אדם טבע ודין: לגלות מסמכי המיכרז וחוזה זיכיון כביש 6, כדי למנוע פגיעה בחוק האגרה

עמותת אדם טבע ודין, באמצעות עורכת הדין יעל בירן, עתרה לבג"צ לגילוי מסמכי המיכרז והזיכיון של פרוייקט כביש חוצה ישראל. העמותה ביקשה להורות לשר האוצר, חברת כביש חוצה ישראל, חברת דרך ארץ הייווייז, בה הגורם המוביל הוא לב לבייב מאפריקה-ישראל, להימנע מכל פעולה אשר יש בה שינוי מצב בכל הנוגע למימוש חוזה הזיכיון, וכן להימנע מכל פעולה פיסית אשר יש בה קידום סלילת כביש האגרה ו/או סלילתו בפועל, וזאת עד למסירת המסמכים בתוספת שבועיים. בג"צ דחה את הבקשה לצו ביניים וביום ה' נתן הוראה למתן תגובות הצדדים.

בעתירה מוסבר, ש"לסלילת כביש חוצה ישראל צפויה להיות השפעה מרחיקת לכת ובלתי נמנעת על הסביבה, בהיבטים שונים: פגיעה בערכי נוף וטבע; פגיעה בשטחים הפתוחים בישראל; הגברת הזמינות הפיסית של קרקעות לצורכי פיתוח ובינוי; מתן תמריץ למינוע ברכב פרטי; עיכוב פיתוח תחבורה ציבורית; זיהום אוויר וקרקע; הקטנת חידור מים לאקויפר ירקון-תנינים, ועוד.

"לנוכח זאת, רואה העותרת בסלילת הכביש פרוייקט הדורש פיקוח ציבורי הדוק, על מנת להבטיח שהפגיעה כאמור, אם תיעשה, תתקיים במינימום ההכרחי ורק אם יש לה הצדקה של ממש".

על פי מידע ראשוני שהגיע לידי העותרת, נראה כי הן המיכרז והן חוזה הזיכיון חרגו מהוראות חוק האגרה, וכי אי תקינות פורמאלית זו הולידה פגיעה מהותית במטרות לשמן חוקק החוק מלכתחילה. כתוצאה מכך הופר האיזון בין עלותו ונזקיו הצפויים של הכביש לבין תועלתו.

העמותה מזהירה, שכביש האגרה עלול להפוך לגולם הקם על יוצרו, כאשר העלות הישירה והעקיפה למשק תהא גבוהה - אך לא תושג התכלית לשמה מוקם הכביש.

עוד טוענת העמותה, כי כתוצאה מן הפגמים אשר נראה כי נפלו בהליכי המיכרז, חל כרסום מתמשך בעקרון ההפרטה שבבסיס חוק האגרה, ונוצר ערבוב בלתי סביר בין כספי מדינה לכספים פרטיים. העמותה מבקשת לעיין במסמכים המבוקשים על מנת לבחון את מהימנות המידע שבידה, את חוקיות המיכרז, חוזה הזיכיון והאישורים שניתנו בהקשרם, ואת השלכותיהם על כדאיות הקמת הכביש ככביש אגרה.

העותרת פנתה למשיבים ולגורמים נוספים בבקשה לקבל לעיונה את המסמכים אך סורבה.

אדם טבע ודין מסבירה, כי חוק האגרה מקנה סמכויות ביצועיות שונות לשר האוצר ולשרים נוספים. סעיף 3 (ג) לחוק האגרה קובע: "התקופה המרבית של חוזה הזיכיון לפי חוק זה וכן סכום האגרה המרבי או הנוסחה לחישוב סכום האגרה המרבי והדרך לעדכונם, לפי העניין, כפי שייכללו בתנאי המיכרז, טעונים אישור ועדת הכלכלה של הכנסת". סעיף 4 לחוק האגרה מציין, כי חוזה הזיכיון "יקבע את זכותו של בעל הזיכיון לגבות ולקבל אגרה ויכלול את חובותיו וזכויותיו של בעל הזיכיון לעניין כביש האגרה.

ביום 26 בינואר 1998 הוכרזה דרך ארץ הייווייז כזוכה במיכרז. ביום 16 בפברואר 1998 נחתם חוזה הזיכיון. העמותה טוענת, כי חוק האגרה אינו מתייחס כלל לאפשרות של השתתפות פיננסית של המדינה בסיכוני בעל הזיכיון. למרות זאת, נראה כי הן המיכרז והן חוזה הזיכיון כוללים התחייבויות משמעותיות מסוג זה.

לקראת סוף שנת 1998 פורסם, כי שתיים מחברות הקבוצה הזוכה במיכרז מבקשות לצאת מהחזקתן בבעל הזיכיון. סעיף 5 לחוק האגרה קובע, כי העברת זכויות וחובות בעל הזיכיון וכן העברת שליטה בבעל הזיכיון טעונות הסכמה מראש של שר האוצר. בחודש פברואר 1999, שנה לאחר חתימת חוזה הזיכיון, וזמן ניכר לאחר שאמור היה לצאת לדרך, פורסם כי בנימין נתניהו, בתפקידו כשר האוצר, אישר שינוי במבנה הבעלות של בעל הזיכיון. העמותה טוענת, כי לשאלת הרכב הקבוצה נודעת חשיבות בכל הנוגע לתקינות הזכייה במיכרז והיא מעוניינת לבדוק אספקט זה, וכן את סבירות האישור שניתן לשינוי הרכב הקבוצה הזוכה, לאחר הזכייה.

