מי אתה, אמנון דיק?

במשך שנים, לא היה דיק אדיש לעובדה שרוב הקולגות שלו מענף המזון התברגו לעמדות בכירות בענף התקשורת, במיוחד בתקופת הבועה כשהאופציות והמניות שהוקצו למנהלים העמידו אותו, אז איש מזון, באור חיוור, אפילו כמי שנשאר מאחור.

בנטיותיו האישיות דיק מחובר מאוד לעולם התוכן. לעיתים היה נדמה שבעוד הוא מטלטל כיו"ר עלית אינטרנשיונל, התפקיד המוגדר האחרון שבו נשא ( 1997-2001), בין פולי הקפה בפולין לבין קרואטיה - הדברים הקרובים ללבו קרו, בעצם, במקום אחר.

הנוסע המתמיד באירופה

ביוני 97', כשמונה דיק ליו"ר הדירקטוריון של החברות באירופה על תקן בוחן, הקטע הבינלאומי היה בסימן קיפול המחנה. הרוח הכללית אותתה על הפסקת הפעילות בחו"ל שפגעה בתוצאות של עלית תעשיות. שנה וחצי אחר-כך החל להסתמן השינוי הגדול.

אם במשך שנים היו המפעלים של עלית באירופה נטל על עלית, "הבור השחור", הרי שבתקופתו של דיק, הם הפכו נכס שהלך ומשביח, ואף סומנו כמקור הצמיחה העתידי של החברה, עם היקף פעילות של 260 מיליון דולר ו-1,400 מועסקים. לאחר מספר שנות הפסדים כבדים, עברה לראשונה עלית אינטרנשיונל לרווח בתקופתו של דיק. בתקופה שבה ניהל את עלית אינטרנשיונל, הוא היה על תקן הנוסע המתמיד, על הקו מישראל לאירופה ובחזרה, מסתובב בין החברות של עלית במדינות השונות. השחיקה נתנה בו אז את אותותיה.

בשנים האחרונות שומר דיק על פרופיל תקשורתי נמוך מאוד יחסית לשנים עברו. "יש 'ביוטי' בשקט הזה", אמר בזמנו בראיון ל"גלובס", "הייתי במקומות מתוקשרים יותר ולא תמיד זה טוב. בעלית של 89' היה מצב של אובר חשיפה. זה היה מוגזם".

תפוזינה נולדה אצלו בסלון

מקום מתוקשר אחר היה יפאורה תבורי, שם שימש כמנכ"ל ב-1994 למשך קצת יותר משנה. המותג "תפוזינה" נולד אצלו בסלון. אצלו נחתם גם הסכם המים המינרלים עם מעינות עין-גדי, וכן הקשר הראשוני לקבלת הזיכיון לאר.סי קולה.

כשהלך ליפאורה ב-93', הרימו גבה. אמרו לו: 'מה אתה עושה? לאן אתה הולך? אתה הולך לחברה שאין לה עתיד. יפאורה, עם משקאות נעדרי מיתוג כמעט, היתה חברה אפורה, שנחשבה כמעט מיותרת. אלא שאז נכנסה התפוזינה - והחלו הימים הזוהרים.

דיק עזב את יפאורה תבורי בעיצומה של העשייה, כדי ללכת לנהל את השקם ולהגשים את החלום של גרשון זלקינד להפוך אותו לבלומינגדיילס הישראלי. החלום התנפץ מהר מאוד. זלקינג ירד לחייו של דיק במשך תקופה ארוכה. בדיעבד, הודה דיק כי קביל החלטה שגויה כשהתפתה ללכת לנהל את השקם זמן קצר אחרי שהתמנה כמנ"כל יפאורה תבורי.

ואכן, דיק היה בשיא פריחתו ביפאורה - אבל, לא הספיק ליהנות מהפירות. כשהגיע לשקם, הסתבר לו עד מהרה כי הגיע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. העסק היה מתוקשר בגלל הפיטורים הקשים. העובדים פרצו למשרד, דיק פעל תחת שמירה של מאבטחים, כי היה נתון באיומים על חייו.

