רובננקו יוצאת לדרך חדשה. שופטת בית המשפט המחוזי , ורדה אלשיך, קבעה בשבוע
שעבר, כי קבוצת יונה-חדיף היא הזוכה בהתמחרות על רכישת השליטה בחברת הנדל"ן
הציבורית, שהיתה בהקפאת הליכים זה חצי שנה. בכך בעצם קיבלה אלשיך את המלצת
הנאמן, רו"ח חיים קמיל.
הקבוצה תשלם כ-11 מיליון שקל וכ-8% מהרווחים העתידיים במשך חמש שנים, בתמורה
לכ-70% ממניות רובננקו, לה גירעון בהון מוערך של כ-20 מיליון שקל, וכן תעביר
כ-6.5 מיליון שקל שישמשו לתשלום חובות לנושים לא מבוטחים.
"בכך בעצם הגענו למצב, שכל הנושים המובטחים יקבלו את כספם או שימשיכו להיות
נושים של החברה עם בעלי השליטה החדשים", אומר רו"ח קמיל. "כמו כן אני מעריך,
שהנושים הלא מובטחים יקבלו את רוב כספם אם לא את כולו".
זה נראה כמו סוף טוב, אבל השאלה היא, האם הדרדרותה של חברת הנדל"ן, לה היקף
נכסים העולה על 100 מיליון שקל, היתה מחויבת המציאות או שניתן היה למנוע אותה?
קמיל מסרב להתייחס לשאלה. "אני נכנסתי לתמונה שבחברה כבר היתה במצב פיננסי
קשה", הוא אומר, "ותפקידי היה לנסות לייצב אותה ולמכור את השליטה בה - ואני
שמח שהצלחתי".
אם נחזור להיסטוריה של רובננקו הציבורית, נראה שהיו כבר רמזים על העומד להתרחש.
למעשה, לשמואל רובננקו - יזם מצליח שלמרות כשלונו הנוכחי זוכה בענף לאהדה בעיקר
כי "הוא בנה חצי מפתח תקווה" - היו שתי פעילויות עיקריות בתחום הנדל"ן. החברה
הציבורית, שהיתה אמורה לעסוק ביזמות בלבד, וקבוצת החברות הפרטיות, שעסקו בביצוע.
הבעיה הגדולה של החברה הציבורית היתה ההתקשרות עם החברות הפרטיות של רובננקו,
להן ניתנה בלעדיות לבצע את הפרויקטים של רובננקו הציבורית. וכאשר המבצעות קרסו,
נפלה רובננקו בעקבותיהן. בעיה שנייה של רובננקו היתה ההיקף הגדול יחסית של
הפרויקטים, בעוד שההון העצמי היה קטן יחסית. ומכאן ועד לבקשה להקפאת הליכים
הדרך לא היתה ארוכה.
"בנובמבר שנה שעברה קיבלתי את המינוי", משחזר רו"ח קמיל, "הגעתי לחברה שבקופתה
לא היה שקל. לא היה כסף לממן את הפעילות היום יומית של החברה.
"הפעולה הראשונה שעשינו היתה להשיג מימון לפעילות השוטפת למשך תקופת ההקפאה.
הצלחנו להשיג מימון של 750 אלף שקל משלושה בנקים שהיה להם אינטרס בהמשך קיומה
של החברה כעסק חי - בנק לפיתוח תעשייה, בנק מזרחי ובנק מרכנתיל דיסקונט. הבנק
לפיתוח תעשייה הלווה כספים לרובננקו ושיעבד את מניותיו בחברה, בנק מזרחי היה
מובטח במניות החברה אבל גם סיפק אשראי לפרויקטים של החברה, ומרכנתיל מימן פרויקטים
של החברה - כך שלשלושתם היה חשוב שהחברה תמשיך לפעול".
אחרי השגת המימון הזה החל קמיל לכבות שריפות: "התחלתי לפתור בעיות מיידיות של
פרויקטים מסוימים. הבעיה האקוטית ביותר היתה בפרויקט בהונגריה שעמד לפני קריסה.
היינו צריכים למצוא פתרון עד ל-10 בדצמבר, שזה תאריך ה"קלוסינג" של העיסקה
שם. אם לא היינו שמים כסף בתאריך זה, אז העיסקה היתה נופלת והחברה היתה מפסידה
את כל ההשקעה שלה עד כה. בהתחלה הפתרון היה לקבל הלוואה מיובלים - גוף שמחזיק
בכ-8.5% מהונה של רובננקו שהעמיד מימון של כ-3 מיליון דולר לחברה לצורך פרויקטים
בחו"ל - בהונגריה בפולין ובארה"ב . זה גוף שקשור בהסכם עם שמואל רובננקו בזכות
סירוב על המניות שלו, שניסה, עם קבוצת קיסריה-חכשורי, לרכוש את החברה, ובשבוע
שעבר מתחה השופטת אלשיך ביקורת קשה על התנהגותו".
