אולמרט-רובינשטיין: טעם הפשרה

אהוד אולמרט יודע לדבר, והוא לא מהסס במקרים רבים מלהשליט את דעתו בוויכוח. אבל בשבוע שעבר, בפגישה עם היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, הוא היה לגמרי ענייני וקואופרטיבי: הצדדים סיכמו להגיע להצעת פשרה לגבי הוראות המעבר להפשרת קרקע חקלאית. דהיינו, איזו עיסקה היסטורית תקבל אישור ותוכל להתממש. הפשרה תהיה בין ההצעה של משה נסים, שעברה במועצת מקרקעי ישראל, לבין ההצעה הקשוחה בהרבה של המינהל, של הוועדה בראשות היועצת המשפטית רחל זכאי-נוימן.

זה לא מצב פשוט כאשר שר, שגורלו האישי תלוי במידה רבה ביועמ"ש - האם רובינשטיין יקבל את המלצת המשטרה ויעמיד את אולמרט לדין יחד עם דודי אפל בפרשת האי היווני - שר כזה מוצא את עצמו בעוד חזית נגד היועמ"ש. בעיקר כאשר רובינשטיין מאיים, שהוא יסרב להגן על הוראות המעבר מול העתירה המשותפת שהגישה קואליציית הארגונים החברתיים- סביבתיים.

בהקשר הזה, ולאור שאלות שהתרוצצו בקהיליית העוסקים בקרקע חקלאית, יש לומר מיד: עיסקת גינתון, שבה קנה דודי אפל את קרקעות המושב ליד לוד ב-25 מיליון דולר - עיסקה זו בוודאי אינה יכולה להתממש על פי הצעת זכאי, והיא אינה יכולה להתממש בשום אופן גם אם תתקבל הצעת נסים (אלא אם יצוץ מסמך שאין לו העתק בתיקים).

עם זאת, מנכ"ל המינהל, יעקב אפרתי, באופן קצת חריג מהליכותיו הרגועות וסגנונו הזהיר, קבל בשבוע שעבר בכנס קבלנים על כך ש"משפטנים מנהלים את קרקעות המדינה". יש מי שמפקפק אם במקרה הזה הקול הוא באמת קול יעקב - שהרי אפרתי עצמו מכבד את דעותיה של היועצת המשפטית שלו - או שמדובר בקול אדוניו.

מכל מקום, אולמרט הסכים לפשרה, שהיא נסים-מינוס-מינוס ויותר זכאיפלוס-פלוס. היום (א') יש על שולחנו נוסח של פשרה, שאם היועץ המשפטי יקבל אותה - אולמרט ייקח אותה למועצת מקרקעי ישראל ב-5 באוגוסט, ויבקש מהחברים לאשר אותה, ככזו שהיועמ"ש מוכן להגן עליה בבג"ץ.

שני עניינים בהצעת נסים חייבים לבוא על תיקונם. האחד קשור למידת הזהירות שהמינהל נקט בה כבר מ-1998, עובר להקמת ועדת מילגרום. מול גל רציני של בקשות של קיבוצים ומושבים לחתום "בליינד" על הסכמי השבה של הקרקע, הודיע המינהל כי הוא מוכן להגיע להסכם עקרוני, אבל על פי כללי הפיצוי שיחולו בעתיד על העיסקה. ועדת זכאי הדגישה את הסעיף, ואילו ועדת נסים נפנפה אותו מסדר היום והמליצה, שכל מי שהצליח להיאחז ב"אופציה להסכם השבה", יהנה מאחוזי הפיצוי הישנים. בעניין הזה תהיה החמרה ונטייה לכיוון הצעת זכאי, והרבה יזמים יצעקו, ואולי אפילו יעתרו נגד התיקון.

העניין השני קשור לציר הזמן. ועדת זכאי הציעה, שרק תוכנית שתאושר מבחינה תכנונית תוך חצי שנה בלבד, תאושר בתנאים ההיסטוריים. ועדת נסים נתנה לכולם את מלוא הזמן שבעולם, להגיש ולאשר תוכנית - מעתה ועד עולם. הפשרה המתגבשת היא להקלה מול ועדת זכאי, במובן זה, שמועד אישור העיסקה במערכת התכנון יוארך באופן משמעותי מאשר בהצעתה, ואפילו יוכפל לשנה.

אם תאושר פשרה כזו, רובינשטין יגן בבג"ץ על ההחלטה. למעשה, אם תתקבל הפשרה, סביר גם שביהמ"ש העליון יקבל אותה. לכן, אם זו תהיה הפשרה, כדאי גם לקואליציה החברתית-סביבתית למשוך את העתירה בעניין הוראות המעבר, להצביע על ההקשחה כנצחון, ולשמור כוחות למאבקים החשובים יותר: הכללים העתידיים של הפשרת קרקע, והחשוב מכל - הזכויות האישיות בנחלה של חברי הקיבוצים והמושבים.