בשבוע שעבר הניח נציב הדורות הבאים, השופט (בדימוס) שלמה שהם, את הדו"ח הראשון
ועב הכרס שלו על שולחן הכנסת. ספק אם מקבלי הדו"ח יקראו את כולו, אך גם אם
יקראו רק את המבוא, יוכלו להבין עד כמה החקיקה בארץ רחוקה ממה שאנשי הסביבה
היו רוצים לכנות חקיקה בת-קיימא, זו שמשמרת משהו גם לדורות הבאים.
ככל שהדבר יישמע משונה, במיוחד על רקע העובדה שאנחנו לא נחשבים כאומה ידידותית
לסביבה, ישראל היא אחת מתוך ארבע המדינות היחידות בעולם שהפרלמנט שלהן מחזיק
נציב במשרה מלאה. בשאר המדינות הנציב שייך לארגונים החוץ ממסדיים (NGO). בעקבות
ועידת כדור הארץ ביוהנסבורג, בה התגאתה ישראל בנציב שלה, הודיעו גם גרמניה
וצרפת שבדעתן למנות נציבים משלהן.
"כשקיבלתי עליי את התפקיד לפני כשנה", מספר שהם, "נתקלתי בלא מעט ציניות ובלא
מעט ביקורת. בתקשורת אמרו שהכנסת מבזבזת כסף על משהו שממילא לא יצליח. אני
חייב לציין, שעם הזמן ההתייחסות אליי כאל משהו אזוטרי פינתה מקומה להכרה בחשיבות
התפקיד, ובעובדה שבלי ראייה לעתיד, יהיה קשה מאוד לחיות כאן בעוד כמה שנים.
"מי שתמך בי מהרגע הראשון, היו אנשים באקדמיה שבאו אלי מתוך תקווה שאשמש להם
כצינור שיאפשר להם להגיע למקבלי ההחלטות. אין ספק שקיים בארץ פער עצום בין
מה שיודעת האקדמיה לבין מה שאנחנו פוגשים בחיי היומיום".
תפקיד הנציבות הוא למנוע, באמצעות חקיקת משנה, פגיעה בעתיד, ולהעצים את חשיבותו
בקרב בעלי ההחלטות. לנציב הוקנו סמכויות מקבילות לאלה של מבקר המדינה, ולכן
הוא רשאי לדרוש כל מסמך ממשרדים ממשלתיים, רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות.
בנוסף, יש לו סמכות לבדוק כל הצעת חוק ולהתנגד לה אם הוא מאמין שהיא פוגעת
בעתיד. עד כה התערבה הנציבות בשורה ארוכה של חוקים, ביניהם חוק החופים, הצעת
החוק לשימור מפרץ אילת, הסכמי סחר חופשי במסגרת השותפות האירופית ים-תיכונית,
תוספת פלואור למי השתייה, חוק התכנון והבנייה ועוד.
לפני שמונה לנציב, שימש שהם בתפקיד שופט בבית-משפט השלום באשדוד וברחובות.
כשאמור היה להתמנות לשופט מחוזי בבאר-שבע, בחר לעבור להיות היועץ המשפטי של
ועדת חוק, חוקה ומשפט בכנסת. הוא התמודד על תפקיד היועץ המשפטי של הכנסת, אך
הפסיד לאנה שניידר.
בתור פרס ניחומים, נבחר לתפקיד נציב הדורות הבאים לכנסת. אחרי שנה בתפקיד הוא
משוכנע שזו הייתה הבחירה המקצועית המוצלחת ביותר בחייו עד כה. במקביל לעבודתו
בנציבות הוא משמש כמדריך מדיטציה, ולפעמים גם מתרגם שירה.
"אנחנו תמיד מפגרים"
"גלובס": בראייה לעתיד, מה לדעתך הנושא הקריטי ביותר בפניו אנו ניצבים כיום?
שהם: "אין ספק שזהו נושא התחבורה, שהוא הגורם מספר אחד למרבית מקרי המוות בארץ,
באמצעות זיהום אוויר ובאמצעות תאונות דרכים. מחקר אחרון של המשרד לאיכות הסביבה
הוכיח, שבאזור תל-אביב מתים בכל שנה 1,200 איש מזיהום אוויר - יותר מאשר בתאונות
דרכים והרבה יותר מאשר בפיגועים. גם שיעור מקרי האסטמה עולה. ולמרות זאת, הציבור
שותק.
"כל המחקרים מוכיחים, שאם נמשיך לסלול כבישים ואם קצב רכישת המכוניות יגדל
בהתאם, בעוד חמש עד שבע שנים אי-אפשר יהיה לנסוע מגדרה עד לחדרה בצורה סבירה.
