"מדובר בתשואה נמוכה יחסית בשנות הפעילות הראשונות"

לפי שעה די בעצלתיים, וללא חיפזון רב, יוצא חוק תאגוד משקי מים וביוב לדרך. הראשונה הייתה פרדס חנה כרכור, שהפריטה את משק המים שלה הרבה לפני האחרות. אחריה צועדות מטולה וראשון לציון, שקיבלו לאחרונה רשיון כשר למהדרין ממשרד הפנים, על הקמת תאגיד מים עירוני. אחריהן יבואו נתניה, חיפה ירושלים, ובעקבותיהן כל השאר.

בבסיס חוק התאגוד, שאושר בכנסת בקיץ 2001, עומד רעיון הפרדת משק המים והביוב העירוני מיתר השירותים שמספקת הרשות. ההפרדה מחייבת לנהל את המים תחת משק כספי נפרד, ומחייבת את הרשות להשקיע את התקבולים במשק המים. משמעות הדבר, שבכך תמו הימים בהם ניתן לשלם את משכורת הגננות מההכנסות של תשלומי המים.

רק בשלב השני, ולאחר שיוכח שהתאגיד מתנהל בצורה כלכלית ויעילה, תוכל הרשות להפריטו באמצעות מכירת מניות העירייה לגורמים פרטיים.

לדברי מנהל המינהל למשק המים ברשויות המקומיות, שלמה דולברג, הציבור ירוויח פעמיים, הוא ייהנה ממים באיכות משופרת, משירות יעיל יותר וממחיר תחרותי. הרשות אמנם תפסיד את תקבולי המים השוטפים, אך תהיה לה הזדמנות להפוך את המים לנכס מניב. פדיון הנכסים (30% בשלב הראשון ו- 70% בעת ההפרטה) יאפשרו לה רווח חד פעמי, אותו תוכל להשקיע גם בפרויקטים אחרים. לדעתו, אם התאגיד ינוהל בצורה סדירה, יהיו לעירייה דיווידנדים.

לדברי דולברג, שעד לפני שנה שמש בתפקיד מנהל היחידה הכלכלית ברשות הטבע והגנים, תפקידו כממונה על התאגידים הוא לקבוע את סל השירותים לאזרח. לקבוע כללים, ולקבוע כללים לרשיונות. מי שיקבע את מחיר המים, ויבחן את סל השירותים, תהיה הרשות לשירותים ציבוריים מים וביוב.

גלובס: מה יעלה בגורל העובדים?

דולברג: "החוק קובע, שאם העירייה רוצה להעביר עובדים לתאגיד, היא חייבת להגיע איתם להסכמה. יש עיריות שמעדיפות להמשיך ולהעסיק את העובדים ולא לעכב את התהליך. בעירית נתניה הוחלט להעביר חלק מהעובדים לתאגיד, בעיריית ראשון לציון הגיעו להסכמות".

- "כיצד ניתן להתחרות על מחירי המים אם בסופו של דבר כולם קונים מים ממקורות?

"חלק מהרשויות שואבות מבארות פרטיות ולכן העלות שלהן קטנה יותר. לאחרות נגרמות הוצאות גדולות בשל הצורך המוגבר בשימוש באנרגיה, כמו למשל עיריית חיפה, שמשלמת יותר כסף בעבור העלאת המים לכרמל".

- אם כך, תושב חיפה או תושב ירושלים צפוי לשלם יותר בעבור המים שלו.

"יתכן מאוד שתושבי רשויות יעילות יתבקשו לשלם פחות בעבור המים מתושבי רשויות יעילות פחות".

- מה אומר הניסיון העולמי? "אין ספק שההפרטה מזרימה אדרנלין למערכת הציבורית, מנערת אותה ומייעלת אותה, ומכך כדאי לנו ללמוד. אנגליה היא המדינה היחידה בעולם, שהחליטה להפריט 90% ממשק המים שלה, ערב התמוטטות מערכות המים המקומיות. סייעה בכך העובדה שהממשלה האנגלית הייתה הבעלים על הנכסים, זאת לעומת מדינות אחרות שם הנכסים שיכים לרשויות. במשך השנים השקיע השקיע השוק הפרטי כ-30 מיליארד דולר בשיקום המערכות. אמנם מחיר המים באנגליה עלה בכ-50% ב-18 השנים האחרונות, אך גם איכות השירות לצרכן עלתה בצורה משמעותית".

