הרכבת הקלה בת"א: ליברמן מחויב לשקול

בעקבות ההתבטאות של שר התחבורה, אביגדור ליברמן, ב"גלובס נדל"ן" בשבוע שעבר על פרויקט הרכבת הקלה בתל-אביב - "אני לא שקט ולא שלם עם הקונספציה של הרכבת הקלה בתל-אביב" - התחוללה מעין רעידת אדמה במשרד התחבורה, באוצר, ובעיקר בנת"ע. הפקידות הבכירה המלווה את הפרויקט נדהמה מהפירסום ומיהרה לחשב נזקים. אמירה כזו משר תחבורה טרי נחשבת לאיתות אזהרה. "זה לא אור אדום. ליברמן הדליק פרוז'קטור למתמודדים בפרויקט ולמשקיעים זרים בכלל", אמר אחד מהם.

ביום ב' שעבר התכנסו לפגישה אצל ליברמן הפקידים הבכירים באוצר ובתחבורה וניסו להסביר לו, בעדינות ובכבוד, כי טעה וכי "ההתבטאות הזיקה". סוכם לצאת בהודעה לעיתונות, שתשדר עסקים כרגיל. ביום ג' פורסמה הודעה לעיתונות: "בחודש הבא יפורסמו הקבוצות שעלו לשלב למכרז הרכבת הקלה בתל-אביב. ליברמן: יש ליצור אינטגרציה בין כל אמצעי התחבורה במטרופולין תל-אביב". לכאורה, הכל בסדר, ועדת המכרזים שוקדת על הצעות המתמודדים בשלב המיון המוקדם ובעוד חודש תחליט. הודעה זו אינה, בשום קנה מידה, ידיעה חדשותית.

המקורבים לפרויקט הודו, כי מדובר בתרגיל ביחסי ציבור ובניסיון לטייח ולגמד את דבריו של ליברמן. ובעיקר לשדר מסר - אנחנו רציניים. האומנם? ספק.

פירסום ההודעה הוא במקרה הטוב זילזול באינטלגציה של כתבי התחבורה, ובמקרה הרע בזו של שר התחבורה. מניפולציה רדודה כל כך לא יכולה שלא להתפס כגימיק לא רק בעיני הכותבים והקוראים, אלא גם בעיני המשקיעים. ההודעה משדרת דווקא ההיפך: אנחנו בלחץ, המצב הרגיש, הפרויקט שביר. ליברמן, שהרשים בבקיאות המקצועית, לא ייתן לפקידות המקצועית "לסובב אותו". ליברמן הוא שילוב של בולדוזריות, וחושים של טורף. פראייר הוא לא. למעשה, הרכבת הקלה בת"א הוא המבחן הראשון שהוא הוא הציב לעצמו.

האם שר בממשלה חייב לקבל החלטות ממשלה קודמות לגבי פרויקטים שבצנרת כאקסיומה, כהנחת עבודה קשיחה שאינה ניתנת לשינוי? האם למרות שליברמן משדר חוסר נוחות מתפיסת הפרויקט, הוא חייב לקדם אותו? האם האחריות המיניסטראלית אינה מחייבת אותו דווקא לבחון מחדש פרויקט עתיר השקעה כזה?

פרויקט הרכבת הקלה בכלל הוא פרויקט חלוצי, עתיר השקעה, מורכב, ובשיטת מימון בתולית. ישנן הרבה מלכודת שישראל, במדיניות החאפ-לאפ, יכולה ליפול אליהן. לכן אסור לליברמן לחזור בו מדבריו. לכישלון בפרויקט כזה יהיו השלכות הרות אסון. בשעה שידידו של ליברמן במשרד האוצר עמל על תוכנית בניסיון להציל את המשק, ליברמן רשאי ואולי חייב לסנן את הפרויקטים אחד לאחד, ולא לחשוש מביטול כאלה שייראו בעיניו כהרפתקה מסוכנת וחסרת אחריות. זהו תפקידו.

יש פרויקטים תחבורתים, שמקודמים ללא הצדקה כלכלית ותחבורתית, והרכבת המשודרגת לירושלים היא הדוגמא המצערת ביותר. הנזק הכספי מוערך ב-500 מיליון שקל. בתל-אביב, במידה והפרויקט יתגלה כטעות, זוהי כבר אופרה אחרת.

ליברמן, על-פי נוסח ההודעה, לא הביע תמיכה בפרויקט אבל גם לא התנגדות. גם אם בסופו של יום יחליט ללכת לביצוע התוכנית, הבחינה המחודשת רק תחזק את מעמד הפרויקט. ולכל אנשי המקצוע וקבלני הביצוע: ראוי להתמודד עם הטענות לגופן, ולא בפתרונות שטחיים בצורה של הודעה מוזרה לעיתונות. ככה הרכבת לא תגיע לתחנה.