מאז ימי קדם היו המים במזרח התיכון משאב רב ערך. רבים סוברים, כי גם לאחר תום העילה הטריטוריאלית, יישארו המים כסיבה לסכסוכים הבאים. ואולם, לפחות במקום אחד מהווים המים גורם מאחד, בו רווים להם באושר בני ערב, בני נצרת ובני ישראל. מקום מופלא זה, נמצא על כביש 443, כקילומטר מזרחית לבית חורון. במקום זה, הכביש נסלל על צלע גבעה שפסגתה מדרום לכביש. והנה, לפני מספר שנים, החלו מים נובעים לצד הכביש. הנביעה קולחת בקצב קבוע, אינה נחלשת בשנים שחונות, ואינה מתגברת בשנים גשומות. יתרה מכך, בניגוד למקובל בטבע, מקום הנביעה גבוה מכל סביבותיו, פרט לראש הגבעה בה הוא נמצא.
חיש קל פשטה לה השמועה בדבר הנביעה המופלאה, ולמים הנובעים במקום יוחסו תכונות פלאיות. כתוצאה מכך, החלו עוברי אורח מכל הדתות לעצור במקום, לשבור את צמאונם, וליטול עמם מים לקרוביהם שלא זכו להגיע למקום. וראה זה פלא - למרות ההתחככות בין ישראלים, פלשתינאים ואנשי או"ם, לא נצפו במקום קטטות ומריבות על קדימויות. זאת ועוד - נדבן עלום שם החליט להקל על הקהל ותקע צינור לתוך דופן האדמה כדי להקל על איסוף המים. ראה זאת נדבן אחר, ויצק במקום יציקת בטון לרווחת הציבור. וכך, כמעט בכל שעות היממה ניתן לראות בצד הכביש מכוניות עומדות ונוסעיהן מתגודדים סביב לנביעה.
רק דבר אחד נמנעים צלייני המים הקדושים מלעשות - לבדוק אם אכן בנס עסקינן. לו טרחו לבדוק את העניין לעומקו (ואולי יש לומר לגובהו), היו מגלים, כי בצידה השני של הגבעה - מספר מטרים מעל מקום הנביעה, ממוקמת בריכת אגירה למים. האם מקור המים בנביעה הוא מקור מופלא וניסי, או שאינו אלא דליפה מהבריכה והצנרת המוליכה אליה? לאלוהים ולנציבות המים הפתרונים.
הסיפור היה יכול להיוותר כאנקדוטה משעשעת, לולא מדובר באיבוד מים מתמשך וגלוי לעין כל, ממתקן המצוי בפיקוח רישמי (ואין חשיבות אם מדובר ב"מקורות" או ברשות המקומית). התעלמותם של האחראים משקפת את התייחסות כלל הרשויות במדינת ישראל. מצד אחד, נדרשים כולנו לחסוך במים ובקרוב תתחיל המדינה לייבא מים במאות מליוני דולרים ולהקים מתקני התפלה. מצד שני, מאפשרת המדינה את אבדן מקורות המים הטבעיים של ישראל.
לאחרונה הוצגו בפני ועדת הכנסת לפיתוח מדעי וטכנולוגי נתונים, ולפיהם רק כ-10% מהבארות באקוויפר החוף ראויים לשימוש. ע"פי נתונים שהציגה נציבות המים בשבוע שעבר בפני הלובי הסביבתי בכנסת, גם הפעלת בארות אלה מתאפשרת רק בגלל שהתקן הישראלי מאפשר ריכוזי מזהמים כפולים מהמותר בעולם המערבי. השוואת הריכוזים לאלו המותרים באירופה, צפויה לגרום לסגירתן של מרבית הבארות הנותרות. מקור הזיהום - מפעלי תעשייה ופעילות חקלאית.
מסתבר, כי כמו הנוסעים בכביש 443, גם במישור הלאומי מעדיפות הרשויות לעצום עיניים ולהאמין בניסים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
