הקרב על הטיהור: כל יישוב רוצה מט"ש

בעוד שמשרדי הבריאות ואיה"ס טוענים שיש להקים רק מכונים גדולים ומשותפים, מינהלת הביוב ונציבות המים מגבות יישובים המבקשים להקים מכונים קטנים למטרות השקיה

ויכוח עקרוני מתנהל בחודשים האחרונים בין משרדי הבריאות ואיכות הסביבה, לבין מספר יישובים, המגובים על-ידי נציבות המים ומינהלת הביוב, בשאלה האם יש להקים מכוני טיהור לשפכים (מט"ש) משותפים גדולים, או מכוני טיהור קטנים.

בעוד שמשרד הבריאות טוען שיש להקים אך ורק מכונים גדולים, בטענה שאלה יעילים יותר, מזהמים פחות, וגוזלים פחות שטחי קרקע יקרים, נעתרת מינהלת הביוב לבקשת יישובים להקים מכונים עצמאיים קטנים, בטענה של הצורך להשתמש בקולחים למטרות השקיה.

לדברי מהנדס מחוז המרכז במשרד הבריאות, אהוד לשם, בעוד משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה עושים מאמצים להוציא את המט"שים מתחום הערים, מאפשרים נציבות המים ומינהלת הביוב להקים מכונים בתוך העיר, למרות המטרד הרב שהם עלולים לגרום לתושבים, ולמרות החשש שמט"ש קטן אינו מסוגל לטהר את השפכים לרמות טיהור טובות. לדברי לשם, הוכח לא מכבר שמט"שים קטנים חשופים לתקלות רבות, ובסופו של דבר מזהמים את הסביבה.

לשם מדגיש, שתוכנית המיתאר הארצית (תמ"א 34), הנמצאת בשלבי אישור, מאשרת הקמת 11 מכוני טיהור גדולים באיזור המרכז, כאשר בפועל יש כבר כיום 90 מכוני טיהור, שבחלקם הגדול אינם יעילים ולכן מזהמים.

מושב טל שחר, בשטח המועצה האזורית מטה יהודה, מבקש להקים לעצמו מכון טיהור שפכים, שיחליף את בורות הספיגה. הפתרון שהוצע לו הוא להתחבר למט"ש שמשון, בקרבת בית שמש. המושב סירב להצעה בטענה שהמכון מרוחק מדי, ודרש להקים מכון משל עצמו.

במקביל, הגישה גם המועצה האזורית גזר הסמוכה, בקשה משלה, להקים מכון טיהור בסמוך לחולדה, במקום להתחבר למט"ש איילון. גם כאן חזרה הטענה שמט"ש איילון מרוחק מדי.

כאשר הגיעו כל הצדדים לדיון בוועדת השיפוט בנציבות המים, אמר לשם, שלא ייתכן להקים שני מכונים משוכללים בסמיכות כה גדולה. לטענתו, מכון משותף יהיה כלכלי יותר, יחסוך בקרקע, ויהיה יעיל הרבה יותר גם בהשבת הקולחים. המועצות האזוריות, כמובן, סירבו.

לפני מספר שבועות זומנו הצדדים לדיון משותף בוועדת השיפוט במינהלת הביוב, שבו הודיע המשרד לאיכות הסביבה שאינו מסכים לחלוטין להקמת מט"ש טל שחר. לשם אמר שהוא מתנה את ההקמה בהסכם עקרונות בין המועצה האזורית גזר למועצה אזורית מטה יהודה, שבו מצהירה גזר שתצטרף למט"ש טל שחר, ותתחייב שלא להקים מט"ש משלה.

להפתעת משתתפי הישיבה, נרשם בפרוטוקול שהפרויקט אושר לביצוע. בתגובה השיב המשרד לאיכות הסביבה למינהלת הביוב, כי הוא מתנגד להחלטה, ודורש לקבוע שמושב טל שחר והיישובים הנוספים יתחברו כולם למט"ש שמשון.

לדברי לשם, טל שחר הוא רק דוגמא אחת מתוך רבות. לפני מספר חודשים ביקשו גם ראשון לציון, רחובות ונס ציונה להתנתק מהשפד"ן ולהקים מכונים משל עצמן, בטענה שהן זקוקות למים למטרות השקיה בשל המחסור במים שפירים. הבקשה הוגשה למרות שהנהלת השפד"ן הודיעה, שהיא מתחייבת לספק לעיריית ראשון לציון קולחים מטוהרים ברמה שניונית, במחיר עלות בלבד.

במינהלת הביוב קיבלו את עמדת משרדי הבריאות ואיכות הסביבה, אך למרות זאת החליטה ראשון לציון לפרסם מכרז להקמת מכון הטיהור, וזאת למרות הצעת השפד"ן. עלות הקמת המכונים כ-150 מיליון שקל, כאשר מטרתם אספקת קולחים להשקיית כשני מיליון מ"ק בשנה. לטענת לשם, מדובר באבסורד גדול, שבו המדינה משקיעה כספים בפרוייקטים מיותרים.

מנציבות המים נמסר בתגובה, שהיא תומכת בהקמת מכונים גדולים משותפים למספר יישובים. יחד עם זאת, אם הרשות מקימה מתקן בתוך העיר, חשוב מאוד להביא את המים לאיכויות גבוהות מאוד, כדי שניתן יהיה לנצלם להשקיה ציבורית, ועל-ידי כך להפנות מים שפירים לצריכה ביתית. הנציבות מדגישה, שלא היא מחליטה על מיקום המכונים.

לדברי ראש מינהלת הביוב, אלכס ויז'ינצר, הוא מאמין שניתן להקים מכונים קטנים, בתנאי שהטיפול בהם מופקד בידי חברות חיצוניות, לטווח של 15 עד 20 שנה, המבטיחות טיפול מיטבי במים. לדבריו, המינהלת מכינה הוראות הפעלה שיאפשרו פרסום מכרזים לחברות.

לדבריו, נושא מט"ש טל שחר טרם נסגר. באשר לעיריית ראשון לציון, טוען ויז'ניצר, שהמינהלת התנגדה להקמת מט"שים קטנים, אך העירייה החליטה לפרסם בכל זאת מכרזים כחלק מכוונתה להקים תאגיד עירוני לטיפול במים.

לדברי ראש אגף תאום במשרד ראש הממשלה, אבישי כהן, למשרד אין עמדה עקרונית בנושא, וכל מט"ש נבחן לגופו.