את הדגים של מחר אפשר לחשמל היום

ראשית כול, מעט היסטוריה. הוגה ומייסד הניוזלטר העברי הראשון ברשת היה בני רן, אז סמנכ"ל התוכן בחברת אנשים ומחשבים והיום עורך הניוזלטר "ספיידרנט". שם הניוזלטר היה "העדכון השבועי". הוא עסק במחשבים ובתרבות דיגיטלית והיה בעצם שירות למנויי המגזין "אינטרנט וורלד".

אמנם המגזין גווע עם הבועה ההיא, אבל "העדכון השבועי" הוא רק פרומו לתרומתו החשובה של רן בתחום. לפני ארבע שנים הגה רן וייסד את "עדכנט", הניוזלטר העברי היומי הראשון בתשלום.

לימים יוציאו ספקי האינטרנט לאוויר העולם ניוזלטרים הזהים במתכונתם התוכנית והשיווקית גם יחד לניוזלטר של רן.

- מאיפה בא הרעיון לניוזלטר יומי בתשלום?

"היום זה נראה טבעי, אבל זה היה ראשוני. בתקופה ההיא האינטרנט היה בהתפתחות והיה מסעיר דמיון, והשקענו הרבה מחשבה במה שיכול להביא כסף, וחיפשנו עוד דרכים להרחיב את סל המוצרים שלנו".

- ומה אתה חושב על הניוזלטרים למיניהם שמופצים היום?

"כמו בכל תחום שמתפתח, הניוזלטרים היום יותר מקצועיים ויש מבחר יותר עשיר וגם איכות יותר טובה בחלק מהם. היום כל ספק רואה בניוזלטר מוצר משלים למנוי האינטרנט.

"במדינות אחרות בעולם לא תראי כזה היצף של ניוזלטרים בתשלום. ברוב העולם נתפס ניוזלטר שמגיע לדואר כניג'וס. בארץ, בגלל ההתפתחות הגדולה שעבר התחום, אנשים התרגלו לזה ומתייחסים לזה כמו לכל עיתון שמגיע לתיבת הדואר".

- ולשאלה המתבקשת, בשביל מה בן אדם שפוי צריך לשלם כסף אם ממילא הוא יכול לקרוא את התכנים בחינם?

"אני רואה מולי בן אדם עסוק שעבד כל היום קשה, ולפני שהוא מתיישב מול הטלוויזיה אולי הוא רוצה להתעדכן ולראות מה חדש באינטרנט. אני חושב שהניוזלטר הוא הדרך האידאלית, כי מגישים לו בכפית לתיבת הדואר את התכנים. אם הוא היה עושה את זה בעצמו הוא היה מוצא דברים פחות מעניינים. בשביל זה יושבים אנשים ומוצאים את כל הכתבות המעניינות ומגישים לו את זה לעוס ומוכן, וכל מה שנותר לו זה ללחוץ על הקישור".

הספקיות מכות שנית

עד היום הציעו ספקיות האינטרנט ניוזלטרים שבהגדרה עדינה יכולים להיקרא מעפנים, אבל היום השתנה המצב בזכות שיתופי הפעולה שנוצרו לאחרונה בין הספקיות ובין חברות התוכן.

כמו כן, הספקיות החלו לשווק גם אתרי תוכן המוצעים לגולש בתשלום, כמו אתר הספורט ביג-ואן לדוגמה, הנמצא בחסותה של נטוויז'ן.

ונחזור לענייננו. אז ככה. בחברת אינטרנט זהב עדיין אפשר למצוא ניוזלטרים ותיקים כמו "רות סירקיס - מהמטבח באהבה", "בא בערב" (עיתון יומי מקוון המכיל עדכונים בנושאי חדשות, עסקים, תרבות ועוד), "זמן אישה", "ספיידרנט", אבל גם את הניוזלטר של אתר "מפה", שהוא חידוש והוא משווק עם האתר.