הנהג אומנם יפעיל את המכונית, אך ייתקע מיד בפקק. איזה יזם יבוא להשקיע בארץ,
אם הוא יודע שנסיעה מתל-אביב לקריית-גת נמשכת שלוש שעות?
"אני משוכנע שבעוד חמש שנים, תתחיל המדינה לטפל בנושא התחבורה. השאלה היא,
מדוע הטיפול אצלנו תמיד צריך לפגר כל-כך. אנחנו בפיגור של 15 שנה בתשתיות רכבת,
ובפיגור עצום בתשתיות ציבוריות. כל המומחים אומרים, שכל מה שצריך הוא להקים
700 ק"מ של מסילת רכבת, מרחק שהוא מצחיק בקנה מידה אירופי. רק אצלנו הכל מתעכב".
הצעת החוק של האוצר להעברת הרכבת לחברה ממשלתית, הייתה הראשונה שבה התערבה
הנציבות, והצליחה לגרום לכך שההצעה תכלול סעיף לפיו הנדל"ן של הרכבת יישאר
בשליטתה. האוצר התנגד, כמובן, אך בסיוע יו"ר ועדת הכלכלה דאז, ח"כ אברהם פורז,
נקבע בחוק שהנכסים יישארו בידי הרכבת. להערכת שהם, עובדה זו תאפשר למנף הלוואות
ולהגדיל את ההשקעות.
"להערכתי, זו הפעם הראשונה שבה מדינת ישראל תשקיע סכום משמעותי ברכבת", אומר
שהם, "דבר שיביא אולי לפיתרון ראשוני של בעיית התחבורה. אני מאמין שאם תהיה
תשתית רכבת סבירה, תהיה הצדקה להגביל את מספר המכוניות הפרטיות, ואילו המדינה
תרוויח את קירוב הפריפריה למרכז. אין שום סיבה שתושב באר-שבע לא יוכל להגיע
לתל-אביב ב-45 דקות. אני מאמין שאם תחודש סוף-סוף הרכבת לירושלים, כל התנהלות
העיר תשתנה לחלוטין.
"מדינות רבות בעולם פתרו את בעיות התחבורה שלהן באמצעות חקיקה, וזה בדיוק מה
שצריך לקרות גם אצלנו. ערים רבות אוסרות כניסת רכב פרטי למרכזי ערים. בערים
אחרות מתירים כניסה למרכז העיר רק למכוניות שיש בהן חמישה נוסעים. כתוצאה מכך
נהגים אוספים טרמפיסטים בכניסה לערים. צעד נוסף הוא העלאת מחירי החנייה בעיר,
או תקנות המחייבות כל מי שקונה רכב חדש, לשלם עבור גריטה של מכונית. אצלנו,
גם אם יתקיימו רק 60% מהתוכניות, והרכבת תצליח להגשים ולו חלק מתוכנית ה'ניו-דיל'
שלה, יבוא איזשהו פיתרון לבעיה, ולראשונה אפשר יהיה להגביל את מספר המכוניות
הפרטיות".
"כל השיטה לוקה בעיוורון"
מה היא עמדתכם בעניין חוק הפנסיה?
"השתתפתי בצוות ההיגוי של חוק הפנסיה, שניסה לחשוב איך פותרים את בעיית החוב,
שהגיע כבר לסכום דמיוני של 167 מיליארד שקל, כמעט כחוב הלאומי של המדינה, ואיך
מנהלים את התשואות כדי שיהיה מה לשלם לגמלאי העתיד. אחד הרעיונות הפשוטים והיעילים
היה, להעלות את גיל הפרישה ל-67. לדעת הנציבות זהו רעיון מצויין, שכן בדרך
זו יותר אנשים ממשיכים לשלם בכל חודש לקרן הפנסיה, ובמקביל אינם מושכים כסף.
"כשבאתי עם הרעיון הזה לשר האוצר הקודם, סילבן שלום, הוא אמר שכרגע יש אבטלה,
וכל מבוגר שנשאר במערכת, מונע כניסת עובד צעיר. הבאנו מחקרים שמראים שהעלאת
גיל הפרישה לא מגבירה בהכרח את האבטלה, וכי השארת אנשים יצרנים ומנוסים במערכת,
יכולה ליצור מקומות עבודה חדשים, אך שלום העדיף את האינטרס המיידי של הצורך
שלו לפתור את בעיית האבטלה, על-פני תכנון רואה-עתיד.
"בימים אלה אני מקבל פידבקים חיוביים משר האוצר הנוכחי, בנימין נתניהו, על
ההצעה. בשלב הראשון העלאת גיל הפנסיה אולי לא תביא לצמצום האבטלה, אך היא תמנע
בעיה קשה בעתיד.
