"עד סוף העשור יהיה צורך להשקיע במשק המים 18 מיליארד שקל"

כמו רבים במשק המים, הוא אינו מרוצה מהתקדמות קצב ההתפלה, וגם איכות המים היא לא משהו שהוא מוכן להתגאות בו, אך יש לו גם בשורה: חישובים שנערכו לאחרונה בנציבות המים הוכיחו, שאם מחיר המים המשווק לצרכנים יועלה ב-1.3 שקל למ"ק (כיום משלמת הרשות למקורות כ-1.7 שקל למ"ק, ומוכרת את המים לצרכנים בכ-4.4 שקל למ"ק), ניתן יהיה לפתור את רוב בעיות המים של המדינה, שכן במחיר זה משוקלל מחיר ההתפלה, מחיר הטיפול המיטבי בקולחים ועלות שלילת מלחים.

משמעות הדבר היא תוספת ממוצעת של כ-130 שקל בשנה, או 10.8 שקל לחודש, לכל אחד מאזרחי המדינה (על פי נתוני נציבות המים הצריכה בארץ עומדת על כ-100 מ"ק מים לנפש בשנה). במילים אחרות, בעלות של שני בקבוקי מים מינרליים לנפש, או עלות ספל קפה בבית קפה ממוצע, נשוחרר מאימת המחסור במים.

התחשיב הזה הוגש לשר התשתיות, יוסף פריצקי. על המדינה מוטל עתה להחליט, האם היא מעונינת להטיל את התוספת הזו על אזרחיה.

גלובס: היכן בדיוק עומד כיום פרויקט ההתפלה?

טל: "המתקן באשקלון נמצא בשלבי הקמה, תוך קשיים הנובעים בעיקר מהיעדר עובדים זרים. בכל מקרה, על-פי התכנון יתחיל המתקן לספק מים עד לסוף 2004. במהלך 2005 תושלם ההפקה עד ל-100 מיליון מ"ק.

"לצערי, המתקן של מקורות, לייצור 40 מיליון מ"ק מים מותפלים, תקוע בבית המשפט, כאשר המפסיד במכרז תובע את מקורות ואת קונסורציום ויה מאריס, שזכה במכרז. לגבי ארבעת המתקנים הנוספים, לאספקת 30 מיליון מ"ק בשנה, אמנם נחתמו חוזים. אך חלק מהחברות נתקלות בקשיי מימון.

"להתפלה בשנים הקרובות יש כמה מטרות. לאזן בין הביקוש וההיצע, למלא את האוגר, ובעיקר להחזיר למשק את אמינות האספקה. הגשם שירד בחורף האחרון נתן לנו מרווח נשימה לשנתיים הקרובות, עד לתחילת עידן ההתפלה, שעם כניסתה צפויה לנו רגיעה גדולה יותר.

"אין ספק, שאנחנו משלמים כיום את מחיר הזנחת משק המים ואת מחיר ההחלטה שלא להתחיל להתפיל לפני שבע ושמונה שנים. אסור לנו לשכוח לרגע, שאנחנו עומדים בפני הסכמים עם השכנים, שגם אותם יש לקחת בחשבון. מתקני ההתפלה יאפשרו גמישות בקבלת ההחלטות".

- שר התשתיות יוסף פריצקי, מאשים אתכם בכך שההתפלה תקועה. האם זה נכון?

"אין ספק שכולם רוצים שהדברים יתקדמו בקצב הרבה יותר מהיר. הבעיה היא, שהשגת האישורים הסטטוטוריים גוזלת הרבה יותר זמן ממה שהיינו רוצים. לדעתי, אם הממשלה תהיה נחושה יותר והשרים יהיו נחושים יותר לקדם את המתקנים, זה בהחלט יכול לעזור.

"כדי לסלק את מי הרכז לים אנחנו זקוקים לאישור המשרד לאיכות הסביבה. כדי להעביר תשתיות צריך אישור ממשרד הפנים. כדי להשיג היתר בנייה צריך אישור של גופים סטטוטוריים. השקענו הרבה אנרגיה כדי לשכנע את מינהל התכנון לאפשר להקים מתקנים קטנים בלי להגיש תוכניות מפורטות".

