ים של בזבוז

תוכנית האב של נציבות המים שהוכנה עקב המשבר החמור במשק המים אינה מבוססת על שיקולים כלכליים, למרות שמדובר בהשקעות בשווי של מיליארדי שקלים בשנה. התוכנית לא הוגשה מעולם לממשלה ולכן היא אינה מבוססת על מדיניות ממשלתית מוגדרת, ולכן אין ביטחון שהיא תואמת את מדיניות הממשלה. בתשובה למבקר אמר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור יצחקי, שהתוכנית תוגש בעתיד לאישור הממשלה.

לדעת משרד המבקר, הכשל הבסיסי של התוכנית נובע מכך שהיא קבעה מחיר של שלושה שקלים למ"ק מים, שאינו ריאלי ואינו תואם את תחזית הביקושים למים. כשל נוסף עליו מצביע המבקר אי-ניתוח עלות מ"ק מים ממקורות שונים שאינם התפלה, ואי-מתן עדיפות לפיתוח מקורות מים שעלותם נמוכה יותר.

המבקר מתריע גם על כך שבחישוביה קבעה הנציבות שהצריכה החקלאית למים לא תפחת מ-530 מיליון מ"ק (מנת הברזל), למרות שעם ביטול הסובסידיה למים, שאושרה באפריל , 2002 סביר להניח שצריכה זו תפחת.

ביקורת נוספת נמתחת על ההחלטה להשתמש במים המותפלים לחידוש האוגר (כמות המים הנאגרת באקוויפרים) שסובל מגירעון של כמיליארד מ"ק. לדעת המבקר, לשם החלטה על חידוש האוגר היה צורך בהכנת תחשיב של עלות לעומת תועלת, תוך התחשבות באפשרות לקיצוץ גדול יותר בהקצבת המים לחקלאות. תחשיב זה לא בוצע.

המבקר מדגיש שעל-פי תוכנית האב יוקמו מתקני ההתפלה במהלך 2004 ו-2005, ואילו הקמת הפרוייקטים להשבת מי קולחים (טיהור מי ביוב גולמי למים הראויים לשימוש), שהם זולים בהרבה, תסתיים רק בסוף העשור. מכאן שב-2005 תותפל כל הכמות של 400 מיליון מ"ק מים שעליהם החליטה הממשלה, לעומת הפקת 104 מיליון מ"ק קולחים בלבד (מתוך 230 מיליון מ"ק מתוכננים).

לדעת משרד המבקר, ראוי היה להשקיע תחילה משאבים כספיים וניהוליים במיצוי פוטנציאל המים המליחים והמושבים לפני מיצוי פוטנציאל ההתפלה. (בעקבות הגשם הרב שירד השנה החליטה הנציבות להקטין את ייצור המים המתוכננים במתקן ההתפלה בחדרה מ-100 מיליון מ"ק בשנה ל-50 מיליון מ"ק בשנה, ולדחות את הגדלת המיתקן לשלב מאוחר יותר. ד.ט.

המבקר מדגיש שייתכן שבסופו של דבר יהיה צורך בהתפלה של כל הכמות המתוכננת, אולם בשל העלויות הגבוהות, ישנה חשיבות רבה לעיתוי ההקמה. על-פי תחשיב המבקר, דחייה או הקדמה של מתקן התפלה בהיקף של 100 מיליון מ"ק, פירושה דחייה או הקדמה של הוצאה שנתית של כ-250 מיליון שקל מתקציב המדינה.

לדעת המבקר, גם נושא השבת הקולחים סובל מפיגור והזנחה. מהדו"ח עולה, שב-2000 טוהרו כ-386 מיליון מ"ק שפכים, המהווים כ-86% מכמות השפכים המיוצרים בארץ. מתוך היתרה, כ-65% מצאו את דרכם לים, לנחלים ולמי התהום, תוך גרימת נזקים כבדים. מתוך כלל הכמות רק כ-260 מיליון מ"ק קולחים נוצלו להשקיה חקלאית, ואילו 60 מיליון מ"ק טוהרו אך לא נוצלו.