- מבקרי ההפרטה האנגלית טוענים, שהיא לא השיגה את מטרתה, שכן החברות האנגליות לא השקיעו את כל רווחיהן ברשת המקומית, אלא מיהרו לצאת לשוק העולמי.

"בשל כך החוק בארץ אינו מאפשר לחברות לעסוק בשום דבר אחר חוץ ממכירת מים".

- מה קרה במדינות אחרות?

"בצרפת פותח מודל של מסירת משק המים העירוני לזיכיון בלבד לחברות פרטיות, ולא בהפרטה מלאה. החברות הפרטיות הפכו בדרך זו לקבלן משנה של הרשויות המקומיות, שממשיכות להיות גורם עיקרי ומוביל בנושא השירות לצרכן.

"באוסטרליה פותח מודל של בעלות מלאה של העירייה או הממשלה האזורית, והושגו פרמטרים של התייעלות בניהול משק המים העירוני. באמצעות חוק מיוחד, שמחייב תחרות בין מונופולים, נוסדה מערכת ציבורית למדידת תוצאות והשוואתן בין המונופולים השונים. מודל זה משפר מדי שנה את ביצועי החברות בבקרה ממשלתית.

"בארגנטינה דרשה חברת סואץ (SUEZ) השותפה במיזם פרטי להפרטת משק המים והביוב, להעלות את מחיר המים בעקבות קריסת המטבע המקומי. הממשלה לא הסכימה להעלות את התעריפים על מנת לכסות את ההוצאות, למרות שהנושא היה מעוגן בחוק שנחתם. גם בפיליפינים מנהלת סואץ מאבק משפטי נגד הממשלה בדרישה להעלות את מחיר המים, וזאת בעקבות אי שיפור ברמת הדלף, בעיות קשות באיכות המים המסופקים על ידי הממשלה ועוד.

"בדרום אפריקה התהליך נעצר בעקבות פיתוח אידיאולוגיה חדשה, לפיה כל אדם זכאי לקבל ללא תמורה כמות מינימלית של 25 ליטר מים ביום. אדיאולוגיה זו עיכבה את תהליכי ההפרטה.

"גם אצלנו פנו הארגונים החברתיים לבג"ץ בדרישה למנוע מהעיריות לנתק מים לאזרחים המתקשים לשלם עבור המים. בג"ץ קבע, שעל העיריות ללמוד את הנושא".

- מה ניתן ללמוד מניסיונם של אחרים?

"אין ספק שהפרטה היא תהליך חיובי שצריך לבצע אותו בסבלנות ובזהירות רבה. הלקח החשוב ביותר הוא, שאסור להשלות את היזם הפרטי. צריך להזכיר לו שמדובר בהשקעה לטווח ארוך של 20 שנה ויותר, בתשואה נמוכה יחסית בשנות הפעילות הראשונות. המשקיע הפרטי נהנה מביטחון יחסי בקבלת מחזורי עסקים וגידול האוכלוסייה, אך מחויב להשקיע הרבה ולהיות מוכן להרוויח מעט בשנים הראשונות.

"בכל מקרה לא יתאפשר שיעבוד מניות בתאגידי מים וביוב לפני השלמת תהליך התיאגוד . בשלב הראשון התאגיד יהיה בבעלות מלאה של הרשות, ורק לאחר שיצטברו ידע וניסיון, תתאפשר הפרטה מלאה או חלקית". - אחד הנושאים המאפיינים את משק המים הישראלי הוא סכסוכים בין הרשויות אפילו על הקמת מט"שים משותפים, איך ניתן לפתור זאת?

"התאגיד יכנס לנעלי הרשות ויקנה את שירותי המט"ש, בדיוק כפי שעושה הרשות המקומית".

- האם בכך לא תועבר המלחמה מהרשות לתאגיד?