- מה קורה עם מתקן ההתפלה בחדרה?

"טרם הסתיימו המגעים עם חברת החשמל לגבי סוגיית מעבר התשתיות. אני מקווה שגם נושא זה ייגמר בזמן הקרוב, ונוכל לפרסם את המכרז. אני מאמין שאם ניתן 'פוש' אחרון נוכל לצאת לדרך.

"במקביל, ביקשנו ממשרד התשתיות לקדם תכנון אתר נוסף באזור השפד"ן, וזאת למקרה שנתקע עם אחד היזמים שכבר זכו במכרז. המתקן מתוכנן להפיק 50 מיליון מ"ק מים מותפלים בשלב הראשון עם אפשרות להגדלה".

- מדוע לא להקים מתקן התפלה אחד גדול בנפח של 400 מיליון מ"ק, ולחסוך בכך הרבה קרקע?

"קליטת 400 מיליון מ"ק מים ביממה בקיץ ובחורף, 24 שעות ביממה, בנקודה מסוימת, תחייב השקעות אדירות באיגום ובקווי הולכה. הרבה יותר פשוט לקלוט מים ממספר מתקנים המפוזרים לאורך החוף".

- אפילו הזוכים במכרזים מתלוננים על כך, שמתקן שמספק 30 מיליון מ"ק הוא קטן מדי ועומד על גבול הרווחיות.

"היתה לנו בעיה של זמינות קרקע, ולכן הלכנו למקומות שבהם הכי נוח לבנות מתקנים. כך לדוגמא, החלטנו להקים מתקן התפלה במתחם קצא"א, כי קל להשיג שם היתרים. בעקבות פניות של יזמים, שטענו שיש להם קרקע זמינה, החלטנו לאפשר להם להקים מתקנים המייצרים בין 15 מיליון מ"ק מים ל-30 מיליון מ"ק מים, כמה שיותר מהר. אם בעתיד נצטרך יותר מים, תישקל האופציה להגדיל את המתקנים הקיימים. בכל מקרה, כל המתקנים ייבנו בראיה עתידית, וכל קווי ההולכה יהיו ערוכים לקראת הכפלת המתקנים. כל קו הולכה ייבנה עם ראיה של לפחות 20 שנה קדימה".

- איך אתה מגדיר את מצב הכינרת?

"על פי שיגרת היובש בה אנו חיים, שנה אחת של גשם משנה את התמונה לחלוטין - ממפלסים נמוכים בצורה קיצונית לרום מקסימלי. אם גם בחורף 2004 כמות הגשם תהיה שוב מעל לממוצע, נגליש מים מהכינרת לכיוון ים המלח, וזאת למרות שהשאיפה שלנו היא לשאוב כמה שיותר מים. כיום שואבת מקורות 1.55 מיליון מ"ק מים ביממה. כאשר הצריכה תקטן, נחדיר את המים לאקוויפר ההר ולאקוויפר החוף הסובלים ממפלסים נמוכים מאוד. בשנה שעברה ניצלנו את אקוויפר החוף ושמרנו על הכינרת. בקיץ הזה התמונה התהפכה, ואנחנו מעדיפים לתת לאקוויפר החוף להתאושש".

- למה בעצם שלא להוסיף מים לים המלח, שהתאוששותו אולי תמנע תוכניות גרנדיוזיות כמו זו של מובל השלום (תוכנית להעברת מים - מים סוף לים המלח), שגורמי הסביבה דוחים בכל תוקף.

"מבחינת משק המים, למובל השלום אין שום יתרונות. ברור לכל, שעדיף להתפיל מים על חוף הים מאשר להוביל מים מהערבה, ממינוס של 400 מ', ולאורך של מאות ק"מ עד למישור החוף. יחד עם זאת, אם התוכנית חשובה לירדנים, אני תומך".

- "לא יותר הגיוני ללכת בעקבות ההגיון של הטבע, ולהזרים מים מהכינרת והירמוך לים המלח, מאשר לשנות סדרי בראשית?

