למרות העלייה בכינרת: האקוויפרים גירעוניים, ובעיית ההמלחה נותרה בעינה

"גשמי חורף 2003 העלו אמנם את מפלס הכינרת כדי עשרות סנטימטרים בלבד מן המפלס העליון, אך לעומת זאת מצבם של שני האקוויפרים האחרים לא השתנה בהרבה, והם נותרו גירעונים כשהיו". כך עולה מסקירת מצב מקורות המים הראשיים לחורף 2003, שחיבר מנהל השירות ההידרולוגי בנציבות המים, ד"ר גבריאל וינברגר. הסקירה תופיע ב"אגמית", ביטאון נציבות המים.

על-פי הסקירה, צפוי מפלס מי התהום באקוויפר ירקון תנינים (אקוויפר ההר) להיות בסוף 2003 כ- 1 מ' בלבד מעל לרמת הקו התפעולי האדום, שמשמעותו חזרה לרמת השפל המשברית מתחילת החורף.

גם באקוויפר החוף כמעט ולא הורגשה עליית מפלסים. יתירה מכך, בחלקו הדרומי של האקוויפר לא רק שהמפלסים לא עלו, הם ירדו לעומת מפלסי אשתקד, ובעיית ההמלחה נותרה כשהיתה.

מהסקירה עולה עוד, כשתוצאה מיבולי גשם נמוכים במשך מספר שנים, התדלדלו מי הכינרת ומי מאגרי התהום הראשיים. כתוצאה מכך ירד מפלס הכינרת לשפל חסר תקדים, וכך גם מפלסי מי התהום של אקוויפר החוף ואקוויפר ההר. גירעון המים הגדול שנוצר חייב את הגדלת השאיבה מאקוויפר החוף לשיעורים הגדולים בהרבה מהמילוי החוזר, ועקב כך נוצרו באקוויפר שקעים הידרולוגיים עמוקים, מניר-עם בדרום ועד השרון הדרומי בצפון. בחלק מהאזורים לוותה התופעה בהמלחה מואצת של מי התהום.

מצבה של הכינרת מעודד קצת יותר. לדברי ד"ר וינברגר, 2003 החלה כשנה ממוצעת, ולא בישרה על העתיד להתרחש. השינוי הגדול החל בחודשים פברואר ומארס 2003, בהם נרשמו כמויות משקעים ניכרות, שגרמו לכניסות מים שהיו מן הגבוהות שנמדדו אי פעם באגן. נפח המים הזמינים שחזוי בכינרת ב- 2003, על פי המודל של השירות ההידרולוגי, הוא כ- 915 מלמ"ק, לעומת ממוצע רב שנתי של 450 מלמ"ק, (1,170 מלמ"ק בחורף 1992). על-פי אומדן זה, ובהתחשב בתוכנית תפעול הכינרת ל-2003 המסתמכת על שאיבה של 422 מלמ"ק (331 מלמ"ק למפעל הארצי, ו-92 מלמ"ק לצריכה אחרת) ועל כניסות תפעוליות בשיעור של 57 מלמ"ק (הטיה מהירמוך לכינרת וגלישה מתעלת המים המלוחים), צפוי כי מפלס הכינרת יתייצב בתחילת נובמבר ברום של - 210.94 מ'.

לדברי וינברגר, באגן הכינרת מוכרת תופעת "הזיכרון ההידרולוגי", לפיה כמות מים זמינה בשנה נתונה מושפעת מכמות המשקעים בשנה שקדמה לה. בהתאם לכך ובהתבסס על מודל החיזוי של השירות ההידרולוגי, קיימת הסתברות של 37% לגלישת מים מהכינרת בחורף 2004. מודל זה מגלם בתוכו שאיבה של כ-150 מלמ"ק במהלך חודשי החורף של שנת 2003/04. צמצום, מסיבה כלשהי, בנפחי שאיבה אלה, יגדיל את ההסתברות לגלישת האגם.

אומדן המילוי החוזר באקוויפר ירקון תנינים לשנת 2003 הוא כ-520 מלמ"ק, לעומת מילוי חוזר ממוצע של כ-356 מלמ"ק, ומילוי חוזר של כ-768 מלמ"ק בחורף 1992. המילוי החוזר באגן העלה את מפלס מי התהום בכ-4.5 מ' בצפון האגן, בכ-3.6 מ' במרכזו וב- 0.85 מ' בדרומו. לשם השוואה, שיעור עליית המפלס באגן בשנת 1992, היה 9.36 מ' בצפונו, 9.23 מ' במרכזו ו-2.92 מ' בדרומו.

וינברגר מדגיש,שכפי שכבר קרה בעבר, עליית המפלס באגן יצרה קו פרשת מים במרכזו וגרמה לשינוי בשדה הזרימה השכיח באקוויפר . כיום הגיעו המפלסים לרמת שנות הבצורת הממושכות בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים. כתוצאה מכך, מפלס האגן בסוף חורף 2003 נמוך בכ-7-8 מ' בהשוואה למפלס השיא בחורף 1992.

על-פי תוכנית התפעול, ב- 2003 מתוכננת הפקה של כ- 370 מיליון מ"ק מאקוויפר זה, ולפיכך, צפוי שהמפלס באגן יגיע בסוף השנה לרמה הגבוהה רק כדי מטר אחד מעל לקווי התפעול האדומים. ויינברגר מדגיש, שאקוויפר החוף, ששימש בשנים האחרונות כמאגר המים העיקרי לצורך השלמת דרישות האספקה מהמערכת הארצית, הוא הפגוע מכולם. מאז 1999 נשאבו בכל שנה מהאקוויפר כ-500 מיליון מ"ק, הרבה מעבר למילוי החוזר.

מדיניות התפעול הגרעונית נמשכה גם אל תוך 2003, ושונתה רק באמצע מארס 2003 לאור ריבוי הגשמים באזור הכינרת, ובעקבות החלטת נציב המים להורות על צמצום ההפקה מהאקוויפר. לדעת ויינברגר, יתכן שזו הסיבה, שלמרות כמויות המשקעים הנכבדות, היו עליות המפלס ברחבי האקוויפר נמוכות בהרבה מן הצפוי.

אומדן המילוי החוזר מגשם בשנת 2003 באקוויפר החוף, הוא כ-340 מלמ"ק, לעומת מילוי חוזר ממוצע של כ-250 מלמ"ק. (500 מלמ"ק ב-1992). עובדה זו מבשרת על המשך מפלסים נמוכים והמשך סכנת ההמלחה.