ד"ר יוסי ורדי, בעבר מנכ"ל של שני משרדי מממשלה (פיתוח ואנרגיה), היה אמש (ב') אחד האנשים המבוקשים והעסוקים ביותר בארץ. "רק רגע, יש לי שיחה מארה"ב"; "תתקשרו בעוד רבע שעה"; "תתקשרו בעוד חצי שעה"; "חכו רגע. כל העולם מתקשר לכאן. נדבר בערב"; אלו היו מקצת התשובות שאפשר היה לשמוע ממנו אתמול והבוקר. ורדי ובנו אריק ורדי הם מהאבות המייסדים של מיראביליס.
החל מאתמול, המועד בו הודיעה חברת האינטרנט האמריקאית, אמריקה און ליין (AOL) על רכישתה של חברת מיראביליס הישראלית תמורת 407 מיליון דולר (מזה 287 מיליון דולר בתשלום מיידי ומזומן), ורדי הוא לא רק איש עסוק אלא גם עשיר מאוד.
ורדי ובנו אמורים לקבל בימים הקרובים סכום של כ-120 מיליון דולר, תמורה צנועה על חלקה של מיראביליס במהפיכת האינטרנט. 60 מיליון נוספים עשויים לזרום לכיוונם במהלך 5 השנים הבאות.
ורדי לא מנסה להסתיר את שביעות רצונו מההצלחה של מיראביליס, ואת הקרדיט הוא מבקש לתת קודם כל לארבעת מקימי החברה - אריק ורדי, ספי ויגיסר, יאיר גולדפינגר ואמנון עמיר. קרדיט נוסף מחלק ורדי ל-70 עובדי החברה הצעירה, שקמה לפני פחות משנתיים (רוב העובדים במיראביליס נמצאים בה פחות משנה אחת), ועוד קרדיט מיוחד לציבור גולשי האינטרנט המשתמשים בתוכנה של מיראביליס - ה-ICQ.
"מדובר כאן בתופעה מדהימה ומיוחדת במינה", מסביר ורדי. "אנשים פשוט התאהבו בתוכנה הזו, אוסף של כמה מילים שכתובות בשפה מוזרה, כאילו היא היתה משהו חי. ממש כמו סבא ג'פטו שהתאהב בפינוקיו".
למי שלא התנסה מעולם באינטרנט, או בשימוש בתוכנת ICQ, קשה מאוד להעביר את התחושות הללו. התכונה העיקרית של התוכנה הזו, שביסודה היא מוצר תקשורת, היא ביכולת שלה להפוך את האינטרנט, מרחב וירטואלי חסר גבולות, לקהילה חמה ואינטימית של משתמשים היוצרים קשר ביניהם "מקמצ'טקה ועד אנטארטיקה", בשפתו של ורדי.
לצד התוכנה של מיראביליס התפתחה תרבות שלמה, 'קאלט', שחלק ממנה טופח גם על ידי החברה, אבל מרביתה נוצרה על ידי המשתמשים. "אנשים התייחסו לתוכנה כמו אל מוצר מוחשי. זה נהיה כמו ג'ינס או הארלי דייווידסון", מסביר ורדי.
מיראביליס איפשרה למשתמשים לבטא את דעתם על התוכנה, המשתמשים עצמם הקימו לוח מודעות, העבירו מסרים בחדרי שיחות מיוחדים, ולאחרונה אף החלו לארגן ברחבי העולם "מסיבות ICQ".
בשבועיים האחרונים, מאז החלו הידיעות על מכירת מיראביליס ל-AOL, הוצף האתר של החברה בפניות של משתמשים מודאגים. "אחד המשתמשים שלח לנו אתמול מסר, ואמר שהוא מרגיש כאילו חבר קרוב שלו מת", מספר ורדי. "במקום אחר מישהו סיפר שבהולנד יכריזו על יום אבל".
על מנת למנוע נטישה של המשתמשים, הנכס היקר ביותר של החברה, פירסמה אתמול מיראביליס באתר הבית שלה מכתב (ר' בנפרד) שבו היא מסבירה את המהלך באילוצים טכניים וברצון של החברה לשפר את השירות הניתן על ידה למשתמשים. הכסף לא הוזכר שם, כמובן.
