כשמושקוביץ פגש את סלמון

לו ידעתי מה אני עתיד לעבור, הייתי עושה הכל על מנת שלא לפנות לבית המשפט בבקשה להקפאת הליכים, ולבטח הייתי בודק בשבע עיניים את מי אני מבקש למנות כנאמן לחברה", כך אומר הקבלן יוסי מושקוביץ. כיום, כמעט שנתיים אחרי שהודיע לבית המשפט כי חברת י. מושקוביץ שבבעלותו נושאת על גבה חובות המגיעים לכ-500 מיליון שקל, הוא נותר ללא החברה, שרוקנה מנכסיה, וללא פרנסה. "אין מה לעשות", הוא נאנח, "הניהול הכושל של הקפאת ההליכים הביא אותי למצב כזה, שאין לי ברירה אלא לאסוף את עצמי, ולהתחיל את הכל מאפס". מושקוביץ מסמל יותר מכל את תחילת גל הנפילות של חברות נדל"ן שהגיעו לבתי המשפט. הסדר הנושים של החברה תקוע, והנאמן, משה סלמון, ביקש מביהמ"ש לשחרר אותו מתפקידו, בנימוק שהסדר הנושים שגובש על-ידו עומד על כרעי תרנגולת, והסיכוי לממש אותו הוא אפסי.

חברת י. מושקוביץ נוסדה בשנות ה-40 על-ידי נפתלי מושקוביץ. במהלך השנים היא בנתה עשרות אלפי מ"ר מבני ציבור, ביניהם בניין מוטורולה בהרצליה פיתוח ואת קניון רננים ברעננה. בנוסף, בנתה החברה כ-2,000 יחידות דיור בכל רחבי הארץ. מחזור עסקיה עמד בתקופת השיא על כ-200 מיליון שקל בשנה, ובשנים אלה היא העסיקה 700 עובדים.

זכייתה של החברה במכרז שפרסמה ב-93' עיריית תל-אביב, לבניית פרויקט משרדים ביד אליהו, היה כנראה זה שגרם להסתבכות. מושקוביץ נכנס לוויכוח ארוך עם עיריית תל-אביב בטענה שהובטחו לו אחוזי בנייה נוספים, עד 450%, והיתה גם מחלוקת גדולה על שטח קרקע לתחנת דלק. הפרויקט התעכב, מושקוביץ החמיץ את תקופת הגאות בענף המשרדים, והוועדה המחוזית לא הסכימה לאשר את תוספת הבנייה. לאור הריביות הגבוהות ששילם, נותר מושקוביץ עם התחייבויות של 360 מיליון שקל לבנק הפועלים שמימן את הפרויקט.

כדור השלג שהביא להקפאה החל להתגלגל, כאשר בתחילת שנת 2001 החזיר בנק לאומי כמה המחאות של החברה. במקביל, במאזנים שפורסמו ב-31 במארס 2001, ניתנה אזהרת רווח.

מושקוביץ: "כיוון שכבר באמצע שנת 2000 היתה לי תחושה שיש בעיה בדו"חות הכספיים שאני מקבל, החלטתי כבר באוגוסט לשכור רו"ח נוסף, שיפעיל צוות בדיקה וייתן לי תמונה נוספת של מה קורה. האיש בדק ונתן לי להבין, שמלבד כמה בעיות נקודתיות אין שום דבר רציני.

"כשראיתי את אזהרת הרווח והצ'קים חזרו, פניתי לרו"ח שערך את המאזנים ושאלתי בעצתו. הוא שידך לי את משה סלמון, והסביר לי שמדובר באדם מבין עניין שיעזור לי לפתור את הבעיות. נפגשנו. האיש נראה לי אמין והסביר לי, שאנחנו צריכים ללכת לבית המשפט ולבקש הגנה מפני נושים למשך תקופת זמן קצרה, בה נצליח ביחד לשקם את החברה ולהחזיר את העניינים לסדר. קפצתי על המציאה".

במאי 2001 נענה בית המשפט לבקשה, והורה על הקפאת ההליכים למשך שלושה חודשים. "לא עבר זמן רב", אומר מושקוביץ, "וגיליתי שבחרתי באיש הלא נכון לתפקיד הלא נכון. אחרי מושקוביץ הוא מונה כנאמן לעוד כמה חברות גדולות, ביניהן משב, שחובותיהם מגיעים למיליארדי שקלים. אני עד היום לא מבין איך הוא מעז.