"נושא הפנסיה הוא דוגמא מובהקת לראייה שאינה צופה-עתיד. מספרים לי שיש פתק
בכתב ידו של דוד בן-גוריון, עליו כתוב, 'נא לבנות את בנייני האומה מכספי מבטחים'.
אם לא די בכך, במהלך השנים השקיעו את הכסף בצורה גרועה. בקרן פועלי הבניין
העסיקו 800 עובדים, וכיום הקרן עומדת בפני קריסה. זו דוגמא קלאסית איך לקחנו
משאב, והשתמשנו בו בחוסר אחריות, תוך העברת החוב. איזה אבא נורמלי עושה דבר
כזה לילדיו? מתוך מגוון האינטרסים של כסף, כוח וכבוד, דווקא קולם של ילדי העתיד
לא נשמע.
"אני מאמין שכל השיטה לוקה באיזה עיוורון לגבי הדורות הבאים. הדמוקרטיה בנויה
על כך שפוליטיקאי אמור לספק את רצון בוחריו כאן ועכשיו. גיל הבוחרים הוא 18
ומעלה, והפוליטיקאי שחושב שהוא משרת את בוחריו, מחליט החלטות שנוגעות בעצם
למי שטרם הגיע לגיל זה, או אפילו למי שטרם נולד. בארץ הבעיה קשה במיוחד, שכן
הפוליטיקאים מעדיפים כל העת את האינטרס ההישרדותי על-פני האינטרס הנורמלי והשגרתי".
"בונה על הח"כים הצעירים"
איך אתה מתרשם מעמדות חברי-הכנסת הנוכחית בכל הקשור לראייה צופת עתיד?
"אני תמיד אופטימיסט חסר תקנה, אך הפעם יש לי תחושה מיוחדת לפיה הכנסת ה-16,
אליה נכנסו צעירים רבים, תהיה פתוחה הרבה יותר לנושאי סביבה. אני מקווה שחברי
כנסת חדשים כמו גילה גמליאל וענבל גבריאלי, וגם עמרי שרון, שיעמוד בראש הלובי
הסביבתי, ירגישו שהם חייבים להוכיח את עצמם, ויתרמו לעניין. אני מקווה שגם
חברי הכנסת של שינוי יקיימו את מה שהבטיחו".
מה המשימה הבאה שלך?
"באמצעות הלובי הסביבתי בכנסת, אני מתכוון להציע הצעת חוק יסוד פיתוח בר-קיימא,
לפיו זכותו של הדור הבא גוברת על חוקים אחרים. לפי המצב השורר כיום, שבו זכות
הקניין היא חוק יסוד, זכות זו גוברת. כאשר עומדים זה מול זה זכות הקניין וחוק
החופים, זכות הקניין גוברת. לכן אנחנו חייבים לגרום למצב שבו פיתוח בר-קיימא
הופך לחוק יסוד והוא זה שימנע חקיקת חוקים הפוגעים בזכותם של הדורות הבאים.
חוק זה יחייב את הממשלה שלא לפגוע במשאבים באופן שלא יותיר אותם לדורות הבאים".
אחת הטענות הקשות שלך היא שאין בארץ תכנון, איך משנים את זה?
"הכל טמון בחינוך מקבלי ההחלטות. הבעיה היא שבארץ כולם כל הזמן מכבים שריפות.
אין תכנון ארוך טווח, וכל ההחלטות מתקבלות במסגרת מדינה בהפתעה. בכינרת חסרים
עוד חצי מיליארד מ"ק מים, אך למרות זאת שר החקלאות, ישראל כץ, כבר מבקש להפחית
את הקיצוץ לחקלאים. כולם שכחו שהמשבר הגדול במשק המים התרחש כתוצאה מחורף 1992,
שבעקבותיו נכנסו מקבלי ההחלטות לאופוריה כאילו יש מספיק מים והתחילו לבזבז.
התוצאה היא המצב אליו הגענו היום. הגישה בארץ היא של 'אכול ושתה כי מחר נמות'.
לא רק שאנחנו לא חושבים על הדורות הבאים, אנחנו גם לא חושבים על עצמנו".
"פגם אתי, פגם מוסרי"
העברת מינהל התכנון למשרד ראש הממשלה ואחר-כך לתמ"ס, גרמה לך להגיב בחריפות.
"בהעברת מינהל התכנון ומינהל-מקרקעי-ישראל לתמ"ס, יש פגם אתי ומוסרי כאחד.
לא ייתכן שהגוף המפקח על מינהל-מקרקעי-ישראל, האחראי על 93% מקרקעות המדינה,
יהיה אחראי גם על תכנון אותן קרקעות. יש כאן חשש אמיתי לניגוד עניינים, וחשש
גדול מכך שהשטחים הפתוחים ייפלו כפרי בשל בידי יזמים וקבלנים המקורבים לשלטון,
ואני אומר זאת בצורה עדינה מאוד.