חברת נטוויז'ן מתהדרת אף היא במגוון מרשים של ניוזלטרים, שאת חלקם היא מייצרת ואת חלקם היא משווקת. בין שלל הניוזלטרים הקשורים לנענע אפשר למצוא את "חיים ברשת" (המרכז את כל מה שחדש באינטרנט, כולל טורים ופרשנויות וראיונות), "שישי שבת" (מגזין לסוף שבוע העוסק בפנאי וסגנון חיים, מדריך אירועי רשת, עם שתיים-ארבע כתבות מקוריות כל שבוע), "יום-יום" (ניוזלטר יומי שעושה סיכום של האינטרנט בכל התחומים וקיים כבר כמעט שנתיים) ו"ג'נענע" (הניוזלטר לצעירים). ומספר המנויים חביב למדי - 20 אלף איש שנפרדים כל חודש מסכום צנוע שבין עשרה ל-20 שקלים בחודש. ויש כמובן גם הניוזלטרים של "גלובס".

כמה משקיעות החברות בקידום הניוזלטרים? "אי אפשר להשוות את תקציבי השיווק שמושקעים בניוזלטר למה שמושקע בקישוריות (החיבור לאינטרנט)", אומרת יעל ורשבסקי, מנהלת השיווק באינטרנט זהב, ומוסיפה, "אם נסתכל על שוק הסלולר נראה שהיום כבר לא מחברים לסלולר, אלא עוסקים בשירותים שקשורים בו, לדוגמה אסקייפ. שוק האינטרנט עוד לא שם, אבל אנחנו בדרך".

יעל זכריה, מנהלת התוכן של נטוויז'ן, מעידה כי "זוהי בהחלט עשייה שנטוויז'ן נתון בה. הניוזלטרים זוכים לעדנה ונרכשים. הם מאפשרים טיפול עמוק יותר בתכנים מעצם העובדה שנוצר התקציב בשבילם. זו החלטה שמקבלים - מגייסים צוות ומנסים לעשות את המוצר הטוב ביותר".

זקן השבט, גדי שמשון, העורך לשעבר של וואלה ונענע, מסתכל על הדברים מהצד, ואף תומך: "זו בינתיים הדרך הרווחית ביותר לייצר תוכן וגם להרוויח ממנו. העובדה שקיום של תוכן ברשת אינו חייב להיות תלוי פרסום בלבד מאוד חיובית בעיניי".

עידו אמין, שגם היה כאן לפני כולנו וגם מפיץ ניוזלטר עצמאי משלו (על כך בהמשך), תומך אף הוא: "ניוזלטרים הם אולי בעצם מה שכולם רצו כשדיברו על תשלום תמורת תוכן. אז התוכן מגיע באימייל, לא בווב, למי אכפת? וזה נושא שהוא פטור מהסטיגמה שיש לווב בתור משהו שהוא בחינם. אף אחד לא שואל שאלות כשמחתימים אותו על ניוזלטר כמו שהיה המרד ב-ynet כשהתחיל הדיבור על גביית תשלום".

הניוזלטר: "תאטרון החדר"

קהל יעד: אנשים שעצבניים על יעקב אגמון "התאטרון הישראלי ברובו הוא ליצן שאינו מזיק לאיש, ודאי לא לשלטון המרכזי. התאטרון קיבל על עצמו תפקיד זה ברצון כי סבר ששם נמצא 'הקהל הרחב' ושם נמצא 'הכסף הגדול', ואז, חשבו, אחרי שיהיה לנו 'הכסף הגדול' אפשר יהיה לעשות אמנות. אבל כדרך המתמכרים, כסף גדול מעורר את התשוקה לכסף גדול יותר, ועם התגברות הקפיטליזם הישראלי גם התאטרון הפך לתעשייה מייצרת אשליות, פסק זמן של פרסומות שמוכרות סיפורי שבט עתיקים וחדשים בתוך רצף קטוע של תעמולה פוליטית שקרית".

הניוזלטר של תאטרון החדר הופץ לראשונה לפני כשלוש שנים ונשלח אחת לשבוע ליוצרים ישראלים מתחומי התאטרון, הקולנוע, האמנות הפלסטית, הספרות והשירה. תחילה שימש הניוזלטר כדואר פנימי להעברת מידע בין חברי הקבוצה, אבל עם הזמן התרחב המעגל, והיום נמנים עם רשימת התפוצה גם מוסדות תרבות ישראליים ויוצרים בחו"ל.