"העסק התחיל להיראות לי חשוד כשסלמון ניתק איתי קשר. למרות שהמשכתי לתפקד בחברה, הוא לא שיתף אותי בשום דבר שהוא עושה. פתאום התחלתי להבין, שהוא מוכר את נכסי החברה ואת הפרויקטים שלה אחד אחרי השני, ולא תמיד במחירים ריאלים. בנוסף, הוא יצא מפרויקט ביצוע שלנו עבור אגד, כשהוא משאיר להם ערבות ביצוע של 600 אלף שקל".

במסגרת תפקידו כנאמן, אייש סלמון את המשרות הבכירות בחברה באנשים מטעמו. מושקוביץ טוען, כי האנשים שסלמון הביא אינם בעלי הידע הדרוש בנדל"ן. שכרו של הצוות מגיע לעשרות אלפי שקלים מדי חודש, מקופת החברה, אבל לא תמיד באישור בית המשפט. מבדיקה עולה, כי גם את שכרו שלו סלמון לא לוקח תמיד באישור בית המשפט. עם אישור ההקפאה אישר לו בית המשפט 50 אלף שקל לשלושת חודשי ההקפאה הראשונים, אולם בפועל הוא מושך לעצמו 50 אלף שקל מדי חודש עד עצם היום הזה.

מושקוביץ טוען גם, כי בחסות ההקפאה נעשו מהלכים בעייתיים. לטענתו, בעל תפקיד בכיר, שמונה על-ידי הנאמן לעסוק במכירת מחסנים של החברה באיזור חיפה, קיבל תשלום פרטי מהחברה שקנתה את הנכס.

מדובר במנהל הכספים בחברה, רפי שינדלר, שמונה על-ידי סלמון ועסק מטעם החברה במכירת מחסנים של החברה באיזור מפרץ חיפה, לחברת תרו. שינדלר קיבל מתרו סכום של קרוב ל-40 אלף שקל, עבור מה שהוגדר "ייעוץ בעסקה זו". שינדלר אמר ל"גלובס", כי מלבד עבודתו במושקוביץ יש לו עיסוקים נוספים, אין זו הפעם הראשונה שהוא בקשר עם תרו ולכן אין הוא רואה בקבלת התשלום טעם לפגם.

מושקוביץ: "לקח לי כמה זמן עד שהבנתי, שסלמון עושה מכירת חיסול. לא עניינה אותו הבראת החברה, ובגלל זה הוא הביא אותה לאן שהיא נמצאת כיום.

"הוא התייחס אלי בצורה משפילה ולא שיתף אותי בנעשה, אף על פי שחזרתי ואמרתי לו, שאני מכיר לעומק את כל הפרויקטים של החברה. את הסדר הנושים שהוא הציע הוא הראה לי רק בערב לפני שהגיש אותו לבית המשפט, וגם זה אחרי לחץ כבד שהפעלתי עליו. אני תמכתי בהסדר רק בשביל הנושים הלא מובטחים. רציתי לדאוג לכל בעלי המקצוע הקטנים שהלכו איתי שנים מפרויקט לפרויקט, והם אישרו את ההסדר רק בגללי. בפרויקט יד אליהו התנהלו המגעים באיפול, ועובדה שהעיסקה לא התבצעה עד היום, למרות שמדובר בנכס מצוין עם שכירות ממשלתית ל-20 שנה.

"טרם ההקפאה עמדה החברה להגיש תביעה גדולה נגד עיריית תל-אביב בגין הנזקים שנגרמו לנו בעיסקת יד אליהו. סלמון לא המשיך את המהלך. הוא גם לא תבע מקיבוץ אפק מיליון וחצי דולר שחברת מושקוביץ הלוותה לקיבוץ בעיסקת קומבינציה, והקיבוץ לא מחזיר. כבר אחרי שלושה חודשים אמרתי באחד הדיונים בבית המשפט, שהבן אדם לא מתאים וגורם נזק, אבל בית המשפט לא התייחס לדברי.