מנטור ושמו מוזי ורטהיים

אחרי שפרש מניהול השקם, יזם דיק, כאיש עסקים פרטי, את העסקה למכירת 72% ממניות שמן תמורת 26 מיליון דולר לקבוצת משקיעים מדרום אפריקה, בראשות אלדד חצרוני. דיק ריכז עבור כור את קבוצת המשקיעים שהתמודדה במכרז למפעיל סלולרי שלישי. בקבוצה היו עורק לאומי ושות' וקונצרן מנסמן הגרמני. בסוף 96' היה מועמד לנהל את פז כמנכ"ל משותף. ב-96' נחשב דיק במשך תקופה ממושכת מועמד לתפקיד מנכ"ל עלית, אולם בסופו של דבר קיבל את התפקיד עמיקם כהן, לימים מנכ"ל פרטנר.

מגיל צעיר מאוד, 29, כשקיבל לידיו את ניהול השיווק של קוקה קולה, מיוחס לדיק בסגנון ניהולי צנטרליסטי. הוא ירד לכל פרט, וגם לחיי המנהלים הכפופים לו. את כללי הטקס האירופאים ינק ממורו ורבו, מוזי ורטהיים, בעלי השליטה בחברה המרכזית למשקאות קלים. ורטהיים, איש ספר ששהה הרבה בחו"ל, המשלב התנהגות צברית ואירופית, היה המנטור הראשון של דיק בעסקים.

מיכאל שטראוס הוא דמות נוספת שהשפיעה עמוקות על דיק. הוא התוודע לשטראוס עוד בימים שבהם ניהל את השיווק של קוקה קולה בגיל 29, כאשר שטראוס ניהל את השיווק של מחלבות שטראוס.

שטראוס גם הוריש לדיק ב-1995 את תפקיד יו"ר המועדון לשיווק מתקדם של המי"ל, מועדון שהוקם על ידי בני גאון לפני 15 שנה, עוד בימים שהמושג שיווק וניהול לא התחברו.

סד של משמעת עצמית

דיק נחשב במשך שנים למנהל הנתון בסד של משמעת עצמית, לוקח את הצד המשימתי בניהול לכיוון קיצוני, ומתנהל בנוקשות רבה מדי. הוא מנהל משימתי, שלעיתים נראה פחות מדי אנושי.

הוא קורא הרבה על מותגים ומפגין בקיאות רבה, בעיקר במותגי אופנה. "מי שחי בעולם ממותג, יודע להעריך מותגים", הוא אומר. "כשאני רואה אדם נוהג במכונית מסויימת, חי בבית מסויים או במשרד מסויים, אני קורא אותו. אני קורא פוזישנינג (מיצוב), אני לומד מי הוא. זה מרתק".

דיק מחזיק 15% בתחנת הרדיו "רדיו ללא הפסקה", הפועלת בגוש דן. לא רק הצד הפיננסי, גם הצד המקצועי של התקשורת, אינו זר לו. הוא הנחה פינה ברדיו במסגרת צבע הכסף תחת השם "הכפר הגלובלי", שעסקה בנושאים כלכליים בעולם.

בזמנו כיכב דיק בכתבה שהופיעה על רשימת 50 הסטייליסטים בישראל. את זה אי אפשר לקחת ממנו, את הדימוי הזוהר, והסגנון המלוטש שלו, המשדר סוג של אירופאיות. "אני פחות מכבד את הגישה הסחבקית, פחות מחובר אליה. יש משהו בחספוס הישראלי שאנו חושבים שיש בו חן, אבל הוא לא עובד בכל מקום. אני רואה לפעמים אנשי עסקים שחושבים שהם מנהלים את העסק שלהם במסעדה בתל אביב. הפרובינציאליות הזו כבר לא מספיקה כשיוצאים החוצה".

מדיק עצמו, הנזהר בפרטיותו, חולצה ההודאה הבא: "נראה כאילו הכל בא לי בקלות, כאילו שאני לא מתלכלך, אבל אני עובד קשה כל השנים. שום דבר לא בא לי בקלות".