"צוות של המכון לחקר האדמה במשרד התשתיות בודק את התוכנית, והוא אמור לספק את התשובה. כדי שים המלח יתאושש יש צורך בכמויות אדירות של מים. באזור הסובל ממחסור כה חמור, השאלה הנשאלת היא האם ים המלח עומד בראש סדר העדיפויות, אך אין ספק שלסיפור הזה אין פתרון פשוט".

- מומחים שונים, וביניהם פרץ דר, טוענים, שניתן לצמצם את ההתפלה, ולהסתפק לפי שעה בצמצום הצריכה. האם אתה מסכים עם הנחה זו?

"אסור לשכוח שאנחנו לא חיים באמריקה, והחינוך לציות לרשויות שונה כאן לחלוטין. עובדה נוספת שאסור לשכוח היא, שהצריכה בארה"ב לנפש היא כפולה מאשר אצלנו, ולכן שם קל יותר לצמצם. בכל מקרה, אסור לנו להסתמך על צמצום ולא לעשות התפלה. דחיית התפלה במצב של מאגרים ריקים, היא חוסר אחריות ממדרגה ראשונה".

- יש לכם בכל זאת תוכניות לגבי צמצום הצריכה העירונית?

"למרות תקציב המדינה המצומצם, הממשלה הסכימה להשקיע בכל שנה, למשך שלוש שנים, 20 מיליון שקל בפעולות לצמצום הצריכה. על-פי התוכנית נפרסם מכרז ליזמים פרטיים, שיקחו על עצמם לצמצם את הצריכה בקרב קבוצות צרכנים מוגדרות. אם היזם יוכיח שהצליח לצמצם, הוא יקבל תגמול מתאים. אם נגלה שהצריכה הוקטנה, נשמח לדחות את ביצוע ההתפלה".

- מה צופן לנו העתיד מבחינת ההתפלה?

"אחרי שנשלים הקמת מתקנים להתפלת 350 מיליון מ"ק עד 2005, נוכל להיות שקטים במידה מסוימת, אך אין ספק שזה לא מספיק. חישובים אזוריים מוכיחים, שעד 2025 יחסרו 1.5 מיליארד מ"ק מים שפירים לישראל, לירדן ולפלשתינים, וזאת מבלי לקחת בחשבון את הצרכים של סוריה ולבנון. משמעות הדבר היא, שיש להתפיל בכל שנה עוד 75 מיליון מ"ק מים, אחרת האזור כולו יסבול ממחסור חריף במים".

- משמעות הדבר היא תוספת מתקני התפלה גוזלי שטח על החופים.

"לפי שעה טרם נמצאה טכנולוגיה שתחליף את האוסמוזה ההפוכה המבוצעת באמצעות ממברנות. בעולם מתפתחות שיטות שונות של סילוק מלח באמצעות כימיקלים, אך פריצת הדרך טרם באה. באשר לעניין הגודל, אין ספק שצריך למצוא פתרונות שיאפשרו את צמצום השטח, כמו למשל בניית מתקנים בקומות".

- איך היית מגדיר את איכות המים?

לפי דיווחי משרד הבריאות, איכות המים תקינה. להערכתי, הבעיה היא בעיקר אסתטית. הדברים אמורים לגבי כמות הכלור שבמים, טעם, ריח, חול וחלודה. כל הדברים האלה אינם מזיקים לבריאות, אך הם מאוד לא נעימים". - האם המסנן המתוכנן על המוביל יפתור את הבעיה?

"המסנן, בו יושקעו 90 מיליון דולר, ישפר את איכות המים במידה רבה, אך אסור לשכוח שאין בכך די. בהולנד משקיעים פי 10 בטיפול במים לפני אספקתם לצרכנים, בריכוך ובסינון באמצעות פחם פעיל לסילוק חומרים אורגניים. גם אצלנו יש עוד הרבה מאוד מה לעשות גם בתחום זה".

- מה מצבו של אקוויפר החוף?

