"משפחה" מאת רביד דברה ובבימויה בתיאטרון הבימה. תפאורה ותלבושות: לילי בן-נחשון; מוסיקה: ארקדי דוכין; משתתפים: דבורה קידר, אהרון אלמוג, רבקה נוימן, אורלי זילברשץ-בנאי, לירית בלבן, דויד קיגלר.
משפחה "פולנית" קלאסית, עם דגש על שלוש הבנות במשפחה - האמצעית דכאונית, השלישית גנבה לראשונה את החבר, וכולן קורבנות של מערכת היחסים המעוותת בתוך המשפחה.
מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") מוצא כאן עקבות של צ'כוב, הן מבחינת הדמויות ובעיקר "באווירה: צ'כוב הרי טען שהוא כותב קומדיות, וההצגה מצחיקה, לא מעט בגלל יכולת התזמון הקומי והאפיון החריף של הדמויות: קידר העסיסית בתפקיד האם, אלמוג המאופק והכאילו אבוד אך נחוש בתפקיד האב", נוימן, זילברשץ-בנאי ובלבן - בתפקידי הבנות וקיגלר "מגוחך ונפוח כנדרש בתפקיד הסופר".
האווירה הצ'כובית ניכרת בעצב "כמעט טרגדיה", שקיימת בעיקר אצל נוימן בתפקיד הבת האמצעית, "אבל תחושת הדיכאון מתפרקת חיש לצחוק". לדברה המחזאית "יש אוזן לדיאלוג חסכוני ויעיל. אלא שדברה הבמאית, ושחקניה, ממהרים לממש את האופציה לצחוקים, חלק קלים". המשפחה, כמו המשפחות הפולניות "מצחיקה ומגוחכת. כמו בחיים". הנדלזלץ מרגיש שהיתה כאן אופציה ליותר מכך.
שי בר-יעקב ("ידיעות אחרונות") מתרשם מהמחזאית "הצעירה והמוכשרת". יחד עם זאת, היא "חוזרת במחזה החדש שלה על הרבה מהקלישאות הידועות" על המשפחות הפולניות, "המוכרות כל כך ממחזותיהם של מחזאים מלוין ועד הספרי".
בזכות הדיאלוגים שלה "החלק הראשון של הערב עובד היטב כקומדיה שחורה". מאוחר יותר "הדברים קצת מאבדים כיוון. נוצר בלבול בין הפן המשפחתי לבין פן סאטירי, שדברה מנסה להשחיל לתוך הסיפור, באמצעות שירי המחאה של הבת הקטנה".
לצד התחושה ש"הכל קצת מוכר מדי, וגם אין פריצה אמיתית אל הכאב הנורא החבוי מתחת לכל הלהג המנוכר", בכל זאת "ההצגה קולחת ומשעשעת", בעיקר בזכות הביצוע של קידר, זילברשץ-בנאי ונוימן". המוסיקה "הרגישה" של דוכין, העיצוב "המצויין" של בן-נחשון והתאורה מסייעים והתוצאה - "ערב יפה ואינטלגינטי", גם אינו מממש את "מלוא הפוטנציאל הטמון בו".
איתן בר-יוסף ("העיר") מציין את הבמה "המשעשעת", השחקנים - ש"כל אחד עם רקורד מרשים, עושים עבודה מצויינת", הבמאית ש"מפגינה יכולת העמדה והדרכת שחקנים", אבל יש בעיה עם המחזה. הדיאלוגים "חסכוניים מאוד, לעתים מבריקים..." אך גם לא חסרים קלישאות. "יש כמה רגעים נוגעים ללב" אבל מהסיטואציה הבסיסית אפשר היה לצפות "להרבה יותר".
בסופו של דבר "ההצגה, קצרה ככל שתהיה, היא עסק מתיש למדי. בניגוד לחנוך לוין, שהשכיל ליצור מהפולניות שירה גדולה, אם לא אפוס ממש, דברה לא הצליחה לרקום אלא גובלן, שטוח ודהוי".
בקיצור: עוד משפחה פולנית פאתטית-מצחיקה, בהצגה קולחת ומשעשעת. יחד עם זאת, הפוטנציאל להיות הרבה יותר מזה לא מתממש.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
