דיני הפקעות: הרצחת וגם ירשת?

ההליך החוקי "התקין", לפיו אמור להתבצע הליך הפקעת קרקע לצורכי ציבור, עפ"י חוק התכנון והבניה, מתחלק לשני שלבים. ראשית, התוכנית המייעדת את הקרקע לצורכי ציבור מתפרסמת למתן תוקף ובעקבות זאת רשאי בעל הקרקע לתבוע פיצוי בגין הפגיעה בשווי המקרקעין.

תביעה זו מוגשת עפ"י סעיף 197 לחוק אשר קובע "נפגעו על-ידי תוכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התוכנית או גובלים עימו, מי שביום תחילתה של התוכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהוועדה המקומית".

בשלב השני, בו נתפסת הקרקע בפועל, זכאי בעל הקרקע ליתרת הפיצוי בגין ההפקעה.

הליכי התכנון במדינת ישראל אינם מצטיינים ביעילות ובמהירות וכך קורה שלעיתים מתן תוקף סופי לתוכנית שינוי יעוד לצרכי ציבור, מתקבל לאחר פרסום הודעה פורמלית על ההפקעה עצמה. האם התכוון המחוקק שמצב זה ינוצל ע"י המדינה כדי להתחמק ממתן פיצויים ראויים וצודקים? אני רוצה לקוות שלא...

לאחרונה נדונה סוגיה זו בפני ועדת ערר מרכז, בדיון שעסק בהפקעות לטובת רכבת הפרברים מפתח תקוה לכפר סבא. קשה שלא להבחין בכך שגם דעתה של ועדת הערר הנכבדה ובראשה עו"ד מאמו, אינה נוחה מן המצב החוקי האבסורדי שנוצר.

הוועדה "נאלצה" לקבל את טענת רכבת ישראל לפיה כאשר מקדים פרסום ההפקעה את אישור התוכנית לא זכאי הבעלים לפיצוי בגין ירידת ערך. יחד עם זאת מביעה הוועדה ביקורת: "ייתכן שהחוק אינו צודק ונותן לרשויות יתרון בהפקעה טרם תכנון. הסדר ההגיוני של התהליך הוא קודם כל תכנון ובעקבותיו הפקעה. הפיכת הסדר עלולה ליצור מצב אבסורדי שאין הדעת סובלת".

יש לקוות ולהאמין שהחלטה זו אינה סוף פסוק וכי "אי הסדר החוקי" יוסדר בהקדם - אלמלא כן עלולים להיווצר עיוותים בלתי נסבלים, שוב על חשבונו של האזרח הקטן.

לכאורה, יכול להיווצר מצב בו רשות קודם כל תפקיע קרקע ורק אח"כ "תחליט" מה לעשות בה באמצעות תכנון. כך עלולה הרשות להשתמט מתשלום בגין הפגיעה בקרקע ויתרה מזאת, ייתכן שלאחר השלמת ההליך התכנוני יתברר שלא כל הקרקע שהופקעה אכן דרושה לצורכי ציבור - אז מתעורר צורך בביטול הפקעה או שינוי תחומה, כל זאת לאחר שהנזק כבר נגרם!!

אין לי ספק שמצב בלתי נסבל זה יתוקן.

הכותבת היא שמאית מקרקעין.