כ-500 אלף מתושבי המדינה, תושבי מועצות אזוריות, יישובים חקלאים או יישובים חקלאים לשעבר, משלמים עבור המים מחיר הנמוך במחצית מזה שמשלם המגזר העירוני. כך עולה מנתוני המינהל למשק המים ברשויות המקומיות.
בעוד שתושבי רשויות עירוניות משלמים לרשות 4 עד 6 שקלים למ"ק מים, משלמים תושבי המועצות האזוריות והיישובים הכפריים בין 3-1.5 שקל למ"ק בלבד.
עוד עולה מהנתונים, שהמחיר הנמוך גורם לעלייה בצריכה לנפש. בעוד שהצריכה הממוצעת לנפש במגזר העירוני בשנים 2001-1996 היתה 93.7 מ"ק לשנה, הגיעה הצריכה הממוצעת במועצות ל-107.1 מ"ק לנפש בשנה - 14% יותר. יצוין, כי אחד הגורמים לצריכה המוגברת במגזר הכפרי היא השקיית גינות פרטיות.
שיאני הצריכה הם כפר שמריהו וסביון, עם צריכה ממוצעת של 475-350 מ"ק לנפש בשנה. בקיבוצים הצריכה עולה על 150 מ"ק לנפש.
במגזר הערבי צריכת המים נמוכה באופן משמעותי לעומת המגזר היהודי. 59% מהתושבים הערבים צרכו ב-2001 בין 75-50 מ"ק לשנה. רק 3% צרכו בין 125-100 מ"ק לשנה. ביישוב הבדואי לקייה נעה הצריכה בין 50-23 מ"ק לנפש בשנה. הפלשתינים צורכים 40-30 מ"ק בשנה, כעשירית מהצריכה בכפר שמריהו.
יצוין, שדווקא ביישובים הכפריים, שבהם הצריכה גבוהה ומחיר המים נמוך, גם מצב התשתיות גרוע מאוד, עובדה המגבירה את פחת המים ואת הבזבוז.
לדברי מנהל המינהל למשק המים ברשויות המקומיות, שלמה דולברג, הדרך היחידה לצמצם את הצריכה במועצות האיזוריות היא על-ידי התקנת מונים נפרדים לבית המגורים ולמשק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
