עוד מחנך דגול

החוק למניעת הטרדה מינית מפנה את הזרקור כלפי התנהגויות שבעבר מיעטו לתת להן פומבי. בשנים האחרונות, ובמיוחד לאחר חקיקתו של החוק, חלה עלייה חדה בשיעור הרשעתם בפלילים של מטרידים מיניים. יש מי שגורסים, שהחוק החדש והחדשני מעודד את הגשתן של תלונות סרק, או של תלונות הנסבות על מקרים "פעוטי-ערך". האירועים המתוארים בפסקי הדין של בתי המשפט אינם תומכים בטענה זו.

להלן פס"ד המלמד שהטרדות מיניות עלולות להתרחש גם במסגרות שיש לצפות כי לא יתרחשו בתוכן. פסק הדין דלהלן נסב על הטרדה מינית במערכת חינוכית.

שופטת בית משפט השלום בירושלים, רבקה פרידמן-פלדמן, הרשיעה את עמיקם קסיר, ששימש כמנהל מחלקת חינוך ברשות מקומית, בהטרדה מינית של מנהלת בית ספר שהיתה כפופה לו (הנאשם זוכה מחמת הספק מאירוע אחר שבגינו הואשם בביצוע מעשה מגונה במזכירתו).

בשלבי בחינת מועמדותה של המתלוננת לניהול בית הספר זימן אותה הנאשם לפגישה, דווקא בבית מלון. לאחר הפגישה העיר לה הנאשם ש"זה לא נראה טוב שהיא מגיעה עם בעלה". באחד המפגשים שביניהם נצמד הנאשם לגבה של המתלוננת, עטף אותה עם שני ידיו, נגע בחזה שלה והתכופף לנשק אותה בעורפה.

בהזדמנות אחרת הגיע הנאשם לבית הספר שאותו ניהלה המתלוננת. במהלך הפגישה ביניהם (שנערכה בחדרה של המתלוננת) אמר לה הנאשם שהיא "מחזירה לו את הנעורים ומרגשת אותו". המנהלת הנבוכה ביקשה שיפסיק, ובתגובה אחז הנאשם בעורפה. חודשים ספורים לאחר מכן, בתום ישיבה שנערכה במשרדו, ניגש הנאשם למתלוננת, אסף את שערה, הרים אותה ונישק באוזנה.

משקצה נפשה של המתלוננת במעשי הנאשם, היא יזמה פגישה משותפת, שבמהלכה הקליטה את שיחתם. השיחה המוקלטת תמכה, על פי קביעות בית המשפט, בטענותיה של המתלוננת. הנאשם, מצידו, הכחיש את הטענות. הוא ביקש לשוות למערכת קשריו עם המתלוננת משמעות "חברתית" גרידא (ולא מינית). הוא רימז על כך שהמתלוננת עצמה חפצה, כביכול, בקשר אישי עימו.

כך, לדוגמה, הציג הנאשם כרטיס "שנה טובה" ששלחה לו המתלוננת (ששלחה כרטיסי ברכה נוספים לרבים אחרים), שבו כתבה "עמיקם! יש בך העוצמה והיכולת לגרום לי לרצות לנסוק גבוה. מבטיחה לך שגם בשנה זו בית הספר יישמע בחוצות. שנה טובה". הכרטיס, וכן זר פרחים ששלחה המתלוננת לנאשם (לרגל תואר אקדמי שקיבל), נשלחו לאחר קרות מירב האירועים שתוארו.

השופטת מיאנה לייחס לאירועים הנ"ל את המשמעות שביקש הנאשם להקנות להם, בקובעה כי המתלוננת פעלה כפי שפעלה במטרה לקדם את האינטרסים של בית הספר שעל ניהולו הופקדה.

החוק אוסר לפרסם ברבים פרטים שיכולים לזהות אדם כמי שנפגע מהטרדה מינית. הנאשם הואשם שהפר את ההוראה הנ"ל, בזמנו ישיבה עם עובדי מחלקת החינוך של הרשות המקומית. במהלכה נקב בפרטיה המזהים של המתלוננת.

הנאשם טען להגנתו, שממילא כל משתתפי הישיבה ידעו את זהותה של המתלוננת. השופטת דחתה את הטענה. במישור העובדתי - נקבע שחלק ממשתתפי הישיבה העידו מפורשות כי לפניה לא ידעו את זהותה. אלא שמעניינת יותר היא קביעתה של השופטת במישור המשפטי. כאן קבעה השופטת, ש"עצם אמירת הדברים מהווה פרסום, ללא קשר לידיעה או אי ידיעה מוקדמת של השומעים באותו עניין או אף לשמיעת הדברים על ידי הנוכחים".

למסקנתה הנ"ל הגיעה השופטת מכוח הגדרת המונח "פרסום" שבחוק ("באופן שאנשים הנמצאים במקום ציבורי יכולים לשמוע אותם"). "משהודה הנאשם כי כינס את עובדי המחלקה, ואמר להם כי המתלוננת התלוננה נגדו על הטרדה מינית, תוך שהוא נוקב בשמה ובבית הספר אותו ניהלה, גם אם מטרת כינוס עובדי המחלקה ודיווח על המתרחש היה לצורך הפסקת חרושת השמועות בנוגע למקרה", נקבע בפסק הדין, "בעצם הפרסום לפני עובדי המשרד, עבר הנאשם עבירה לפי סעיף 5(ה') לחוק למניעת הטרדה מינית, ויש להרשיעו".

האם פרסום שמה של המתלוננת, באותה ההזדמנות, מקיים את יסודות עבירת "ההתנכלות" המנויה בחוק? התנכלות מוגדרת כ"פגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה מינית, או בתלונה או בתביעה, שהוגשו על הטרדה מינית". כך, לדוגמה, בעבר הרשיעו בתי המשפט נאשמים בביצוע עבירת ההטרדה, בשל השמעת הערות בוטות שהתייחסו לאבריה האינטימיים של המתלוננת, או בשל הפחתת היקף העבודה וצמצום סמכויותיה של מתלוננת במקום עבודתה.

במקרה הנדון נמצא לזכות את הנאשם מביצוע העבירה. זאת, בשל מסקנת השופטת, כי הישיבה זומנה בעצת עובדי המחלקה, בשל השמועות שרחשו, ומבלי שהנאשם כיוון לפגוע במתלוננת.

(ת"פ שלום ירושלים 3125/01 מ"י נ. קסיר, הכרעת דין מיום 10.6.03. השופטת רבקה פרידמן-פלדמן. בשם המאשימה עו"ד גלפרין, בשם הנאשם עו"ד רוזט וראובן בר חיים)