"להפוך את אקוויפר החוף למאגר מים סוג ב'"

במאמר שפורסם ב"מים והשקיה" מציין איסר, שאפקט החממה עלול לגרום לתופעות אקלימיות קיצוניות, שהאחת מהן היא מיעוט גשמים באזורנו, ולסדרות ארוכות של שנות בצורת. שנות יובש אלו יביאו לירידת מפלסי הכינרת וים המלח, ולהצחחה נוספת של דרום הארץ. תופעה נוספת שעלולה להתרחש היא ירידה משמעותית בשפיעת המעיינות כתוצאה מירידת מפלסי מי התהום.

לדעת איסר, מספר שנות בצורת עלולות להגדיל את הגירעון לידי מיליארד מ"ק. במקרה כזה אסור להסתמך רק על המים שיופקו ממתקני ההתפלה, בהיקף של כ-500 מיליון מ"ק בשנה, ויש לקדם את פני הרעה באמצעות פיתוח מאגרים רב שנתיים נוספים, שניתן יהיה למלאם בשנות שפע, ולשאוב מהם בשנות בצורת.

לדעת איסר, לאקוויפר החוף יש את כל התוכנות הטובות המאפשרות להפוך אותו למאגר מים. האקוויפר בנוי מאבן חול גירית, שהיא בעלת יכולת הולכה בינונית; האקוויפר סובל ממילא מהמלחה ומזיהום, ותוספת מים רק תשפר את מצבו.

מקור המילוי של האקוויפר יהיה קולחים מטוהרים בחודשי החורף, בהיקף של כ-200 מיליון מ"ק ב-2020; מי שטפונות בהיקף של כ-100 מיליון מ"ק, כולל מהאזורים העירוניים, שייתפסו על ידי סכרים ועודפים מהמערכת הארצית. אם נוסיף לכך את המילוי החוזר הטבעי, הרי שלדעת איסר, ניתן להגיע ל-600 מיליון מ"ק מים בשנה. אם השאיבה תמשיך להיות כ-400 מיליון מ"ק מים בשנה, הרי שניתן יהיה לאגור כ-250 מיליון מ"ק בשנה, או כ-2.5 מיליארד מ"ק בעשר שנים.

איסר מדגיש, שכדי לעמוד במשימה יש ליזום תהליכי חקיקה להקמת רשות לאומית לניהול אזורי של אקוויפר החוף; יש להכין תוכנית אזורית להחדרה ולשאיבה; לתכנן הקצאת שטחים לבניית סכרים לאורך נחלי האזור, לבנות סכרים ומתקני החדרה על קרקעיים ותת קרקעיים של מי שטפונות וקולחים מטוהרים.