עוד נטען, כי ככל הידוע, חוזה הזיכיון קבע כי "המועד הקובע" (כלומר - מועד ה"סגירה" של ההסכם) צריך היה להתקיים לא יאוחר משישה חודשים מחתימת חוזה הזיכיון (כלומר אוגוסט 1998), או שלושים יום מקבלת אחרון האישורים שקבלתם הינה תנאי מתלה לתוקף חוזה הזיכיון.

ככל הידוע, האישורים הנ"ל הושגו כולם במהלך המחצית הראשונה של שנת 1998. למרות זאת, לא התקיים עד כה ה"מועד קובע". העותרת מבקשת לבדוק את תקינות וסבירות הארכות אשר נתנה המדינה, ככל הנראה, לבעל הזיכיון בכל הנוגע לקיום התחייבויותיו על פי חוזה הזיכיון.

לאחרונה (בחודש פברואר 1999) חזרה ופנתה חברת הכביש לוועדת הכלכלה של הכנסת, על מנת שזו תתקן את אחד האישורים (אישור ועדת הכלכלה של הכנסת לתקופת הזיכיון ולגובה האגרה) ותאפשר הצמדת האגרה למדד נוסף, מעבר למספר מדדים שאושרו לשם כך במקור. ועדת הכלכלה של הכנסת נתבקשה לאשר שינויים בנושא זה לעומת אישור שניתן בעבר. בקשה זו נומקה בקשייו של בעל הזיכיון לגייס מימון בנקאי לשם עמידה בתנאי חוזה הזיכיון.

העמותה מדגישה, כי בנוסף לשאלת התקינות הפרוצדורלית, קיימת חשיבות קריטית לגובה האגרה בכל הנוגע ליכולתו של הכביש לממש את התכלית שיועדה לו. זאת, משום שגובה האגרה ישפיע ישירות על כמות הנוסעים בכביש, ולפיכך על מימוש הפוטנציאל התחבורתי שלו. מטבע הדברים, ככל שהאגרה גבוהה יותר, כמות המשתמשים בכביש תפחת. מן הסתם, קיים איזון עדין בין הרצון לגבות אגרה לבין הרצון לממש את הפוטנציאל התחבורתי של הכביש.

לו היה הכביש ממומן במלואו על ידי בעל הזיכיון, ניתן היה אולי לומר כי בעל הזיכיון עצמו ידאג לאיזון זה. ואולם במסגרת חוזה הזיכיון התחייבה המדינה כלפי בעל הזיכיון להבטחת פדיון בשיעור מינימלי של %80. עובדה זו מעוותת את שיקול דעתו של בעל הזיכיון, אשר אינו רואה מול עיניו את מרבית הסיכון הכרוך בעליה בגובה האגרה. מה גם שבמבנה הבעלות הנוכחי בבעל הזיכיון, צפויים בעלי המניות בבעל הזיכיון להפיק רווח עקיף נוסף מהפרוייקט, כתוצאה מהעסקתם כקבלני ביצוע בסלילת הכביש, וזאת בין אם תהיה הפעלת הכביש רווחית בסופו של דבר ובין אם לאו. בדברים אלה מתכוונת עמותת אדם טבע ודין לחברת שיכון ובינוי, שבבעלותה חברת התשתית סולל בונה.

על פי נתונים ראשוניים שבידי העותרת, גובה האגרה המקסימלי הבסיסי שאושר על ידי ועדת הכלכלה מלכתחילה, עלול להביא להסטה משמעותית של נסיעות מכביש האגרה לדרכי האורך האלטרנטיביות - שאינן כפופות לאגרה. מתן אפשרות לעליה "בלתי נשלטת" נוספת בגובה האגרה עלול לרוקן את הכביש מנוסעיו ומתכלית הקמתו, מבלי שאפשר יהיה להחזיר לאחור את הנזקים והעלויות שנגרמו מסלילתו.

לנוכח כל האמור לעיל, מבקשת העותרת לבדוק את התאמת התחייבויות המדינה ואישוריה בנוגע לכביש האגרה, לחוק האגרה ולכל דין. לשם כך, על העותרת לקבל לעיונה את המסמכים המבוקשים.

לטענת העמותה, מסמכי המיכרז וחוזה הזיכיון לא הועמדו מעולם לרשות הציבור ולעיונו - דבר הפסול כשלעצמו לנוכח חוק חופש המידע. כתוצאה מכך, לא היתה העותרת מודעת לשאלת תקינות תנאי המיכרז, חוזה הזיכיון והאישורים הנוגעים להם, עד לגל השמועות אשר פרץ בתחילת שנת 1999 בדבר שינויים צפויים במנגנון עדכון האגרה. ב-11 פברואר 1999, מיד לאחר שניתן פרסום בעיתונות לנושא ההצמדה לריבית, פנתה העותרת במכתב בקשה לגילוי מסמכים, וסורבה מכל וכל. ב-23 במרס שוב פנתה העמותה לחברת כביש חוצה ישראל בעניין קבלת המסמכים, ונענתה שוב בשלילה.

לדעת אדם טבע ודין, הסירוב למסור לה את המסמכים נעשה שלא כדין, בניגוד לחוק חופש המידע, בהסתמך על נימוקים משוללי בסיס, ובאי סבירות קיצונית