המבקר מצביע על כך שהגורמים לניצול החלקי בלבד של הקולחים הם שטחי איגום מעטים שמאפשרים לאסוף את המים, מיעוט פרוייקטים להשבה וההפרדה בין הגוף המטפל בהקמת מכוני הטיהור לבין הגוף האחראי על ההשבה. בעוד שהיוזמה להקמת המכון לטיהור השפכים, היא בידי הרשות המקומית ומנהלת הביוב במשרד התשתיות הלאומיות, מי שאחראי על השבת הקולחים היא נציבות המים. לדעת המבקר, על נציבות המים ועל מנהלת הביוב במשרד התשתיות לראות את מפעלי הטיהור וההשבה כמקשה אחת, ולגשר בין הגורמים המעורבים בתכנון ובבנייה כדי להביא לניצול מרבי של הקולחים.

מהביקורת עולה שנציבות המים אינה עומדת ביעדי ההשבה שנקבעו לה. לפני כעשור הוצעה לנציבות תוכנית לניוד קולחים המיוצרים במרכז לאזור עירון, אך תוכנית זו לא קודמה. (יצויין, שלתוכנית זו מתנגדים רבים בשל עלותה הגבוהה. תומכים בה בעיקר החקלאים ומקורות. ד.ט).

גם תוכנית סיוע המעודדת השבת קולחים בידי המגזר הפרטי ושמטרתה להשיב כ-150 מיליון מ"ק, סובלת מפיגור ניכר וכנראה לא תעמוד ביעד שנקבע לה. המבקר מתריע על כך שבין 1995 ל-2001 גדלה צריכת הקולחים ב-16.5 מיליון מ"ק בלבד. לדעתו, מצביעים נתונים אלה על אי-הצלחת משרדי הממשלה לעודד את השימוש במקור מים חלופי זה.

יחד עם הביקורת על אי-ניצול מושכל של הקולחים, מתריע המבקר על כך שרמת הטיהור המבוצעת כיום אינה מספיקה, והיא מלווה בסיכונים רבים ביניהם החדרת מלחים, מזהמים ומתכות כבדות, שגורמים להרס מי התהום, לקרקע. לדעת המבקר, המשך מגמה זו יחייב , בסופו של דבר, את התפלת מי השתייה בעלות גבוהה.

המבקר מציין שביולי 2000 החליטה הממשלה על הקמת ועדה שתקבע תקן חדש לקולחים (ועדת ענבר, ברשות סמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה ד"ר יוסי ענבר ד.ט). למרות שהוועדה סיימה זה מכבר את עבודתה, התקן שקבעה טרם אושר בממשלה, וכתוצאה מכך נמשכים נזקי ההשקיה בקולחים שאינם מטוהרים דיים.

המבקר מתריע על כך שרמת הקולחים המיוצרים בארץ היא גרועה, וכי בשנים האחרונות מחצית המתקנים הפיקו קולחים שאינם עומדים אפילו בתקן הישראלי, שנחשב למקל במיוחד. למרות זאת משרד הבריאות כמעט שלא ביטל היתרי השקיה, גם כשהטיהור לא עמד בתנאי ההיתר. מכאן שתועלתם של ההיתרים מוטלת בספק.

לדעת המבקר, הגידול השנתי הרציף במתן היתרי השקיה בקולחים מצד אחד, ותוצאות הניטור בשנים האחרונות, מחייבים את משרד הבריאות לבחון מחדש את כל ההיתרים שהוא מספק כדי להבטיח את בריאות הציבור.

המבקר מדגיש שהפיקוח והניטור על הקולחים מבוצע על-ידי הרשות לשמירת הטבע, על-פי הזמנת משרד הבריאות, נציבות המים, משרד התשתיות והמשרד לאיכות הסביבה. הזמנה זו אינה מעוגנת בחוק והיא מתחדשת בכל שנה ללא חוזה לטווח ארוך.

לדעת המבקר, כדי להגיד את מיצוי פוטנציאל ההשבה יש לשקול נקיטת מספר צעדים, ביניהם קביעת תעריפים למים שפירים ולמי קולחים לפי עלויות הפקתם והספקתם, יש להתייחס למכוני הטיהור ולמפעלי ההשבה כאל מקשה אחת, לאתר את צרכני הקצה הפוטנציאליים כדי למנוע את הגלשת הקולחים לסביבה ולהקדים פרוייקטים של השבה וניוד קולחים איכותיים בין אזורי הארץ השונים, הרבה לפי אימוץ פתרונות יקרים בהרבה כמו התפלת מי ים.