"את תוכנית אספקת מים העתידית יש לבסס על המשך ריסון הצריכה החקלאית, ריסון
הצריכה הביתית, השבת קולחים ותוכניות התפלה מצומצמת בלבד" - כך קובע היועץ
ההנדסי לעייני מים, ד"ר פרץ דר, במסגרת העבודה, "השפעה על המשק הלאומי, הנגזרת
מקיטון קבוע של 300 מליון מ"ק בהיצע המים", שהוגשה למכון ירושלים לחקר ישראל.
בעבודה הוצג מודל משמר לאספקת מים - Conservation Oriented Scenario, לפיו
בין 2002 ועד 2010 ניתן יהיה להקטין את צריכת המים השפירים בישראל בכל הסקטורים
ב-150 מיליון מ"ק בשנה, כתפוקת מחצית ממתקני ההתפלה המתוכננים לאורך חופי הארץ.
בסקטור העירוני ניתן יהיה להקטין את הצריכה ב-61 מיליון מ"ק, בסקטור החקלאי
ניתן יהיה להקטין את הצריכה ב-100 מיליון מ"ק, ובתעשייה ניתן יהיה לקצץ כ-14
מיליון מ"ק. יחד עם זאת, מדגיש דר, אין לפגוע באספקת המים לטבע ולנחלים. יש
להגדיל את האספקה בעוד 25 מיליון מ"ק מים בשנה, ולהעמידה על 50 מיליון מ"ק
מים בשנה.
על-פי חישוביו של דר, ממוצע ההעשרה הטבעית בתשע השנים האחרונות, (בניכוי גלישות
וזרימות לים), עומד על 1.172 מיליארד מ"ק לשנה. כיום עומד הפער בין ההעשרה
הטבעית לביקוש על 174 מיליון מ"ק. להערכתו, באם יתבצע החסכון, ב-2010 יצטמצם
הפער ל- 24 מליון מ"ק מים לשנה בלבד. פער זה ניתן, לדעתו, לסגור באמצעות התפלה
מצומצמת בלבד.
דר דוחה את ההערכות העגומות של השירות ההידרולוגי (פורסם כאן בשבוע שעבר),
לפיהן למרות החורף הגשום לא עלו מפלסי האקוויפרים, ולכן אין מנוס מלבצע את
כל תוכניות ההתפלה. לדבריו, חורף 2003 החזיר את מפלס מי התהום לזה של שנות
ה-90'. באקוויפר ההר עלה המפלס ב-3.5 מ' , שהם כ-420 מיליון מ"ר מים (לפי 120
מיליון מ"ק למטר גובה). באקוויפר החוף טרם ניתן למדוד את עליית המפלס בשל המבנה
החולי של הקרקע, שמאט את קצב המילוי. להערכת דר, גם כאן המילוי לא יפגר אחר
זה שמאפיין את אקוויפר ההר.
דר מאמין, שניתן לאמץ מודלים עולמיים שהוכיחו, כי צריכת המים העירונית אינה
קשיחה, וכי ניתן לצמצמה בדומה לצמצום הצריכה החקלאית. הוא מדגיש, שלמרות התחזיות
הקודרות, צריכת המים בארץ לא רק שלא גדלה עם השנים, היא אפילו קטנה. ב-1986
צרכה החקלאות 1.4 מיליארד מ"ק מים, ואילו ב- 2000 כמיליארד מ"ק בלבד. משמעות
הדבר - חסכון שנע בין 400 ל-500 מיליון מ"ק. למרות צמצום צריכת המים, וצמצום
מספר העובדים, פיריון ענף החקלאות צמח ב-8.6% בשנה. מסקנתו היא, שהחקלאות הישראלית
השכילה להתאים את עצמה לאילוצים הנובעים מההיצע המוגבל, ולכן ניתן להטיל על
החקלאות קיצוץ נוסף, תוך מתן פיצוי הולם לחקלאים.
באשר לצריכה העירונית קובע דר, שלמרות גידול של 2.7% באוכלוסייה בין 1985 ל-2000
גדלה צריכת המים ב-2.61% בלבד. לדעתו, זהו אות לכך שניתן להקטין את הצריכה
גם במגזר העירוני.
דר מדגיש, שהחסכון במגזר העירוני הושג בעקבות התקנת מוצרים לחסכון במים, ביניהם
מכלי הדחה דו כמותיים, ובעקבות מסע הסברה. ב-1985 עמדה הצריכה העירונית על
105.5 מ"ק לנפש לשנה, ואילו ב-1996 היא עמדה על 93.2 מ"ק לנפש בשנה. צמצום
זה, בשיעור של 13.2%, הושג בלי להפעיל תעריף מים משמר או מבלי לסבסד התקנת
אביזרים חוסכי מים.
דר מדגיש, שלחסכון במים כדאיות רבה. הוא מקטין את ההוצאה המשפחתית עבור מים
וביוב (משפחה שבה ארבע נפשות הוציאה ב- 1998 כ-653.76 שקל עבור מים ו-372 שקל
עבור ביוב, סה"כ 1,025 שקל בשנה). צמצום של 25% יאפשר חסכון כספי שנתי של 291
שקל למשפחה, זאת בשעה שעלות התקנת אביזרי חסכון כ-300 שקל בלבד. משמעות החסכון
הוא תשואה שנתית של 17% על ההון.
מנקודת מבט לאומית מדובר בחסכון גדול הרבה יותר, שכן הוא מונע את ההוצאה העצומה
של התפלת המים, כ- 1.23 דולר למ"ק מים מותפלים בירושלים, ו-0.9 דולר למ"ק מים
מותפלים בתל אביב (המחיר כולל גם את עלות האנרגיה המושקעת בהובלת המים).
דר מציין, שבאירופה ובארה"ב מבינים מזמן את החשיבות הרבה של החסכון במים והחסכון
במשאבים. להערכתו, לו האחראים על משק המים היו בוחנים תסריטי ניהול של הביקוש
למים ושימור לרגל משבר המים הנוכחי, לא היו מקבלים החלטות לבנות בבהילות כה
רבה מתקני התפלה לאורך חופי ים התיכון.
דר מזכיר, שבראשית שנות ה-90' עמדה עיריית ניו יורק בפני בעיה של מחסור במים.
במקום להחליט על יצירת מקורות מים חדשים בעלות של כארבעה מיליארד דולר, אימצה
העירייה חלופה של ניהול הביקוש, בעלות של כמה מאות אלפי דולר בלבד. לוס אנג'לס
הקטינה את צריכת המים שלה בין 1989 ל-1990 ב-30%. דוגמאות אלה, לדעתו, מוכיחות
שהדבר אפשרי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
