מייקל סורקין - מתחיל מאפס

הקביעה הנחרצת נשמעת מפיו של פרופסור מייקל סורקין, אדריכל ומתכנן ערים, תיאורטיקן ומבקר אדריכלות, שביקר בישראל בתחילת יוני, ונשא סדרת הרצאות במשכנות שאננים, בטכניון ובאוניברסיטת תל-אביב.

סורקין, החי בניו יורק, רואה את ה-11.9.2001 כציון דרך גם עבור עולם האדריכלות. לדבריו, הפיגוע המפלצתי ותוצאותיו השיקו את הוויכוח הציבורי הרחב ביותר אי פעם בנושאי תכנון ובנייה. הוא מותח ביקורת חריפה על התוכניות לבנייה מחדש של איזור האסון, על המגלומניות והיהירות הגלומה בהן, אך בעיקר על התהליך שהוביל ליצירתן.

לדעתו, התהליך מראשיתו היה פזיז ובהול, ונדחף לא מעט על ידי גורמים בעלי אינטרס פוליטי וכלכלי. בין אלה הוא מונה את הרשות לפיתוח מנהטן התחתית (Lower Manhattan development corp), שהוקמה לאחר האסון כדי לרכז את פעילות שיקום האיזור; רשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רסי, בעלת הקרקע שעליה ניצבו המגדלים; בעל החוזה שחכר את המגדלים ל-99 שנה, המיליונר לארי סילברסטיין; קבלני פיתוח, משרדי אדריכלים ומתכננים - כולם "רדפו אחרי האמבולנסים", כביטויו הציורי של סורקין, במאמר שפרסם זמן קצר אחרי האסון, עם תוכניות גרנדיוזיות, שחשיבותן לא הוטלה בספק.

אולם יש ספק, ויש בהחלט מקום, טוען סורקין, לשקול מחדש את התוכנית מיסודה. אפילו כעת. "תחושתי העיקרית בשאלה מה יש לעשות באיזור האסון הייתה שלא צריך לעשות. אולי לא לתמיד, אבל לפחות לתקופה ארוכה. לא רק האתר צריך להיעזב לנפשו, אלא כל האנרגיה העצומה שהושקעה בחשיבה המהירה-מדי צריכה להירגע", הוא אומר.

"כאדריכלים עלינו לבדוק מה חלקנו בתופעה התרבותית שספגה את המתקפה, וב'הצלחתה' של המתקפה הזו", כתב באותו מאמר. "האם עלינו לבנות מגדלים גבוהים עוד יותר, שייקח עוד שעה וחצי לפנותם במקרה חירום? האם עלינו לחשוב מייד על הדבר הבא, או לעצור ולחשוב על הדבר עצמו?".

לדבריו, בתקופת עבודות הפינוי נחסם לתנועת כלי רכב כל האיזור שסביב Ground Zero. הדבר עורר תופעה אורבנית יוצאת דופן: הרחובות חזרו לרשות הולכי הרגל. שקט ירד על האיזור כולו, תחילה דממת ההלם והאבל, אך מאוחר יותר מעין "שקט תרפויטי".

כאשר החיים ברחובות עצמם מתנהלים בקצב הליכה, ללא רעשי מנוע והמולת צפירות. האתר, שהפך למוקד עלייה לרגל, מושך אליו מבקרים בהמוניהם, מקרוב ומרחוק, ואלה פוגשים בדרכם את האנשים העובדים והחיים באיזור.

ההתבוננות באורגניזם העירוני החי, המתחדש לאחר שנפגע אנושות, גרמה לסורקין לראות את הדברים באור חדש. לדבריו, מעולם לא אהב במיוחד את מגדלי התאומים (אם כי הוא מודה שהוא חש בהיעדרם).

"הם בהחלט היו מאוד גדולים", הוא אומר בציניות. את התוכניות שהוגשו לבניית המתחם מחדש, ובכללן התוכנית הזוכה, של דניאל ליבסקינד וקבוצתו, הוא מבקר בארסיות. הוא גם מתנגד לקריאה הציבורית "לבנות את התאומים מחדש", כפי שזעקו כותרות העיתונים לאחר פרסום התוכניות הראשונות, שהגיש משרד האדריכלים בייר-בלינדר-בל, ביולי 2002.

העיר אינה זקוקה למגדלים חדשים, אומר סורקין. לא לתאומים ולא למגדלים אחרים, כאלה שלא ייפלו מהם בגובהם, בחשיבותם ובתרומתם לקו הרקיע הניו יורקי - כפי שמציעים ליבסקינד ואחרים. יש בניו יורק עודף גדול של נכסים להשכרה למשרדים ומסחר.

הוא אף שרטט הצעה המפזרת את מוקדי התעסוקה ב-5 איזורים שונים ברחבי העיר, תוך ניצול בניינים קיימים וריכוזי אוכלוסייה הזקוקה למקומות עבודה.

לשיטתו, את מתחם ה-Ground Zero יש להותיר ברשות הקהל, נקי משימוש מסחרי. על מנת לפתור את בעיית בעלי הקרקע והנכס, צריך רק לרכוש מהם את השטח. "הממשלה יכולה לעשות זאת, במחיר נמוך בהרבה מהסכום שעומדת ארה"ב להשקיע בשיקום בגדד", הוא אומר. להערכתו, מחיר המתחם לא יעלה על 8-7 מיליארד דולר.

לדברי סורקין, כבר כשהוחלט על התוכנית הזוכה לתכנון המתחם נאמר שיש אפשרות לבחון הצעות נוספות. "בכוונתי לערוך מעין קמפיין לתכנון שאני תומך בו", הוא אומר. ספרו בעל השם הרב-משמעי "Starting From Zero", שייראה אור בקרוב, הוא חלק מקמפיין כזה.

לשאלה אם לדעתו עשויות הרשויות לפנות להכרעת הציבור באמצעות משאל עם, עונה סורקין, כי הדבר אינו מקובל, אך זה עשוי להתאים. "כל התהליך המהיר היה אנטי-דמוקרטי. אם היינו מעבירים זאת לידי הציבור, לפחות באופן פסיכולוגי היה לכך יתרון.

בכל מקרה היה מקום לתת לשיח הציבורי לבקר ולדון בהעדפות".

הוא מאשים את החברה לפיתוח דרום מנהטן, כי באופן שיטתי היא מעדיפה שלא לתת לחלק מהדעות להישמע. "עמותות הניצולים וקרובי ההרוגים בפיגוע סומנו כ'קהל אמוציונלי' ומוטה, שאין להתחשב בדעתו".

כמבקר, כותב ומרצה, קולו של סורקין נשמע תקיף ומנומק. כאדריכל, לעומת זאת, רוב תוכניותיו נותרו בגדר רעיונות או הצעות שלא מומשו.

את תוכנית Ground Zero שלו הוא מגיש אמנם לתחרות לתכנון אתר ההנצחה, אך תולה תקוות מעטות בסיכוייה. לתחרות, שתינעל בסוף החודש, נרשמו יותר מ-4,000 אמנים ואדריכלים.

לפי תוכניתו של סורקין, המכתש שנפער בלב איזור העסקים יכול להמשיך לפעום, אם יוקם בו פארק פתוח ומוזיאון, שיוקדשו להנצחה, מחקר ואמנות, תוך התייחסות לאירועי ה-11 בספטמבר. את עקבותיהם של מגדלי התאומים הוא מציע לסמל באמצעות שתי בריכות מים גדולות ומרובעות. לדבריו: "החלל הריק מדבר בקול רם וצלול יותר מכל".