שיכורים ממים - בא השרב הגדול

השרב הראשון של הקיץ מחזיר ללב את הדאגה, שמא החורף הלונדוני האפרפר, שרק עוזב אותנו, יהפוך מהר מאוד לקללה נוספת של משק המים. הדאגה הזאת רצוי שתתעורר ביתר שאת לנוכח הניסיון של המר של חורף 1992, שזכה לכינוי ה"חורף הגדול", והוא החורף שבעקבותיו החל הבזבוז הגדול של משק המים, שהביא אותנו בסוף קיץ 1992 למצב שבו נציבות המים איימה עלינו בסגירת ברזים, ובשליחת פקחים שיטילו קנס על כל מי שישקה את הגינה או ירחוץ את המכונית בצינור.

במטרה להקדים תרופה למכה, וכדי למנוע את תופעת שכרון המים, של מנהלי משק המים, פנה בשבוע שעבר (ה') מנכ"ל החברה להגנת הטבע, מיקי ליפשיץ, לנציב המים שמעון טל, בקריאה להעלות את הקו האדון התחתון של הכנרת, ולחזור לניהול האגם במפלסים גבוהים. מטרת הקריאה היתה לדאוג לכך, שלנגד עיניו של כל מי שבוחש במשק המים יעמוד קו סלחני הרבה פחות.

לדברי ליפשיץ, השפל חסר התקדים אליו הגיעה הכנרת בחורף 2002 ושכתוצאה ממנו הורד "הקו האדום" ל-215.3 מ', אסור שיחזור. הקו הנמוך גרם לחשיפת קרקע, במיוחד בצפון האגם. שטחים אלה סבלו מהזנחה ועזובה, תפעולם הפך בעייתי ביותר, והחזות הכוללת של האגם נפגעה דרמטית. כל אלה גרמו לציבור להדיר רגליו מהכנרת, עובדה שיש לה השלכות כלכליות מרחיקות לכת. לדעת ליפשיץ, החורף ברוך הגשמים פתח חלון הזדמנויות, לחזור ולנהל את הכנרת במפלסים גבוהים, שיבטיחו התעוררות מחודשת של האגם לחיים, דבר שיעודד את המטיילים לשוב ולפקוד את האגם, וימנע מכולנו את החרדה המתמדת לשלומו של המפלס.

לא רק שומרי הכינרת רצוי שיתעוררו כבר עכשיו, אלא גם כל אלה שהטיפו שנים להתפלת מים, ועתה, משהשיגו את מטרתם, מודאגים מכך, שבעקבות הגשמים מישהו ינסה לשנות את ההחלטה להוסיף למשק המים 400 מיליון מ"ק מים מותפלים במהלך חמש שנים.

למודאגים יש על מה להסתמך. בשבוע שעבר אמר טל ב"גלובס", שנציבות המים שוקלת להקטין את תפוקת מתקן ההתפלה בחדרה מייצור של 100 מיליון מ"ק לייצור של 50 מיליון מ"ק בשלב הראשון, עם אופציה להגדלה בעוד מספר שנים.

"לא ברור לי איך מקבלים החלטה כזו על בסיס חורף גשום אחד", אומר מנכ"ל הנדסת התפלה, אבשלום פלבר, שהחברה שלו שותפה לקונסורציום המקים את מתקן ההתפלה באשקלון.

"כיום כבר ידוע, שכמות הגשמים היורדים במזרח התיכון הולכת ופוחתת, ולכן הצורך בהקמת מתקנים אינה מוטלת בספק. המשמעות היחידה של הקמת מתקן קטן, והגדלתו, בשלב מאוחר יותר, היא הפסד כספי לשני הצדדים. המדינה תאלץ לשלם מחיר הגבוה ב-15% בעבור המים שתקבל וגם היזמים ירוויחו פחות, זאת בשעה שכולם יודעים, שבמאזן המצטבר התפלה היא הכרח שאי אפשר להמנע ממנו". לדעת פלבר, גם אין כל הגיון תכנוני בהקמת מתקן קטן והגדלתו בשלב מאוחר יותר. מהלך כזה הופך גם את התכנון לבזבזני ולחסר הגיון.

עוד טוען פלבר, שהמועצה הארצית החליטה, שמתקן חדרה יהיה מיועד ל-200 מיליון מ"ק, מתוך כוונה שלא להוסיף אתרי התפלה נוספים הגוזלים שטחי חוף יקרים. לדעתו, אם כך קבעה המועצה הארצית, מדוע להקשות על המתכננים ולייקר את המים, רק בגלל חורף גשום ואופטימי אחד, שספק אם יחזור שוב בשנים הקרובות.