גזר הדין בפרשת הבנק למסחר: שנות מאסר לאתי אלון וקנס של 5 מיליון שקל בגין גניבת 254 מיליון שקל

אלון התעלפה בעת השמעת גזר הדין; אביה אביגדור מקסימוב נידון לעונש של 6 שנות מאסר

בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר היום (ג') 17 שנות מאסר בפועל על אתי אלון, קנס של 5 מיליון שקל שישולם עד חודש משחרורה, ומאסר על תנאי של שלוש שנים.

על אביה, אביגדור מקסימוב, נגזר עונש מאסר בפועל של שש שנים, קנס של מיליון שקל או שנת מאסר תמורתו, ומאסר על תנאי של שלוש שנים.

אלון הורשעה בגניבת 254,199,600 שקל מכספי הבנק למסחר ולקוחותיו. אביה הורשע על-פי הודאתו בגניבה של 1,749,500 שקל.

"אלפי עבירות"

השופטת ד"ר עדנה קפלן-הגלר קבעה, כי אלון ואביה ביצעו עבירות של גניבה בידי עובד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף ועשיית שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות.

עוד נקבע, כי אלון ביצעה עבירות נוספות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, פגיעה ביכולת תאגיד לקיים התחייבויות, איחסון מידע כוזב והפקת פלט כוזב בניגוד לחוק המחשבים. קפלן ציינה, כי נכון למאי 2003 שולמו ל-692 מלקוחות הבנק, על-פי ערבות בנק ישראל, תשלומים בסכום של 354.7 מיליון שקל.

התובעים, עוה"ד עידו דרויאן ונורית הרצמן, ביקשו לגזור על אלון מאסר של מעל 20 שנה. הסניגור, עו"ד יהושע רזניק, ביקש להתחשב בשיתוף פעולתה עם השלטונות, חרטתה האמיתית, ובאי אפשרות תשלום קנס במצבה.

קפלן מתחה ביקורת חריפה על אלון, שלדבריה העזה וביצעה במשך חמש שנים מאות עבירות גניבה ואלפי עבירות אחרות לכיסוי הגניבות. לדבריה, קופת הבנק היתה קופתה של אלון, לשימושה, לסיפוק צרכיה וצרכי מקורביה, ובראשם אחיה לדם ולפשע.

אלון, הוסיפה קפלן, חלבה את כספי הבנק בסכומים אדירים, אשר העין לא מאמינה למקראם, וגרמה להתמוטטותו של הבנק. היא ביצעה פעולות פשיעה רבות יומיומיות בחציפות בוטחת, אל מול הבנק שנתן בה אמון ואותו הפרה.

"ערכים מעוותים"

אלון הלבישה את מעשיה בראי שקר של מסמכים כביכול, אומרת קפלן. פעולותיה היו פעולות אמת בעבור הלקוחות והבנק, זאת כאשר חדשים לבקרים וברציפות בל תאמן גנבה את דעתם של לקוחות הבנק, ממונם וקניינם השוכנים כביכול לבטח.

קפלן הוסיפה, כי אלון יצרה מערכת פיקטיבית אשר מאחוריה אין ולא כלום. היא בחרה באחיה עופר ובפשיעה, והעדיפה אותו על פני ילדיה. אך כעת היא באה בעת פקודה לבקש על נפשותיהם הרכות של ילדיה, אשר לא חטאו, באשר שטר סבלם כעת וסבלם העתידי מוגש כביכול לפירעון לפתחו של בית המשפט בבקשת רחמים.

קפלן הקשתה: "היכן היתה הנאשמת קודם? היא לא ריחמה בזמן אמת על ילדיה, המשיכה ופעלה בדרך הרעה, לא ריחמה על לקוחותיה, על ילדיהם בני זוגם ומשפחתם, בפגיעתה הנוראה בהם ובבנק.

"מהו אותו שימוש בקוד משפחתי, בערכים מעוותים, בהליכה אחר אח לפשע, תרתי משמע? מה לי תחושת נבגדותה כביכול אל מול נבגדות לקוחות בנק, תוצאותיו קשות למדינה, לקופתה, לקריסת הבנק?"

קפלן הדגישה את מורכבות ותחכום פעולותיה של אלון, את פגיעתה בלקוחותיה במסווה מתיקות של "עבורם ובשבילם", בפגיעתה של אלון בכלל ציבור הלקוחות, באובדן הבושה מולם והבעת סליחה היום בעת טיעון. לדבריה, פעולותיה של אלון היו נפשעות והיא ראויה לעונש כבד שיבטא ענישתה כגמולה.

קפלן הדגישה, כי מדובר בעבירות ומעשים שאין דומים להם בהיקפם, התמשכותם ובתוצאותיהם שהיו ברורים לאלון. יש צורך בביטוי עקרון הגמול אשר בענישה, ובחומרתה של הענישה ביחס לחומרה המופלגת של מעשי הנאשמת.

"חלק מציר הפשע"

בהתייחסה למקסימוב ציינה קפלן, כי הלה לא היה שליח כטענת הסניגוריה, והוא לא תרם "תרומה טכנית" לביצוע, אלא מי שבמשך חמש שנים היה שותף פעיל, עת נקרא לדגל הפשע בעבור בנו מחמלו והפגין ערכים נלוזים. חלקו פחות מחלקה של בתו בהרבה, אולם יש להתחשב בשותפותו המלאה כמבצע בצוותא לגניבות מהבנק ולקוחותיו.

לדברי קפלן, מקסימוב הוא חלק בלתי נפרד מציר הפשע בהיותו צד לו, והוא לא עצר את הגלגל אלא נתן לו את ידו בחפץ לב בערכיו המעוותים. (ת.פ 40182/02).

צרו איתנו קשר *5988