"בכל מקרה רצוי לסיים את המלחמה לפני הקמת התאגיד, כדי שזה יקום על בסיס בריא. בכל מקרה בכוונתנו לסייע לרשויות לסיים את הויכוחים כמה שיותר מהר".

- ראשון לציון דורשת לאחרונה להתנתק מהשפד"ן ולהקים מערכת טיהור עצמאית, בניגוד לדעת משרד הבריאות ובניגוד לכל הגיון כלכלי ותכנוני. איך מתמודדים עם הפתעה כזו?

"אמנם נשקול את הבקשה על בסיס מקצועי, אך אין ספק שלא ניתן יד ליצירת תשתית כפולה ובזבזנית".

- האם חברות עולמיות מגלות עניין במשק המים הישראלי?

"באופן אישי אני נפגש בעיקר עם עיריות, אך אלה מדווחות על התעניינות המגזר העסקי, בעיקר בשל העובדה שמדובר בהשקעה לטווח ארוך עם תזרים הכנסות בטוח. אני מאמין שישובים שיש בהם תחזיות צמיחה, ישובים מתפתחים, וישובים שיש להם פוטנציאל לחסכון במים, יהוו מוקד להתעניינות המגזר הפרטי".

- אילו תגובות אתה מקבל מהמערכת הבנקאית?

"אני חושב שהיא מגלה סימנים, שהנושא מעניין מאוד. אני חושב שפוטנציאל המתמודדות על מכרזי ההפרטה טמון בחברות שהתמודדו על מכרזי ההתפלה ועל כל שאר מכרזי התשתיות. אם מקורות תסדיר את עניין הפיצול, גם היא יכולה להפוך לפרטנר".

- איך מתמודדים עם בעיית המיסוי?

"יש חילוקי דעות עם האוצר בעקבות העובדה, שאנחנו לוקחים פעילות שאינה ממוסה במס חברות, מוציאים אותה החוצה ומטילים עליה מס. משרד הפנים חושב, שהמצב יוצר מוטיבציה שלילית, לכן אנחנו מתכננים פניה לאוצר, בבקשה לשקול הקלות מס, שמטרתן לפשט את תהליך כניסתן של החברות לתחום".

- איך תבטיחו את הרשויות מפני הסתבכות עם חברות פרטיות שעלולות להיכשל?

"אסור לשכוח שאין תחליף אמיתי למים. אזרחים יכולים לחיות בלי טלפון, בלי כבלים או אפילו בלי חשמל, אבל אי אפשר לחיות בלי מים. לכן יש בכוונתנו לבנות מערכת פיקוח שתיתן פתרון למקרה של נפילת התאגיד, אך גם תסייע לו שלא לפול".

- איזו בשורה יש לך בעניין פחת המים שהולכים לאיבוד בצנרת?

"ישראל נמצאת במצב מצוין בנושא זה, אפילו בהשוואה לקליפורניה ולאוסטרליה, שגם שם קיימת מודעות גבוהה לחסכון במים. במשך חמש השנים האחרונות הצלחנו להוריד את הפחת מ-15% ל-10%. בעולם המערבי הפחת המקובל הוא 25%.

- יש לכם טענות רבות לגבי הבזבוז של משקי המים במגזר החקלאי, מה אתם מתכוונים לעשות בקשר לכך?

"בעוד שהמגזר העירוני משקיע מאמץ רב בחסכון במים, המתחמים הבנויים במגזר החקלאי ממשיכים לבזבז כמקודם. הסיבה העיקרית לכך היא, שבישובים רבים אין מדידה ואין הפרדת רשתות בין השימוש החקלאי לשימוש הביתי. סיבה זו לבדה תורמת לבזבוז אפילו מבחינה פסיכולוגית. על פי הערכות כחצי מיליון בני אדם במגזר החקלאי צורכים בין 150 ל-200 מ"ק מים בשנה לנפש, וזאת בהשוואה לצריכה ממוצעת של 90 מ"ק לנפש במגזר העירוני. קיימים ישובים חקלאיים לשעבר, כמו למשל סביון וכפר שמריהו, בהם צריכת המים מגיעה גם ל-450 מ"ק לנפש בשנה.