אלשיך מתחה ביקורת על כך, שיובלים הפריעה לקמיל בעריכת ההתמחרות ובמיקסום המחיר
לרובננקו. יובלים ניהלה מו"מ עם אחד המציעים המרכזיים (פרידמן-חכשורי) והגיעה
עימו לסיכומים לפני ההתמחרות, לאחר שהודיעה לו על זכות הסירוב שלה. כתוצאה
מכך, פרש משקיע זה באופן בלתי צפוי כשעתיים לפני ההתמחרות, בטענה שקמיל סרב
להסיר תנאים שלא נשאו חן בעיניו.
"בכל מקרה", ממשיך קמיל, "יובלים היתה אמורה לממן את העיסקה בהונגריה, אבל
המו"מ מולם עלה על שרטון, ואז יצרתי קשר מהיר עם אמבסדור, שבעצם נכנסו במקום
קבוצת רובננקו והם אלו שעמדו מול החברה המוכרת בהונגריה. בסיכומו של דבר רובננקו
קיבלה את כל הסכומים שהיא השקיעה וכן קיבלה זכות לקבל חלק מהרווחים העתידיים.
אלמלא הסכם זה, כל ההשקעה היתה כאמור יורדת לטמיון.
בד בבד, הגענו להסכמות של חזרה לעבודה על פרויקטים בכל שאר המקומות, חוץ מפרויקט
אחד בפ"ת, אותו הבנק לא הסכים להמשיך ולממן. לרוב הפתרון היה איתור קבלן משנה,
שיבצע את כל הפעילויות שרובננקו היתה אמורה לעשות. בפרויקט בהוד השרון הקמנו
גוף בתיאום עם הבנק, שינהל ויפקח על הפרויקט ושם אנחנו עובדים עם מספר קבלני
משנה".
לצד המשך הפעילות השוטפת חיפש קמיל רוכש לחברה. "במקרה של רובננקו היה קושי
נוסף", ממשיך קמיל. "העובדים של הקבוצה, למעט חלק מהבכירים, הודיעו שהם לא
מוכנים לעבוד בזמן ההקפאה ועזבו. כלומר, מעבר לפתרון בפרויקטים עצמם וחיפוש
משקיעים, היינו צריכים לדאוג לפעילות החברה עצמה".
כאמור, הסוף טוב, יחסית. מרדכי יונה, שהיה מהמתעניינים הראשונים, חבר לקבוצת
חדיף ורכש את השליטה ברובננקו בתמורה ל-11 מיליון שקל , ובנוסף התחייבו הרוכשים
להעמיד לרשות החברה הציבורית 6.5 מיליון שקל לפתור את התשלומים לנושים הבלתי
מובטחים.
במקביל להסכם זה, שכרה הקבוצה הרוכשת את שירותיו של שמואל רובננקו כיועץ לחברה
בתחום הייזום בתמורה לכ-450 אלף דולר למשך שלוש שנים. כך או אחרת, היקף הנכסים
של החברה מוערך ב-110 מיליון שקל, והיא מעורבת בכ-10 פרויקטים - בהוד השרון,
אזור, פתח תקווה - אם המושבות א', אם המושבות ג', אם המושבות ה', אשדוד, ראשון
לציון, וכן פעילות בחו"ל - פולין, ארה"ב והונגריה.
ברבעון הראשון של השנה הפסידה החברה 4.2 מיליון שקל, בעיקר בגלל הוצאות מימון
של 2.8 מיליון שקל. ההכנסות ממכירת דירות הסתכמו ברבעון זה ב-5.7 מיליון שקל,
בעוד שהעלויות של הדירות שנמכרו הסתכמו ב-5.8 מיליון שקל.
בשנת 2002 כולה הפסידה החברה 9.2 מיליון שקל. ההכנסות ממכירת דירות הסתכמו
ב-76.4 מיליון שקל, וההכנסות ממכירת מקרקעין הסתכמו בכ-18.3 מיליון שקל. עלויות
הדירות שנמכרו הסתכמה בכ-69.2 מיליון שקל ועלויות המקרקעין שנמכר הסתכמה בכ-14.5
מיליון שקל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
