"נהיגת מלחמה" - מציצנות מסוג חדש

אבל, לשוטרים באפודי המגן סביבנו לא היה כלל אכפת. הייתי מאוכזב במקצת והתחלתי לחשוב כי ציתותי Wi-Fi הפכו כבר למקובלים, כמו מצלמות דיגיטליות: כנראה שכולם נוסעים ברחובות הערים בימינו עם אנטנות רבות עוצמה, בחיפוש אחר רשתות תקשורת אלחוטיות בלתי מאובטחות.

רשתות כאלה אכן יש הרבה. בנסיעה במשך שעה קלה אשר קיימנו בדרום מנהטן בחודש מארס, מצאנו 622 רשתות Wi-Fi. ושני שליש מהן לא היו מאובטחות מפני מצותתים בפוטנציה, כמונו. מחסור כמעט זהה של אבטחה נחשף בשנה שעברה ברובע הפיננסי של לונדון, על ידי כתב של שירות החדשות דאו ג'ונס, שגם הוא, כמו "בארונ'ס", שייך לחברת דאו ג'ונס.

"אנחנו משתגעים כאן!", אמר בן לווייתי, אומוט ביטליסלי, כאשר האנטנה שלו חשפה עוד רשת אחת, "בדקה האחרונה קלטתי 87 רשתות!".

ביטליסלי, מהנדס צעיר שפניו עטורות זקנקן תיש וראשו מגולח, בונה רשתות אלחוטיות עבור חברות, ולאחר מכן בודק אותן לצורך האבטחה. החברה שלו, איירטאץ' נטוורקס מניו ג'רזי, גם מוכרת ציוד ל"רחרוח" רשתות, או, אם תרצו, ציוד לבדיקת בטיחות רשתות, באמצעות אתר הווב שלה.

הסתובבות באוטו ורישום קטלוגי של איתותי רשתות Wi-Fi, כפי שביטליסלי ואני עשינו, נקרא בעגת המקצוענים "סימוני מלחמה בגיר". זוהי עגה מתקופת השפל הגדול בארה"ב, שבה העניים מקבצי הנדבות היו מסמנים בשביל חבריהם את הבתים של אנשים הנדיבים שנטו להם חסד, או את הבתים המסוכנים מבחינתם. אבל עם המכונית והציוד המתוחכם של ביטליסלי, הפעילות הזו נקראת "נהיגת מלחמה".

"זה כמו ספורט של 'יורמים'", אומר ביטליסלי, שלוקח את ציוד נהיגת המלחמה שלו גם לחופשות. כמו מעקב אחר המספרים הסדרתיים של רכבות, trainspotting, שהוא צורת בילוי חביבה על בטלנים, גם נהיגת מלחמה חוקית לגמרי, כל עוד אתה מסתפק ברישום קטלוגי של הרשתות שהאיתותים שלהן נשפכים לרחובות. הפעילות הופכת לבלתי חוקית, אומר ביטליסלי, כאשר נהגמלחמות מתחיל "לרחרח" בתוך המחשבים המקושרים לרשתות ה-Wi-Fi, או גולש לאינטרנט באמצעות מודם כבלים של רשת Wi-Fi. אם כן, הריגוש האמיתי הוא היכולת לרגל, כלומר לעסוק במציצנות אלקטרונית. מעבר לכך, אתה לא מקבל אינפורמציה שאתה יכול להשתמש בה, לפחות לא באופן חוקי.

הלקוח הראשון של המערכות של ביטליסלי היה משרד ההגנה, הפנטגון. לקוחות אחרים הם מעבדת כלי הנשק סאנדיה בניו מקסיקו והשירות החשאי. אנטנה רגילה מגלה רשתות רק במרחק כמאה מטרים מנקודת ההתחברות של רשת ה-Wi-Fi, אבל האנטנה של ביטליסלי יכולה לקלוט רשתות גם מעברו השני של נהר ההדסון (המפריד בין מנהטן וניו ג'רזי). כאשר כיוונו את האנטנה מבעד לחלון ההונדה של ביטליסלי, גילינו מאות רשתות אלחוטיות, שכנראה לא היה אכפת להן בכלל שאפשר "לרחרח" אצלן. המחשב הנישא שלנו הריץ תוכנה מעניינת הנקראת Stumbler Network, שהיא כעין גרסה של סורק מכמונות מהירות של המשטרה. בכל פעם שהתוכנה גילתה רשת Wi-Fi, השמיע המחשב צליל "בויינג" כמו בסרטים מצוירים. התוכנה מתעדת לאחר מכן את שם הרשת, ואת קווי האורך והרוחב (קואורדינטות) הגלובליים המדויקים שלה.

אייקון קטן בצורת מנעול מופיע על המסך לצד רשתות שבעליהן טרחו להפעיל את יכולת הקידוד המותקנת בכל רשת Wi-Fi. כאשר יכולת ההצפנה הזו מופעלת, רק האקר מוכשר וסבלני מאוד יכול לפצח את הרשת ולחדור אליה. בבדיקות אבטחת הרשתות שלו, ביטליסלי סורק בעיקר בנייני משרדים שבהם התקינו אולי העובדים רשתות Wi-Fi בלתי מאושרות לצורך הנוחות האישית שלהם. "חברה יכולה להתקין רשת של 150 אלף דולר עם כל האבטחה הנחוצה, ומישהו עם נקודות התחברות אלחוטיות עלול לפתוח את הרשת הזו לרווחה בפני כל האקר", מסביר ביטליסלי.

בעלים רבים של רשתות Wi-Fi, שלא טרחו להדליק את מתג הקידוד, כן טרחו להעניק שמות מפוצצים לרשתות שלהם, הנשמעים בשידור: "מאורת הקראק", "100 קופים", "הרשת המ.. הטובה בעולם". שתי רשתות נקראות משום מה "נומורה-איי.פי". יש רשתות שהעניקו לעצמן את שמות הבעלים עם הכתובות. זהו נוהג טפשי מאוד מבחינת אבטחה, אומר ביטליסלי, כמו להשתמש בשם המשפחה שלך כסיסמת כניסה למחשב.

האקרים בעלי כוונות רעות עלולים, כמובן, להרחיק לכת. הם יכולים להפוך את עצמם לבלתי ניתנים לאיתור באמצעות כניסה לאינטרנט דרך רשת Wi-Fi שבעליה אינו יודע דבר על כך. אבל הרוב הגדול של קהילת "נהגי המלחמה" הם שוחרי חוק, אומר ביטליסלי. מדובר בשוחרי מחשבים צעירים.

"יש אנשים שיש להם כלי נשק והם ישדדו אותך", הוא אומר, "ויש כאלה עם נשק שלא ישדדו אותך". בכל מקרה, ליתר ביטחון, מומלץ לבעלי רשתות ה-Wi-Fi להדליק את מנגנון הקידוד שלהן, למקרה שהם ייתקלו באנשים מהסוג הראשון.