"ניהול ההקפאה גרם לחברה להפסדי עתק, והרס אותה לחלוטין. החברה לא הגישה מאזנים לרשות ניירות ערך מאז שהיא נכנסה להקפאה, וכנראה שיש לזה סיבה טובה. הוא התחייב בהסדר הנושים למנות דירקטוריון תוך 21 יום מיום אישור ההסדר, ועד היום אין דירקטוריון. הכל מת, והיום הוא מבקש להשתחרר מתפקידו כשהוא מאשים את כולם ומבקש לעצמו שכר טרחה שמגיע ל-1.8 מיליון שקל. הוא לא התבייש לבקש מבית המשפט לאשר לו תוספת מאמץ מיוחד על עיסקת יד אליהו, אבל אחר כך הוא תפש את עצמו וירד מזה".

שיא מערכת היחסים הקשה בין סלמון למושקוביץ היה בינואר, כאשר סלמון הודיע למושקוביץ, כי הוא מפטר אותו מתפקידו בחברה. כספיח של הפיטורין העביר סלמון פקס למסעדה מזרחית בה נוהג מושקוביץ לשבת מזה שנים, ושם קיים תמיד את פגישותיו, ובו הוא מודיע למסעדה כי לא יכבד יותר את החשבונות שיגישו.

מושקוביץ: "מדובר בכמה מאות בודדות של שקלים מדי חודש, שהיו הוצאות האירוח שלי. גם אם הוא חשב שקופת החברה לא צריכה לממן את זה - מקובל עלי, אבל יש דרך לעשות זאת. אני אדם מנוסה ויודע להפריד בין עבודה ליחסים אישיים, אבל האדם הזה השפיל אותי לאורך כל הדרך, ואני עד היום לא מבין איזה עוול גרמתי שהגיע לי יחס כזה".

משה סלמון, בתגובה, לא חוסך ביקורת ממושקוביץ: "הסדר הנושים של חברת מושקוביץ הינו מן המורכבים והמסובכים שהיו במשק. הוצאות התקורה ערב ההקפאה היו עצומות, ואלה הופחתו בצורה דרסטית. גם שכרו של מושקוביץ הופחת מאוד, ועדיין היה מוגזם, אולם הוא שכנע אותי, כי כוחו בתחום הייזום ומכירת נכסים רב, ולכן הוא ראוי לשכרו. היו עלי לחצים קשים וביקורת לגבי העלות של הבעלים בתקופת ההקפאה. ובנק דיסקונט טען לאורך כל הדרך, כי למושקוביץ חוב של 5 מיליון שקל לחברה, שנצבר בנוסף לעלותו החודשית האסטרונומית, בשעה שהחברה הייתה כבר אי-סולוונטית ומומנה בפועל על-ידי הנושים".

לגבי הטענות על כך שהוא מושך 50 אלף שקל חודש בלא אישור בית המשפט, טוען סלמון, כי מחוסר תשומת לב הוא לא חידש את פנייתו הפורמלית לבית המשפט. סלמון: "תשלום זה כולל את כל העלות לחברה, ונועד לממן גם הוצאות".

בנושא מאזני החברה שלא הוגשו טוען סלמון, כי פרסומם נדחה כיוון שמושקוביץ, כנציג יחיד ובלעדי של בעלי המניות, לא הסכים להאריך את מינויים של רואי החשבון הקבועים של החברה, לכן נאלצה החברה למנות רואי חשבון חיצוניים חדשים. אולם, לדברי סלמון, באי הגשת המאזנים לא נגרם לחברה כל נזק. סלמון טוען, כי בעלי התפקידים שמינה הם אנשי מקצוע המבינים בנדל"ן.

לגבי הטענה, כי נכסי החברה נמכרו על מנת לקבל עמלות הוא אומר, כי מכירת הנכסים בוצעה על-פי תוכנית המפורטת בהסדר נושים ובאישור ופיקוח מלא של בית משפט, כאשר התמורה הנדרשת עבור טיפול בעניין זה כבר כלולה בבקשתו לשכר טרחה. לגבי מינויו כנאמן בכמה חברות במקביל אומר סלמון, כי כנאמן בתקופת הקפאה הוא משמש תמיד רק בחברה אחת, כאשר עובד נוסף מסייע במשרה מלאה לטיפול שוטף בחברות בהן הוא מעורב הן כנאמן בהקפאה והן כנאמן בהסדר. סלמון מכחיש את טענת מושקוביץ, כי השקיע בטיפול בחברת מושקוביץ רק יום אחד בשבוע.

במהלך הדיונים המשפטיים שהתנהלו בשנתיים האחרונות בתיק הקפאת ההליכים של חברת י. מושקוביץ, נמתחה לא אחת ביקורת מצד צדדים מעורבים על תפקודו של סלמון כנאמן להסדר הנושים.

