מאחורי הקלעים, למען עצמו

מדובר בהחלטה 755, האוסרת על בעלי נחלות במושבים לבצע עסקאות שותפות או עסקאות השכרה של מבנים חקלאיים בחלקה א' של הנחלה, מסביב לבית המגורים. דו"ח מבקר המדינה קובע, כי שרון "פעל מאחורי הקלעים" כדי לשנות את החלטה 755, באופן שיאפשר לבעלי הנחלות להשכיר או לעשות שותפויות במבנים החקלאיים הללו. כזכור, בפרסום ב"גלובס" נמסר, כי שרון פנה אישית בטלפון ליעקב אפרתי, כאשר מנכ"ל המינהל היה כפוף לו, וביקש ממנו לשנות את החלטה 755 בכיוון של "הקלה" לבעלי הנחלות במושבים.

המבקר אליעזר גולדברג, שמתוקף תפקידו הוא גם הממונה על כללי ועדת אשר למניעת ניגוד עניינים של שרים, התחיל לבדוק את מהלכיו של שרון עוד בדצמבר 2001, בעקבות פרסום התחקיר הראשון ב"גלובס", בו נחשף, כי לשרון יש בעלות אישית ישירה על חלק מנחלת המשפחה במושב כפר מל"ל, וזאת כאשר לציבור הוצג כאילו הנחלה שייכת לבנו, ח"כ עומרי שרון.

בעקבות חליפת מכתבים בעניין זה בין שרון למבקר גולדברג, אסר המבקר במפורש על שרון, ב-24 בינואר 2002, לעסוק בענייני קרקע חקלאית, ודחה את ערעורו של שרון על החלטתו.

שרון יכול היה לבקש היתר מיוחד מוועדת היתרים לעסוק בנושאי קרקע חקלאית, אך הוא לא ביקש ולא קיבל היתר כזה, ועל כן האיסור של מבקר המדינה הפך למוחלט.

כך כותב המבקר בדו"ח:

"על ראש הממשלה חל האיסור שבכללים להשתתף 'בכל דרך שהיא' בקבלת החלטות בעניין קרקע חקלאית. אולם, כפי שיתואר להלן, פעל ראש הממשלה, באופן ישיר, כדי לקדם החלטה בתחום קרקע חקלאית הטומנת בחובה טובת הנאה אישית לו ולבן משפחתו".

הדו"ח מבהיר, כי היוזמה לשינוי ההחלטה באה מצד שר החקלאות הקודם, שלום שמחון, שגם לו יש זיקה לנחלה במושב אבן מנחם. שמחון לחץ על המינהל וזימן באוגוסט 2002 דיון עם שרון.

"לשון סיכום הדיון", כותב המבקר, "מצביעה בבירור על כך שראש הממשלה ראה לנכון שההחלטה תשונה ותקל על החקלאים. יתר על כן, התברר, כי באותו דיון אף התקשר ראש הממשלה למנהל ממ"י, וביקש ממנו לתמוך בהצעת השינוי.

"בעשותו כן, הפר ראש הממשלה את הוראת הכללים האוסרת עליו להשתתף בקבלת החלטה בנושא, ואת הנחיית מבקר המדינה. ראש הממשלה היה במצב של נגיעה אישית וניגוד עניינים, והשינוי שהוא ביקש לקדם עשוי היה לשפר את זכויותיו וזכויות בן משפחתו".

גולדברג מדגיש, ששרון היה מודע לאיסור שהטיל עליו המבקר וקובע: "דברים אלה מלמדים כי ראש הממשלה היה ער לכך שהוא מנוע מלעסוק בנושא, וככל שהדברים נוגעים לפעולות גלויות פעל בהתאם לאיסור; אך מאחורי הקלעים פעל לקבלת החלטה בדבר השינוי".

עמדת שרון שנמסרה למבקר היתה: "ראש הממשלה סבר בתום לב, כי היענות לבקשה זו אינה בגדר הפעולות האסורות עליו, להבדיל מנטילת חלק בדיון או בקבלת החלטה של מועצת מינהל מקרקעי ישראל. ראש הממשלה, המשמש כיו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל, ראה בהעברת בקשה להעלאת נושא על סדר היום של המועצה, עניין טכני בלבד. אשר על כן, אין להסיק מכך כי ראש הממשלה ביקש ליטול חלק במהות החלטות בעניין קרקע חקלאית או להשפיע על תוכנן".

המבקר אינו מקבל את ההסבר וקובע: "לדעת מבקר המדינה, הסיכום מפגישתו של ראש הממשלה עם שר החקלאות ביום 20.8.02, ובקשתו באותו יום ממנהל ממ"י כי יתמוך בהצעה לשינוי ההחלטה, מלמדים על מעורבותו של ראש הממשלה בתיקון ההחלטה, הרחוקה מלהיות 'עניין טכני בלבד'".

לאחר הפרסום ב"גלובס" ב-19.9.02, בו נחשפה השיחה שאותה יזם שרון עם מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל יעקב אפרתי, העביר שרון את הטיפול לידי מנכ"ל משרדו, אביגדור יצחקי, ועל כך אומר המבקר:

"הנחיות ראש הממשלה למנכ"ל משרדו לטפל במקומו בסוגיה לא היתה אף היא תקינה, שכן, למנכ"ל משרד ראש הממשלה אין סמכות עצמאית, מכוח תפקידו, לעסוק בנושא זה, ובוודאי שלא לתת הנחיות הוראות למנהל ממ"י - הכפוף ישירות לשר הממונה (שהיה אז שר התשתיות, ובתפקיד זה כיהן ראש הממשלה) - כיצד לפעול. יצוין גם, כי הכנסת אישרה את העברת ממ"י מסמכות השר הממונה - שר התשתיות, וממשרד התשתיות לסמכות ראש הממשלה ולמשרד ראש הממשלה רק כעבור מספר ימים, ב-18.9.02. ואם הכוונה הייתה כי מנכ"ל משרד ראש הממשלה יטפל בנושא מטעמו של ראש הממשלה, כי אז ממילא לא נפתרה בעיית ניגוד העניינים".

ההסבר שקיבל המבקר משרון: "ראש הממשלה רצה להרחיק עצמו מהימצאות במצב של חשש לניגוד עניינים, ועל כן העביר את סמכויותיו לדון ולטפל בנושאים הנוגעים לעיצוב מדיניות קרקעית למנכ"ל משרד ראש הממשלה, בסברו שבכך מנע עצמו מכל עיסוק שיש בו חשש להיווצרות ניגוד עניינים.

"ברם, עתה לאור הערות מבקר המדינה, מכיר ראש הממשלה בכך, שאפשר שהאצלת הסמכויות לא הייתה כדין, ועל כן, מיד לאחר כינונה של ממשלה חדשה, יעביר או יאציל ראש הממשלה לשר אחר את סמכויותיו, המתייחסות לנושאים שהינו מנוע מלטפל בהם מחמת חשש לניגוד עניינים".

הדו"ח מסתיים במילים אלה: "מבקר המדינה מעיר כי האיסור לפעול במצב של ניגוד עניינים הוא יסוד מוסד במשטר תקין. מדובר בנורמה ציבורית ומשפטית מחייבת, אשר קיבלה ביטוי גם בכללים. על איסור זה שומה להקפיד הקפד היטב בגלוי ובנסתר. הקפדה אשר כזאת נדרשת מכל עובד ציבור, ולא כל שכן מראש הממשלה".