אמיר אוריין, העורך ומייסד תאטרון החדר, מעיד: "לאט-לאט החלו לשלוח אלינו תיאורים אישיים יותר של אירועים והתרשמויות, סיפורים, שירים, מאמרים. המידע נזל לרשת ונמענים חדשים נכנסו, ולפני שהספקנו להגדיר מה קורה, הפכה 'קבוצת הדוא"ל של משפחת תאטרון החדר' למשפחה רחבה מאוד, הכוללת יוצרים ישראלים מכל תחום".

הניוזלטר של תאטרון החדר מגיע בגרסה טקסטואלית לקונית ומציע אלטרנטיבה ראויה בהחלט, הן פוליטית והן תרבותית. אפשר למצוא בו ידיעות בתחומי תרבות וחברה, פורום יוצרים להבעת אמונות ודעות, ואף במה ליוצרים המפרסמים את פרי עטם - שירה, פרוזה ומאמרים.

הכתובת: orian01@bezeqint.net?subject-subscrib

הניוזלטר: "דו"ח אמין"

קהל היעד: אנשים שתכננו להצביע עלה ירוק (ולא הצביעו) "לפי אתר תמהוני, לא רק שהנחיתה על הירח ב-1969 הייתה בלוף מבוים, אלא שאפילו היו שם פספוסים משעשעים. בסרט שבאתר 'אמת הירח' נראה האסטרונאוט יורד מאפולו 11, כאילו, ולאחר שהוא אומר 'צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות', חוטף בומבה בראש מסולם תאורה שנופל מתקרת האולפן.

אנשי צוות נכנסים לפריים לתקן את המצב. קאט! חשיפה הורסת, דחקה חסרת אחריות או אמירה אמנותית הבודקת את גבולות האמת והתעמולה בעולם עתידני ואת הדיכוטומיה שבין הנוחת (על הירח) והמונחת (על הראש)? מכל מקום, על נושא אחד כולם יסכימו: אפשר לפברק כל סרט".

קונספירציות ותאוריות מטורפות הנושאות בדרך כלל הקשרים מיניים לוהטים, תמונות של בחורות עירומות וגישות מעניינות לנושאים חברתיים המלווים באירוניה ובהומור רב הם רק חלק מהדברים שתיתקלו בהם בניוזלטר של עידו אמין, שמעון פרס של עולם האינטרנט (רק מבחינת ותק וניסיון). "אני לא חושב שיש עורך בישראל שיכול להרשות לעצמו להתיר את הרסן בצורה כזו. אין לי שום עניין להתחרות בחדשות. הכול דברים שההגדרה שלהם היא דברים שלא יתפרסמו בעיתונות הכתובה", אומר אמין, שהחל להפיץ את הניוזלטר לפני כשנה ומאז הוא נשלח באופן קבוע אחת לשבוע לקוראים המאושרים.

כמו כן, אפשר למצוא בדו"ח לוח אירועים שמביא את האירועים הכי אטרקטיביים, לינקים למאמרים שלא תמצאו בשום מקום אחר ותמונות מעניינות בהחלט. ויש לא מעט מכורים, ולא בכדי. שכן מדובר במוצר מושקע ועשוי היטב.

עידו אמין (כן, כן, ההוא מלמעלה) עומד להנפיק בקרוב את "קומיומי" - ניוזלטר של קומיקס, קריקטורות ופלאש שייצא כל יום, חוץ מסוף השבוע, ויביא לתיבת הדואר חומרים של דודו גבע, אורי פינק, תמיר שפר, ניר מטרסו, ניר מולד, גילה קפלן ועוד. הניוזלטר מיועד לכל אחד מגיל שמונה עד 80, ומי שמעוניין בו יצטרך להיות מנוי עליו בתשלום. אמין משתף: "אחד הדברים שכולם עושים הוא להעביר אחד לשני צילומים ובדיחות, אז למה שלא תהיה מנה יומית? העיתונות שלנו מאוד מוטת טקסט, להוציא צדיק אחד בסדום - מדור הקומיקס של דב אלפון ב'הארץ'. התרבות הוויזואלית בישראל חלשה, אבל הביקוש קיים". יהיה מגניב.