- המשתמשים ב-ICQ הביעו התנגדות לעסקה. איזה מן חששות יש להם?
ורדי: "אנשים חוששים שנבקש עכשיו כסף בשביל השימוש בתוכנה, או שיכריחו אותם להשתמש ב-AOL כדי להשתמש ב-ICQ. בינתיים כבר הודענו שאנחנו לא משנים שום דבר, והכול נשאר כמו שהיה".
- היו גם כאלו שהתנגדו לכך שתכניסו לתוכנה פרסומות.
"לא מזמן עשינו סקר שבו בדקנו את הנושא. %92 מהמשתמשים אמרו שהם מסכימים שנשלב בתוכנה פרסומות, בתנאי שלא נגבה מהם דמי שימוש".
התופעה המדהימה השנייה הקשורה במיראביליס היא המודל העסקי שאותו נקטה החברה. במיראביליס הבינו די מהר שהנכסים העיקריים של החברה הם כמות המשתמשים וכמות הזמן שהם משתמשים בתוכנה. מעבר לעובדה שהתוכנה מחולקת בחינם דרך האינטרנט, דאגו מייסדי החברה לשתול ב-ICQ תכונות כאלו שיקלו על הפצתה המהירה בין המשתמשים.
למשל, אחד ה'פיתיונות' היה לשכנע את המשתמש לבדוק את הדואר האלקטרוני שלו בעזרת ה-ICQ. במהלך בדיקת הדואר קיים בתוכנה לחצן מיוחד שמאפשר לשלוח את תוכנת ה-ICQ בדואר חוזר בלחיצת כפתור אחת.
"מה שקרה זה שבמקום להעסיק אנשי שיווק ומכירות ויחסי ציבור, המשתמשים שלנו הפכו להיות המשווקים הכי נלהבים של התוכנה", מסביר ורדי. "הם שולחים את התוכנה לחברים, מתקינים אותה, וכשצריך גם מספקים להם סיוע טכני". הדוגמה הזו מסבירה חלק מהצמיחה המהירה של רשת המשתמשים ב-ICQ, שקצב המצטרפים אליה עומד על מיליון משתמשים מידי יום.
במאי 97', כמה חודשים לאחר שהחברה הוציאה את התוכנה לשוק, הגיע מספר האנשים שהורידו את ה-ICQ למסה קריטית של 850 אלף אנשים. זה היה השלב שבו נקבעה האסטרטגיה של החברה - להגיע לכמה שיותר אנשים, כמה שיותר מהר. החברה החליטה לא להשקיע משאבים בעסקים 'שוליים', כמו למכור חבילות תוכנה ייחודיות לארגונים, ונמנעה אפילו מלחפש הכנסות מפרסומות.
ורדי: "זה היה מהלך אסטרטגי חצוף שלא היה לו תקדים, אבל הוא הוכיח את עצמו. העובדה היא שאלו שניסו גם לקחת כסף עבור התוכנה, לא הצליחו לגדול בכזו מהירות".
- מה ההסבר שעומד מאחורי המודל של מיראביליס והעסקה עם AOL?
"מה שקרה למיראביליס ול-ICQ הוא תהליך שקרה כבר לפחות 15 פעמים בעבר בעולם של המדיה והטלקומוניקציה. בהתחלה קמות הרבה חברות קטנות שהולכות וגדלות במהירות. ברגע מסוים, כשעוברים מסה קריטית של כמות משתמשים או מנויים, מתחיל תהליך של קונסולידציה שבו כל הענקים רצים לקנות את החברות הקטנות".
"זה התהליך שקרה ל-CBS שקמה באמצעות רכישה של הרבה תחנות טלוויזיה מקומיות. ישנה הדוגמה של רוברט פארלוף שהלך וקנה כמה חברות רדיו והקים את NBC. אחר כך בא בוב מאלון שרכש את חברות הטלוויזיה בכבלים, וכך קרה גם למקאו בשוק של הטלפונים הסלולריים".
