו רתומה עגלה, אל שטחי המואסי וקונה מהערבים מלפופנים ועגבניות רגילים. את הירקות האלה הוא מוכר לסוחרים ישראלים או שולח לחו"ל כתוצרת אורגנית משובחת.

בימים שבהם סובל השוק הישראלי מעודף תוצרת חקלאית רגילה, והמחירים שלה נמצאים בשפל, 'מתנדב' יעקבי לקנות תוצרת כזו גם מחקלאים ישראלים. הוא נוסע ליישובים שונים, מעמיס ירקות רגילים וממהר לכסות אותם בברזנט. הסחורה הזו מחליפה למחרת זהות, הופכת אורגנית ונשלחת לחו"ל. יעקבי גוזר לעצמו קופה נאה נוספת.

מסלול ההונאה בגידול הירקות האורגניים ושיווקם לא מסתיים אצל המגדלים. בסיפור הזה מילאו בכירים מבית האריזה בנצר-חזני תפקיד מרכזי: הם ידעו על מעשי המירמה, עצמו עיניים חזק, ובכמה מקרים אף סייעו בטשטוש העקבות. על פי עדויות זייפו כמה מהם את תוויות הזיהוי של תוצרת חקלאית רגילה, שלחו אותה לקניינים בחו"ל וקיבלו מחיר גבוה. השאלה לאילו כיסים בדיוק זרמו הכספים מהפער בין המחירים לא פוענחה עדיין.

את ההפקרות הזו, המאיימת למוטט את הענף האורגני כולו, ביקשה להפסיק לפני שנתיים הדסה בייקר מנצר-חזני. "כחקלאית הנמצאת בשטח ועובדת בחממות", היא כתבה למשרד החלקאות ולארגון לחלקאות אוגנית, "אני רואה, שומעת ומריחה דברים. אני יודעת כי עגבניות לא אורגניות שווקו כאורגניות, שחוקי הגידול האורגני אינם נשמרים, שפקסים המגיעים מאירופה על שאריות חומרי הדברה אינם נבדקים לעומק.

מכתבה של בייקר סימן אותה מיד כמסוכנת. היא נדרשה לחזור בה ממנו, אבל סירבה והוסיפה להיאבק. אלא שפגישותיה עם נציגי הארגון ומשרד החקלאות לא הועילו. הם באו, שמעו, רשמו ורמזו לה שהיא מסכנת את פרנסת תושבי הגוש. אפילו את דו"ח הבדיקה, שכביכול נעשתה בעקבות תלונתה, סירבו להמציא לה.

גם מבקרת המדינה חזרה בה מכוונתה לפרסם דו"ח מקיף על הפרשה. הדו"ח הושלם לפני חודשים מספר, הטיוטה שלו הועברה למשרד החקלאות, ואז קיבלה המבקרת פניות ובקשות להטלת חיסיון על ממצאיה. למבקרת הוסבר שהפרסום יגרום לנזק בלתי-הפיך ליצוא האורגני של מדינת ישראל, הובטח לה שהכול יתוקן והוצע לה להטיל חיסיון.

למרבה התדהמה, נענתה המבקרת לבקשות. מנהל השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות, אלדד לנדס, מאשר שהוטל חיסיון על הדו"ח. "אני מציע גם לכם", אמר לנו לנדס, "לנהוג על פי דרכה של מבקרת המדינה. היא עלתה על דברים, אבל החליטה לא להרוס את כל מערך היצוא. אל תשכחו שאתם מחוייבים למדינת ישראל בדיוק כמונו".

שאלנו את אלדד לנדס מי בכלל ביקש את החיסיון המוזר על דו"ח המבקרת, ולא קיבלנו תשובה. מיכה טיסר, לעומת זאת, מזכיר הארגון לחקלאות אורגנית, סייע לפענח חלק מהתעלומה. "חששנו שהדו"ח יפגע קשות ביצוא", הודה, "ומישהו הציע לנו לפנות למבקרת. אני לא זוכר מי זה היה. יעצו לנו לעשות את זה, ואמרנו בסדר. זה הרי לא יזיק שנבקש, אז ביקשנו".

מבקרת המדינה, באמצעות הדובר שלומית לביא, סירבה להתייחס למקרה זה. עם זאת הבהירה: "יש מקרים שלצורך מניעת פגיעה ביחסי החוץ או בקשרי מסחר בינלאומיים של המדינה, רשאית הוועדה לביקורת המדינה, על פי הצעת המבקר, להטיל חיסיון. יודגש שגם במקרים שבהם מתקבלת החלטה על חיסיון, מתקיים הליך המבטיח את הפקת הלקחים מהביקורת. הנושא החסוי נדון בוועדה לביקורת המדינה, בהשתתפות המבוקרים, וזאת לתיקון הליקויים". *« ידיעות אחרונות « רמאות אורגנית בגוש קטיף *« חקלאים שולחים לאנגליה, לגרמניה ולמדינות אחרות באירופה מאות טונות של ירקות רגילים, משווקים אותם כגידולים אורגניים לכל דבר וגורפים לכיסיהם במירמה מיליוני שקלים