"על אחת כמה וכמה, שאין שום היגיון בהעברת מינהל התכנון דווקא לתמ"ס. אני לא
מבין מה הקשר בין קרקעות לבין מסחר או תעשייה. לצערי, התרגלנו לחיות עם הידיעה
שגזירת ההסכמים הקואליציונים היא חזות הכל". תתנגד להעברה?
"לדעתי, אסור לאפשר לממשלה לבצע את השינוי, רק כי יש לפצות שר זה או אחר ולתת
לו מוקדי כוח. עצם ההעברה היא תהליך ארוך מאוד, שייקח זמן רב, וכרוך בשינויי
חקיקה. הסוף יהיה שעוד לפני השלמת המהלך תתחלף הממשלה, ומה יהיה אז?"
מה עמדתך בעניין הוועדה לתשתיות לאומיות, שגם הן נועדו לכאורה לקצר הליכי תכנון?
"אין ספק שהליכי התכנון סובלים מהיעדר יעילות, ולכן הם נמשכים זמן כה רב. הפיתרון
לכך הוא לא בוועדה שרוב חבריה הם מנכ"לים של משרדים ממשלתיים, שמצייתים לשר
שלהם. לדעתי, יש להקים ועדה ברשות שופט בדימוס, המורכבת מבעלי מקצוע שזהו עיסוקם
היחיד, ולו רק כדי שהציבור יוכל להיות בטוח שהאנשים הפועלים במסגרת הוועדה
אינם מקבלים החלטות שמאחוריהן לא עומד דבר מלבד אינטרס צר של בעלי עניין".
"להשקיע בשביל הנורמליות"
אחרי שנה בתפקיד, איך מצטייר בעיניך העתיד?
"לפעמים אני מרגיש שאנחנו סובלים מסוג של הרס עצמי, משהו בנוסח נאום הלוויתנים
של ח"כ חיים רמון. התחושה היא, שאנחנו פועלים כל הזמן בתוך מרחב של הישרדות,
כשכל ההחלטות מתקבלות אצלנו מהרגע להרגע. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא תקציב
המדינה. בהולנד התקציב מוגש לחמש שנים, אצלנו הוא מחזיק מעמד בקושי חצי שנה,
הכל תוך כדי ירייה מהמותן, מבלי שנחשוב כמה צעדים קדימה.
"אין ספק, שאם אנחנו רוצים שבעוד עשר שנים תהיה כאן מדינה נורמלית, אנחנו חייבים
להשקיע משאבים ולחשוב על העתיד, ולא רק לעסוק בהישרדות ובמלחמה. אנחנו עם של
שואה ותקומה, ולכן ההחלטות מתקבלות על רקע של חרדה גדולה. דוגמא מהימים האחרונים
היא ההוראה לפתוח את מסכות האב"כ, שעלתה למשלם המסים כמיליארד שקל.
"למרבה הצער, אנחנו מאומנים לתפקד במצבי לחץ, ולא יודעים לתפקד במצבים נורמליים.
אני רואה את התפקיד שלי בכנסת כמי שצריך לקרוא לפיתוח חשיבה עתידית וקצת יותר
רגועה. לשכנע את חברי-הכנסת לקחת החלטות שהם יהיו אחראים לתוצאותיהן גם בטווח
הארוך. שאם חבר כנסת מקבל החלטה על חוק הנגב, או על הגדלת המענקים למשפחות
ברוכות ילדים, שייקח בחשבון את המשמעות הדמוגרפית של החלטתו, וכמה זה יעלה
לדורות הבאים".
המשכורת שלך היא 37,500 שקל בחודש. האם היא מוצדקת? ומה דעתך על הקיצוצים במגזר
הציבורי?
"טרם בדקנו את המשמעות המלאה של תוכנית הקיצוצים. אחרי שנבדוק אותה בוודאי
שנגיב. בכל מקרה, ברור שאם מקצצים לכולם, צריך לקצץ באותה מידה גם לחברי הכנסת,
וכמובן שגם לי, כמו לכלל המשק".
מה ההישג המשמעותי ביותר שהיה לך עד כה?
"להערכתי, השילוב של גורמי האקדמיה בעבודה, הבאת האינפורמציה לוועדות, ותחילת
שינוי בחשיבה. התערבנו בהצעת החוק המאפשרת למדינה השפעה על תקציבי מחקר ופיתוח,
כך שאם המדינה זקוקה למחקר על התפלה היא תוכל לבקש זאת, וכמובן הרכבת, חוק
הפנסיה וחוק החופים, שהוא יוזמה מובהקת של הארגונים הירוקים".
כתבות
ני"ע