להרשמה (ל"דו"ח אמין" הרגיל): dochamin-subscribe@topica.com

הניוזלטר: "אפעס"

קהל יעד: אנשים שרוצים חברים עם כיפה כדי להשוויץ "יאיר לפיד (בגיל חמש חטף פליק מיו"ר שינוי): אני הראשון לברך על עליית שינוי בבחירות. המניעים שלי ערכיים משל כולם: אם אבא שלי מתמנה לראשות הממשלה, או אפילו סתם לתפקיד שר, יש לנו הסכם עודפים ביום רביעי, בעצם כמה ימים אחרי, הוא מקבל את רכב השרד מהממשלה, ואני לוקח לו את הוולוו S-80 שהוא קנה לא מזמן. יש! אני קורא ברגע האחרון לכל קוראי 'אפעס', חרדים כחילונים: אם גם לכם נמאס מהטויוטה מודל 95' שלי, לכו להצביע. אני מבטיח לכל חרדי שיצביע שינוי הגנה מלאה בביתי, כולל אוכל כשר, שמפו כשר, נייר טואלט כש... בהוראת יו"ר ועדת הבחירות אנו נאלצים לקטוע את דברי יאיר לפיד".

"ההידברות האלקטרונית (א-פוליטקלי קורקט) בשוליים השפויים של מדינת ישראל תובב"א", כך מוגדר העיתון החרדי הסטירי, שעורכים העיתונאים מאיר ידידיה וקובי אריאלי והופץ לראשונה בשנת 2000. העיתון נשלח כל חודש ל-300 מעצבי דעת קהל בישראל (היינו עיתונאים ואנשי תקשורת) ורשימת המנויים גלויה לכול.

כיאה למגזין סטירי שכותבים עיתונאים מוכשרים מהז'אנר הדתי העולה, אפשר למצוא בו טקסטים חתרניים, נוקבים, המנוסחים ברהיטות, ובעיקר משעשעים, מאוד-מאוד משעשעים. היכן נרשמים? אז זהו, שלא נרשמים. אם יש לכם חברים בברנז'ה, שווה לרדת על ארבע ולבקש שיעבירו לכם גם, או אם אפשר הצצה חד פעמית. משהו.

טוב, לא נדרוך לכם על יבלות. נקסט.

שם הניוזלטר: "הלמו"

קהל יעד: מובטלי היי-טק שלא נסעו להודו "מה, זהו? אפילו לא נתת לי הזדמנות להשמיץ אותך. חתיכת שמן. יא פדופיל. חכה-חכה. אני ממתין לן בטוקבק של הכתבה שלך. תלמד לכתוב. דואר חשמלי, אלק. כל אפס פותח היום ניוזלטר. מי יקרא אותך, יא דיבה?"

מתוך ראיון עם רפי רפש הלמו, האיש והפרובוקציה, נחשף לראשונה לציבור לפני שנתיים כאשר נחשד בהעלבת שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש. כיאה לשאר מעלליו ברשת, פיברק הלמו תמונת מסך שפורסמה באתרו של יואב יצחק והביאה את העיתונאי הבכיר להגיש נגדו תלונה במשטרה.

וזה עוד לא הכול. משה הלוי, מהנדס תוכנה בן 32 מעכו, ממשיך לעשות לנו שמח. הוא מפרסם סטיקרים סטיריים ועוקצניים, מעצבן אנשי ציבור ומתגרה במשטרת ישראל. מחשבו הוחרם פעמיים, מה שלא מנע ממנו להמשיך לעצבן את מי שהוא רק יכול. אם טרם נחשפתם למעלליו, זה בהחלט הזמן והמקום. ב"דואר חשמלי" של הלמו אפשר למצוא מאמרים ביקורתיים, "חדר הסטירה" עם סטיקרים מאוד-מאוד מצחיקים, ראיונות פיקטיביים, הערות והארות. סמטוכה אינטרנטית במיטבה.