"הוא סובל מזיהום רב עקב הפעילות האנושית הרבה על גבי המחשופים, כאשר כל זיהום חודר בסופו של דבר למי התהום. קודם כל עלינו ללמוד את המנגנון של כתמי הזיהום, למנוע התפשטות ולהתחיל לנקות. אנחנו בשלבי הוצאת מכרז להמשך הסקר לבדיקת הזיהום בתעש-המגן, בתל אביב. במסגרת המכרז נבחר חברת הנדסה, שתגדיר פתרון למניעת התפשטות הזיהום וראשית הטיפול. מכרז דומה יצא גם בתעש רמת השרון. לפי שעה הקציב האוצר 18 מיליון שקל לביצוע סקר, אך טרם ידוע כמה יעלה הטיהור. על פי הערכה נצטרך לשאוב כ-10 מיליון מ"ק מים מזוהמים, ולטפל בהם בפחם פעיל עלות הטיפול היא כ-35 סנט למ"ק".

- מה באשר לטיפול בקרקע?

"כאן מדובר בטיפול שונה לחלוטין. לדעתי, הטיפול במים לא ימנע את שיווק הקרקע, שכן ניתן לאסוף את הקרקע, לשלוח אותה לטיפול, או לטפל במקום. ניתן גם לאטום את הקרקע. בעיות זיהום כאלה יש כמעט בכל המדינות המתועשות, והטיפול בהן עולה כסף רב".

- אחת הבעיות הבוערות היא המלחת מי התהום. איזו תרופה יש לכך?

"מהרגע שהמים עוזבים את הברז ועד שהם מגיעים למערכת הביוב, הם אוספים 100 מיליגרם כלור לליטר. לזה צריך להוסיף את המלחים שאנחנו מייבאים מהכינרת, ואת הגופים המלוחים הנמצאים ממילא בקרקע. על פי החישובים שלנו, באזור המחשופים המערביים אנחנו מוסיפים למי התהום כ-1,000 טון מלח ביום.

"כיום אנחנו פועלים במספר מישורים, אנחנו מקטינים את מליחות הכינרת באמצעות טיפול במעיינות פולייה, ומעיינות נוספים במזרח הכינרת, ומתכננים פרויקטים נוספים להתפלת מים מליחים. גם ההתפלה תספק למערכת מים במליחות נמוכה יותר (50 מ"ג כלור לליטר לעומת 250 מ"ג במי השתייה), ואלה יפחיתו את המליחות הכללית. אני צופה פוטנציאל של מיליונים רבים לתחום זה".

- האם אתה תומך באימוץ מסקנות ועדת ענבר, שקבעה תקן חדש ומחמיר לקולחים?

"חשוב מאוד לאמץ את המסקנות, כדי שאפשר יהיה להשתמש בקולחים לכל הצרכים. בניגוד לדעת האוצר, אני לא מאמין שניתן לתפור פתרון לכל מט"ש, אלא יש צורך בפתרון מערכתי כולל. תוכנית האב של משק המים כוללת ניוד קולחים ממקום למקום. אם הקולחים לא יהיו ברמה מספיקה ובאיכות גבוהה, לא נוכל לנייד אותם, לא נוכל לעשות פרויקטים להשבת קולחים, בנחלים יזרמו קולחים מזוהמים ולמדינה לא תהיה ברירה אלא להרחיב את ההתפלה. אולי יש מקום להכניס מספר תיקונים ושינויים במסקנות, אך באופן כללי צריך לאמץ אותו. זה אמנם עולה כסף, אבל אין כל ברירה אחרת. החלופה היא קיצוץ במים, זיהום נחלים וזיהום מי התהום".

- האם יש לך בשורה למגזר הפרטי?

טל: "על פי החישוב שלנו, עד לסוף העשור יהיה צורך להשקיע במשק המים 18 מיליארד שקל, כאשר 45% מכך יבוא מהסקטור הפרטי, שיתבקש להשקיע במתקני התפלה, במים מליחים, טיוב בארות, מפעלי השבת קולחים ועוד. גם חוק התאגוד, שהחל להתבצע בחודשים האחרונים, יביא תנופה גדולה לסקטור הפרטי. ב-2025 נצרוך כ-2.5 מיליארד מ"ק מים (כיום 1.8 מיליארד), מהם כ-700 מיליון מ"ק באמצעות מתקני התפלה שיסופקו, כפי הנראה, על ידי המגזר הפרטי".