הולכים בתלם

הבנקים למדו היטב את לקחי המושבים והקיבוצים משנות ה-80, וכיום הם מקמצים מאוד במתן אשראי לחקלאים

התאבדותם של בני הזוג עזרא וכרמלה כדורי, מגדלי פרחים ממושב שדי תרומות, בשל קשיים כלכליים וחובות כבדים לבנקים, מפנה את תשומת הלב לאשראי הבנקאי למגזר החקלאי.

אם ניתן לסכם בשתי מילים את מדיניות המערכת הבנקאית למגזר קשה-יום זה, הרי שהמילים המתאימות ביותר הן: "כמה שפחות". הבנקים בהחלט לא רואים במגזר זה קהל יעד לשיווק אשראי. כאשר חקלאי בכל זאת מבקש אשראי, מתנה הבנק את הענקתו בבטחונות מוצקים, וכן גובה מחיר נאות המשקף את הסיכון הרב הקיים בענף זה.

הבנקים מודעים היטב לסיכון שבענף החלקאות, הנובע הן מתעתועי מזג האוויר (שנות בצורת, שנים מבורכות מדי בגשמים, גשם בעיתוי הלא-מתאים, סופות ורוחות שהורסות חממות ועוד ועוד), לתעתועי העובדים (עוצר בימי הפלשתינים ואיסורי הבאת עובדים בימי התאילנדים), גזירות ממשלתיות, שינויים בשערי מטבע ליצואנים ועוד ועוד.

לכן לא ממהרים הבנקים להישען כבטוחה, בגין אשראי שהם כבר נאותים להעניק, על שעבוד המשק החקלאי עצמו. הם מעדיפים לקבל בטחונות מוצקים יותר, כמו אבטחת תשלומים עתידיים, נכסים פרטיים של החקלאים ושעבוד כלי רכב.

היקף האשראי שהעמידו חמשת הבנקים הגדולים לענף החקלאות עמד בשנת 2002 על סכום זניח של 6 מיליארד שקל בלבד. בבנק לאומי, שהוא גדול הבנקים בענף החקלאות, מגיע היקף האשראי לענף ל-0.9% בלבד מסך האשראי שהעניק הבנק בשנה זו.

בדיקת היקף ההפרשות לחובות מסופקים והחובות הבעייתיים של ענף החלקאות מעידה, כי הזהירות משתלמת, לפחות לבנקים. היקף ההפרשה לחובות מסופקים שביצעו חמשת הבנקים הגדולים בשנת 2002 בגין אשראי לענף החקלאות הסתכמה ב-53 מיליון שקל בלבד, סכום זניח כאשר מדברים על בנקים שהפרישו בדיוק באותה שנה סכום שיא של למעלה מ-7 מיליארד שקל.

היקף החובות הבעייתיים של הענף הסתכם בחמשת הבנקים הגדולים יחדיו בכמיליארד שקל בלבד, זאת בעוד היקף החובות הבעייתיים של חמשת בנקים אלה בכלל הגיע בשנת 2002 ל-61.5 מיליארד שקל.

זהירות זו, אותה מרגישים היטב החקלאים בקשיים לקבל אשראי ובחוסר גמישות מצד הבנקים, נלמדה בדרך הרעה במרבית הבנקים, בעיקר הוותיקים והגדולים שבהם ובראשם בנק הפועלים. אלה סבלו בשנות ה-80 מחובות עתק של המגזר החקלאי, חובות המושבים והקיבוצים הגיעו לממדי ענק והם גרמו לבנקים הפסדים גדולים.

בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 הושלמה סדרה של הסכמים וחוקים, שמטרתם היתה להסדיר את נושא חובות הקיבוצים והמושבים לבנקים. הסדר הקיבוצים והסדר המושבים שנחתם אחריו (חוק גל) לוו במחיקות עתק של חובות, חלקם על חשבון המדינה וחלקם על חשבון הבנקים, וכן בפריסה ארוכת טווח של יתר החובות.

בעקבות לקח יקר זה, מדירים הבנקאים את רגליהם וממונם משדות החקלאים, ובמקום זה הם טובעים בשדות של חובות מסופקים אחרים, בעיקר של חברות התקשורת.