הכתובת: edoar-subscribe@yahoogroups.com

שם הניוזלטר: "הגדה השמאלית"

קהל יעד: אקטיביסטים רגועים "תגידי, מה עושים אצלכם עם הכסף? אתם היהודים, סליחה הישראלים, אתם מבינים הכי טוב בענייני כספים. אתם הרי המומחים הכי גדולים בעולם. במה כדאי להשקיע בימים כל כך לא בטוחים ? בנדל"ן, בזהב, ביורו או בדולרים? הדולר נמוך עכשיו, אולי זה הזמן?... אבל מצד שני, אם אמריקה תפסיד במלחמה..."

מנואלה דבירי, "האימפרטור האחרון"

אם הימין מנצח בטוקבקים, תגוביות האינטרנט, הניוזלטר, הנחשב אלגנטי ומנומק יותר, הוא האזור שבו שולט השמאל הממושקף. כמעט כל תנועת שמאל שמכבדת את עצמה מגובה בניוזלטר ובניוזגרופ הומים. ראוי לציון גם "ישראל האחרת", הקשור לאדם קלר מגוש שלום ומתפרסם בשפה האנגלית, והניוזלטר של איל הקמעונאות הפלסטיני סם בחור, שמביא חדשות מהתופת.

אתר השמאל הישראלי "הגדה השמאלית" מדוור באלגנטיות דרך האימייל לינקים למאמרים שמתפרסמים באתר, אירועים ופעולות מחאה שמתקיימים ברחבי הארץ המובטחת ולוח אירועים עם ההופעות והמפגשים שמתקיימים במועדון העמותה הלוחמנית, הנמצא מול הקפה היאפי קפה נואר.

הניוזלטר נשלח אחת לשבוע, ואפשר לומר שהוא אחד המושקעים והיפים ביותר שאפשר לקבל היום. התכנים מגוונים, ומלבד הדיבור על "תנו לערבים לחיות" ו"מלחמה זה פויה", אפשר למצוא דעות בנושאים מגוונים שאת חלקם כותבים אנשים מוכרים כמו אורי אבנרי. כל מי שמאס במסלקות היח"צניות שמתקיפות אותנו גם באינטרנט וחפצה נפשו בתוכן איכותי וחתרני שנעשה בהרבה אהבה ואמונה, מוזמן להיכנס לאתר ולהירשם.

להרשמה: דרך האתר בכתובת: http://www.hagada.org.il שם

הניוזלטר: "הקולקטיב"

קהל היעד: מעצבים עם סדר יום "שאלתי אותה אם היא יכולה לרקוד. היא אמרה לי שלא. שעדיין אין לה גוף. אז שאלתי אותה איפה הגוף שלה. היא אמרה לי שבפלורידה. שאלתי אותה איפה השכל שלה. היא אמרה שבקליפורניה. שאלתי אותה מה המרחק בין פלורידה לקליפורניה והיא שאלה אותי אם אני מתכוון למרחק בנהיגה או בטיסה. ממש מפחיד. כששאלתי אותה אם היא מוכנה להתחתן איתי, היא עצרה אותי והציעה לי פשוט 'להוריד' (download) אותה. ואור מזכיר מכתם המיוחס לשייקספיר 'גם השטן יכול לצטט מהתנ"ך', ובהקשר הזה, זה קולע למטרה. נראה לנו שלא כדאי ללכת על חתונה. הגברת לא נשמעת בנויה לקשר".

מדובר באחד הניוזלטרים האיכותיים יותר הקיימים היום ברשת, המיועד למעצבים, לעורכי תוכן ובעצם לכל מי שנושם וחי אינטרנט. "הקולקטיב", מבית היוצר של אתר קונספציה, הופץ לראשונה ב-99' בגרסה טקסטואלית, וב-2001 עבר לפורמט HTML.

הוא מושקע ומעוצב להפליא. אפשר למצוא בו הערות לעניינים שעל סדר היום הדיגיטלי, לקט מאמרים נבחרים מרחבי הרשת על התרבות הדיגיטלית ומקצועות הניו מדיה, מחקרים, לינקים למאמרים שימושיים, שירותים ומידע למעצבים. את הניוזלטר עורך איתי ברוכין.

הכתובת:

http://www.exego.net/collective/index.asp