באחד הדיונים האחרונים טען עו"ד יוסף בנקל, בא-כוח בנק הפועלים, הנושה הגדול ביותר של החברה (חוב של 360 מיליון שקל, והמחזיק בשעבוד על פרויקט יד אליהו), כי לבקשת הנאמן בתקופת ההקפאה, הסכים הבנק להעמיד לחברה הלוואה של 1.5 מיליון שקל כאשראי לצורך ביצוע עיסקה. השופטת המחוזית בלהה גילאור, שדנה בתיק בתחילת דרכו (מאוחר יותר יצאה גילאור לשבתון והתיק הועבר לטיפולו של השופט גדעון גינת, המטפל בו גם כיום - א.פ.מ), נתנה את אישורה. הבנק טען, כי בשלב מאוחר יותר הסתבר לו, שההלוואה אמנם הוחזרה לחברה, אולם סלמון השתמש בכסף למטרות אחרות, בלא לבקש את אישור הבנק או בית המשפט.

מנגד, בדיון האחרון, שהתקיים לפני מספר שבועות, טען סלמון, כי אחת הסיבות המרכזיות לבקשתו להשתחרר מתפקידו ולהכרזתו כי אין סיכוי להסדר הנושים, היתה חוסר שיתוף פעולה מצד בנק הפועלים בכל הקשור למכירת פרויקט יד אליהו.

עו"ד בנקל: "לבנק טענות כלפי סלמון בעיסקה זו. עיסקת מכירה של פרויקט כמו יד אליהו היא עיסקה מורכבת, שדורשת הרבה אינפורמציה מהחברה. בטיוטת ההסכם עם קבוצת אהובי היה על סלמון לספק מסמכים רבים ואישורים. כל העסק מבחינתו תיפקד באיטיות נוראה, עד כדי כך שבבנק עלה חשד שהוא מעכב את מסירת הנתונים על מנת ללחוץ על הבנק בוויכוחים אחרים שהיו לו איתם, כמו אלה שהוזכרו לעיל. להערכתי, עיכובים אלו היו אחת הסיבות העיקריות לכך שעד כה לא נחתמה העיסקה".

לעניין שכר הטרחה שביקשו לעצמם סלמון ויתר בעלי התפקידים, הגיש הבנק לביהמ"ש תגובה ממנה עולה, כי בנק הפועלים מתייחס בחשדנות לסכומים אותם התבקש בית המשפט לאשר. עו"ד אסף אנגלרד, ממשרד המבורגר עברון ושות', שייצג את בנק דיסקונט, אמר בדיון האחרון, כי אין בכוונת הבנק לפטור את סלמון מאחריותו האישית לכישלון הסדר הנושים. אנגלרד אמר ל"גלובס", כי הוא סבור שניתן היה למנוע את כישלון הסדר הנושים אילו הנאמן היה מכין תוכנית עסקית רצינית להפעלת החברה, הכוללת תזרים מזומנים צפוי וכן תרומה משמעותית של בעלי המניות והחזר חובותיהם לחברה, כפי שהבנק דרש במהלך כל תקופת ההקפאה.

"תוכנית עסקית רצינית", אומר אנגלרד, "היתה בונה יותר אמון מצד הנושים והיתה מגדילה את סיכויי ההסדר".

מי שהיטיב לתבל בתיאורי צבע את מה שאירע בהקפאת ההליכים של קבוצת מושקוביץ היה עו"ד יעקב ריבנוביץ, ממשרד סלומון ליפשיץ, שייצג בתיק את בנק לאומי. "סלמון וצוותו השילו אחד לאחד את העלים מהעץ שנקרא קבוצת י. מושקוביץ, כך שבסופו של יום, כאשר עמדו הנושים לפני מימוש הסדר נושים, התברר שלא נותר שום דבר ממנו ניתן לממן את ההסדר, וכי הוצאותיה של החברה עולות בהרבה על הכנסותיה. לדעתי, היה צריך להשאיר את התוכן בחברה ולעשות הכל על מנת להמשיך ולהפעיל אותה כעסק חי. אז, גם אם לא היו מצליחים להשיג הסדר, אפשר היה לפחות למכור את פעילותה, כמו שנעשה בהקפאות בדן רולידר או רובננקו, וזה היה גם עוזר לנושים להיפרע".