קוסטה ריקה: אבן שואבת לאנשי המערב

הנדל"ן במדינה זול באופן יחסי לארה"ב. מומחים מקומיים גורסים, כי נכסים זהים באיכות וגודל נמכרים בשיעור נמוך של עד 30% מהמחירים בארה"ב. אם המחיר גבוה יותר, אין כל מניעה מכניסה למו"מ אינטנסיבי, שבסופו של דבר עשוי להניב תוצאות. חוקי התכנון והבנייה במקום ברורים. באיזור החוף אסור לבנות במרחק 50 מטרים מקו המים נקודה. יתרה מכך, אין לגדר את הרצועה והיא חייבת לאפשר מעבר לכל דיכפין, גם אם הקרקע בבעלות מלאה.

מ-50 מטר עד 150 מטר מקו המים אפשר לבנות אבל בהגבלה גדולה מאוד למען לא ייפגע קו החוף. כאן כבר מותר לבנות גדרות ושערים. מקו זה פנימה, הבנייה מותרת ככל שתחפצו, כל עוד הדבר עולה בקנה עם חוקי התכנון והבנייה. מחוץ לבירה סן חוזה, המחירים יכולים לנוע בין 1,000 ל-5,000 דולר לאקר. קרקעות עם נוף לים, יכולות להגיע גם למחירים יותר גבוהים של 10,000 עד 30 אלף דולר לאקר, וקרקע על החוף עצמו יכולה להימכר תמורת 50 אלף דולר לאקר.

כמובן שברכישת שטחים גדולים של 40-50 אקרים, המחיר צונח פלאים לכמה אלפי דולרים בהתאם למיקום.

רקע

קוסטה ריקה החלה למשוך משקיעים זרים מעט לפני שאר מדינות מרכז אמריקה. המדינה הקטנה, 51 אלף קמ"ר, כשני שליש משכנתה פנמה, ממוקמת בדיוק בין שני האוקיאנוסים, האטלנטי והפסיפי, והיא נחשבת למקום נוח מאוד מבחינת המשקיע האמריקני או האירופאי.

לא פעם מתייחסים אל המדינה כסיפור הצלחה מרכז אמריקני. מאז המאה ה-19, שתי תקופות אלימות בלבד פקדו את המדינה השלווה, תופעה נדירה מאוד בקרב המדינות הלטינו אמריקניות.

דומה לה רק בליז שנעצרה אי שם המאה ה-19. מהיותה מדינה חקלאית ברובה, כלכלת קוסטה ריקה נחשבת למתקדמת למדי, עם סקטורים חזקים של חקלאות וטכנולוגיה. רמת החיים לא רעה, וכיום היא נחשבת לאחד הפוטנציאלים הגדולים של היבשת.

מי שיכול להעיד על כך אולי יותר מכל הוא שון קפטה. איש עסקים ישראלי צעיר שנסע לתקופה של מספר שבועות לחופשה, וכנראה שמצא שם מלוכה.

האקלים הנוח במקום כונה לא פעם "האביב הנצחי", משך לא מעט אמריקנים לקראת גיל פרישה, שחיפשו מקום להניח בו את ממונם וראשם. המדינה הקטנה במרכז אמריקה נחבאת אל הכלים בדרך כלל, ואינה מגיעה לראש הכותרות כמו שכנותיה. סערות או הוריקנים תקופתיים הם עיקר הכותרות בעיתונים המקומיים.

המדינה קיבלה את שמה מקולומבוס עם גילויה. משמעות השם היא "החוף העשיר", והמדינה נהנית מאחד המשטרים הדמוקרטים והיציבים יותר במרכז אמריקה. הסיבה המרכזית לכך היא היעדר צבא מקומי ותמיכה מהותית מהדוד סם. מעבר לכך, האינטרס האמריקני במדינה הקטנה הוא בעיקר אסטרטגי, וקרבתה לפנמה ולתעלה שחוצה אותה. כמו כל מדינה, גם בקוסטה ריקה יש שיעור פשיעה, אם כי הוא נמוך מאוד ביחס למדינות השכנות.

אוכלוסיית המדינה קטנה, כ-3.8 מיליון והתוצר לנפש עומד על 4,300 דולר.

התעשיות המרכזיות במדינה הם תיירות, קפה, בננות, סוכר ואלקטרוניקה כשהמדינות המרכזיות הסוחרות עמה הן ארה"ב, גרמניה ואיטליה. הנשיא אבל פצ'קו טרוד בעיקר בירידה ממספר התיירים אחרי 11 בספטמבר, ופחות במתרחש מעבר לים.

המערכת הבנקאית המקומית מקבלת זרים בברכה והמס המשולם על ידי כל אדם המרוויח כסף במדינה עומד על 13%. על מנת לרכוש קרקע יש לקבל אזרחות מקומית או לפתוח חברה מקומית - מהלך פשוט לכל עור דין מתחיל.

הישראלים כבר שם

השמועה שבקוסטה ריקה יש מציאות בענף הנדל"ן מקבלת משנה תוקף בסיפורו של קפטה. כך במקרה רוכש לו צעיר בשנות ה-30 לחייו פיסת קרקע בשטח של 52 הקטר, במחיר שאפילו נייר העיתון לא יכול לספוג. מדובר בשטח קרקע של למעלה מ-500 דונם במחיר אפסי. קפטה מתכנן לממש במקום את חלום חייו.

קפטה מתכנן לבנות במקום את אחד ממרכזי התיירות הגדולים במדינה. בין השאר, הוא רוצה להקים מלון יוקרתי עם סוויטות שיציעו למבקרים המערביים הרבים הפוקדים את המקום, משהו מעט שונה. "החלום שלי זה לחבר את הטבע עם האורחים, וזה מה שאני הולך לעשות". מדובר בהשקעה לא קטנה, וכבר בימים אלה הוא נפגש עם לא מעט יזמים ואנשי עסקים ישראליים על מנת להרים את כל הפרויקט.

בין השאר, הוא מתכוון לבנות שתי שכונות מגורים: אחת עם כ-100 יחידות מגורים הנעות בין 70 ל-100 מ"ר בנויים בשטח של בין 300 ל-800 מטר, ושכונה נוספת עם בתים גדולים יותר על שטח של דונם לקהל אמיד יותר.

קפטה עובד לצורך העניין עם האדריכל הישראלי עודד חלף, ולהערכתו היקף ההשקעה בפרויקט כולו נע בין 20 ל-30 מיליון דולר.