"לדעתי, זוהי ההוכחה הטובה ביותר לכך שאין מנוס מהפרדת הרשת ומדרישה לתשלום ראלי עבור המים. כיום משלם תושב עירוני למעלה מארבעה שקלים למ"ק, ואילו תושבי הישובים החקלאים במועצות האזוריות משלמים בין 1.5 שקל לשלושה שקל מ"ק. אין שום סיבה שחברי קיבוץ ישקו דשאים ויצרכו 200 מ"ק לנפש, במדינה שסובלת ממחסור כה חמור במים".

- מה מצב התשתיות במגזר החקלאי?

"רוב המערכות נבנו בשנות ה-30', והן אינן עונות לדרישות כיבוי אש. בגליל המערבי המים מזדהמים בכל פעם מחדש בעקבות חדירת ביוב. אני יכול לומר בביטחון, שמצב מערכות המים החקלאיות הוא כמו בעולם השלישי. הפתרון לכך נעוץ בשילוב המגזר הכפרי בפעילות מינהל המים, בכפוף להעברת תשתיות המים לבעלות ציבורית, תשלום ריאלי עבור צריכת מים, והעברת כספים לקרן השיקום".

- ועדת ענבר קבעה תקן חדש לקולחים, אך בשל התנגדות הרשויות העירוניות הוא אינו מתקבל. היכן ההגיון?

"אין ספק שהתקן שקבעה הוועדה הוא נכון, אך יש בו מספר פגמים. אם התקן יתקבל, הוא יוליך את המדינה להשקעה של כמיליארד שקל בשידרוג מכוני הטיהור, ולהשקעה של עוד 300 מיליון שקל בטיפול השוטף, זאת בשעה שלא בכל המקומות יש צורך בטיפול ברמה כה גבוהה. אין שום סיבה לספק מים ברמה גבוהה לגידולים שאינם זקוקים לכך, וגם אין שום סיבה לטהר מים לרמה הקרובה לזו של מי שתייה, ואחר כך להשליך אותם לים. "לדעתי, צריך להגיע למצב, שבו מט"ש יוכל לעשות הסדר עם חקלאים ולספק להם את המים על בסיס מחיר מוסכם, או על בסיס שנקבע בקביעה רגולטורית. אין שום סיבה ללכת בכל המקומות לתקן סוחף, שהוא הגבוה ביותר בעולם".

- אתה חייב להסכים עם כך שאיכות המים גרועה, ואחת הסיבות לכך היא חלחול שפכים שאינם מטופלים ברמה טובה.

"איכות המים מותאמת לתקנים של משרד הבריאות. היא אינה איומה, ובכל מקרה, יחסית לעולם אנחנו לא במקום רע. אם התקן יתקבל, ישראל תהיה במקום הראשון בעולם מבחינת טיהור שפכים. לדעתנו, אין לדרוש שדרוג לרמה גבוהה במקומות שלא הוכחה מדעית רגישות האקוויפר לנוטרינטים, או במקומות שהגידולים אינם מחייבים זאת".

- השרה לאיכות הסביבה, יהודית נאות, אמרה שהיא תומכת בשלביות יישום המסקנות.

דולברג: "לדעתי צריך לקבוע תקן מקל, ולהקשות היכן שצריך, ולא לקבוע תקן מחמיר ולהקל עליו. אני חושב ששיטה זו ידידותית הרבה יותר ללקוח.

"בעניין איכות המים יש לנו כמה רעיונות נוספים, אנחנו רוצים להטיל חובת דיווח על הרשות המקומית לגבי איכות המים. קבענו כללים ואנחנו מחייבים את הרשויות לפרסם תוצאות של דגימות מים. בקרוב נפרסם הנחיות גם בנושא מלחים ומתכות כבדות, מתוך אמונה, שככל שאתה מחייב שקיפות רבה יותר, כך עולה איכות המים. עד כה השקענו שני מיליארד שקל במערכות המים העירוניות, ואני משוכנע שהדבר יבוא לידי ביטוי גם באיכות".