ההישגים הנמוכים של התלמידים הישראלים בהבנת הנקרא הם רק סימפטום לבעיה, שתקבל את מלוא ביטויה בשנים מאוחרות יותר, כשאותם תלמידים יגיעו לתפקידי ניהול. כך טוענת המאמנת שרה ארבל, מנהלת חברת Coach-In, המלווה מנהלים בכירים ובעלי עסקים פרטיים במשק כבר למעלה מעשר שנים.
"מערכת החינוך בארץ איננה נותנת לתלמידים את המיומנויות הדרושות כדי למנף את עצמם בעולם", היא קובעת. "כשאנחנו מעבירים בבתי הספר רק אינפורמציה ולא מאפשרים לתלמידים להתפתח ברמה האישיותית, בית הספר הופך להיות מתחם שיפוטי בלבד. בתור שכזה, הוא מערער את הביטחון העצמי של התלמידים במקום לפתח את האמון שלהם בעצמם. מאחורי הזווית של הבנת הנקרא, מסתתרת שאלה של הבנת האדם את עצמו".
מהניסיון שלך עם מנהלים ישראלים, איפה בא לידי ביטוי חוסר הביטחון הזה?
"כשלאדם אין אמון בעצמו, הוא אינו יודע לקרוא את מפת המציאות באופן עצמאי. מגיעים אלי אנשים מוכשרים, שעדיין נושאים על גבם את השיפוטיות שספגו בבית הספר, והדבר מאוד מקשה עליהם לקבל החלטות".
זה משהו ייחודי למנהלים ישראלים?
"המנהל הישראלי גדל באיזשהו סוג של פרדוקס וקונפליקט. מצד אחד, מצפים ממנו להישגים מאוד גבוהים. מצד שני, מעבירים לו מסר שהוא עדיין לא בשל להחליט על דברים לבד".
יש לזה ביטויים נוספים בהתנהגותו?
"כן. הדבר מתבטא, בין השאר, בסגנון ניהול ריכוזי מאוד של רוב המנהלים הישראלים. היות ואין להם אמון בעצמם, הם מרגישים שהם חייבים לשלוט באחרים, ולכן, הם לא מסוגלים לפתח את הארגון שבראשו הם עומדים, תוך שהם שומרים על תפקיד של מנהיגות ומובילות. כי מי שלא מאמין בעצמו, אינו יכול להאמין באנשים שעובדים תחתיו".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