"לפי דעתי, המקום הבא שזה יקרה יהיה בשוק ה-IP TELEPHONY (השוק בו נמצאות כיום ווקלטק ואראל תקשורת הישראליות - ע.ג). השוק הזה מתחיל להתחמם, ולהערכתי לקראת סוף 99' תהליך הקונסולידציה שלו יגיע לשיאו".
- איך אתם מתכננים לחגוג את העסקה?
"את החגיגה אנחנו נעשה לגיבורים האמיתיים בסיפור - העובדים של החברה. אנחנו מתכננים להעלות את כל העובדים על מטוס, כדי לקחת אותם לוושינגטון, לביקור ב-AOL. הצורה הזו לחגוג יותר טובה בעינינו מאשר לעשות מסיבת קוקטייל וקבלת פנים באיזה מלון מפואר".
מיראביליס היא חברה שאין לה הכנסות, אבל מכיוון שגילה צעיר וכמות העובדים בה איננה גדולה, גם ההוצאות שלה היו עד עתה נמוכות מאוד. ככל הידוע כמות הכסף שגייסה החברה מאז הקמתה איננה עולה על 3 מיליון דולר - סכום מצחיק בהשוואה לסכומים המתגלגלים כיום בתעשיית ההיי-טק.
אנשי מיראביליס יודעים לספר, שבמהלך החודשים האחרונים פנו אליהם גופים רבים בארץ ובעולם שזיהו את התופעה וביקשו להשקיע כסף בחברה. יוסי ורדי, שהיה הראשון שהבין את הפוטנציאל העסקי הטמון במיראביליס, היה גם האיש ששם את הכסף הראשון בחברה. מדובר בסכומים קטנים יחסית, שמימנו באותו שלב את השהות של ויגיסר, ורדי ג'וניור וגולדפינגר בעמק הסיליקון.
ורדי, שהפך במהרה גם למתווה הדרך העסקית של מיראביליס, הביא בעקבותיו גם את המשקיעים הנוספים למיראביליס, שאת מרביתם הכיר במהלך השנים בהן שימש בתפקידים ציבוריים. קבוצת משקיעים זו כוללת כמה מהשמות המובילים והמוכרים ביותר במשק הישראלי.
ברכוש הגדול ביותר (למעט ארבעת המייסדים שיזכו ביחד כמעט ל-360 מיליון דולר) יזכו האחים מיכאל ובנימין יסלזון, שכל אחד מהם יקבל כ-7.5 מיליון דולר. חברת אריסון השקעות של תד אריסון ושלמה נחמה תקבל כ-4.6 מיליון דולר. ערי סטימצקי, בעל השליטה ברשת חנויות הספרים סטימצקי, יהנה מכ-2.3 מיליון דולר. נשיא התאחדות התעשיינים, דן פרופר, יקבל לידיו כ-1.7 מיליון דולר.
שם מפתיע נוסף הוא עמי אראל, מנכ"ל חברת בזק, אשר מחזיק בכ-%0.4 מהמניות במיראביליס, אשר יזכו אותו בסכום של 1.2 מיליון דולר. אראל סירב לומר כמה שילם עבור מניות אלה כאשר רכש אותן.
ל"גלובס"' נודע כי אראל, שהיה המנכ"ל של חברת אלייטק מקבוצת פורמולה (לפני מינויו כמנכ"ל בזק), עסק בעבר במספר פרוייקטים בחברות סטארט אפ, ובין היתר היה מעורב בהקמה ובהפעלה הראשונית של רשת ה-ICQ של מיראביליס. לא ידוע האם את המניות רכש בכסף או שקיבל אותן בתמורה לתרומתו לחברה.
שני בעלי מניות קטנים יותר בחברה הם יאיר שמיר, לשעבר מנכ"ל סאיטקס ועלית, ויו"ר בנק לאומי, איתן רף. השניים מחזיקים מניות בשווי של 200 אלף דולר כל אחד.
עמי גינזבורג ואפי לנדאו
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
