בעיקר מייגע

אפשר לתהות אם תוכנית הבידור החדשה של ליל שישי בערוץ 2 היא באמת התוכנית המצחיקה ביותר בטלוויזיה כפי שהיא מעידה על עצמה (גם אלוהי הפירגון יודה שלא), אבל על דבר אחד קשה להתווכח: מאז ש"ציפורי לילה משוחחות" ניסתה לדלג מהרדיו לטלווויזיה לא נראתה על מסכינו תוכנית המתעלמת במופגן כל-כך מהאפשרויות שהמדיום מציע.

"המופע המרכזי" מורכבת מאוסף מערכונים ומעט שירים. על רצפת אולפן טלוויזיה רחב-ידיים, מול קהל צופים רב (כולל חיילים), הוקמו שתי במות משנה. מעל האחת נתלה השלט 1 stage ומעל השנייה 2 stage . זו קבלת הפנים של "המופע המרכזי" והגימיק הייחודי לה. קצת מוזר, כיוון שמדובר ברעיון הלקוח מעולם התיאטרון וההופעות החיות, ומטרתו לאפשר לשתי התרחשויות שונות להתקיים אחת אחרי השנייה בלי שקהל הצופים יאלץ לחכות לחילופי תפאורה. בתוכנית טלוויזיה זה מיותר. טיפ: אפשר לצלם הכול על במה אחת, ולהשאיר את החלפת התפאורה על רצפת חדר העריכה.

גם המערכונים עצמם הם בעלי אופי תיאטרלי. יתכן שהם לקוחים מערבי הבידור שמעלים שלישיית "פרוזאק" והצמד "אודי ואביעד" באופן קבוע, יתכן שהם נכתבו במיוחד לצורך "המופע המרכזי". כך או אחרת, הם יכלו באותה מידה ממש לעלות על במת "צוותא 2". מדי פעם יש עוד הבלחה של חשיבה טלוויזיונית: שקופית המוקרנת על רקע כחול משמשת כתפאורה בפארודיה על "בטברנה", מסך מפוצל מראה את אלי גולדשמיט מנגב חומוס, היה אפילו מערכון אחד שצולם כולו מחוץ לאולפן. אין בכך די.

מיד לאחר "המופע המרכזי" מוקרנים פרקים ישנים של "שידורי המהפכה". הקירבה בין שתי התוכניות מדגישה את הפער בגישתן. בבסיס התוכנית ההיא עמד לעג לקונבנציות טלוויזיוניות מוכרות, ממהדורות חדשות, דרך פרסומות ועד לטלנובלות. "המופע המרכזי", מנגד, מתעלמת מסביבתה הטלוויזיונית לחלוטין.

גור אלפי, שהשתתף ב"שידורי המהפכה" כשחקן, הוא כיום עורך "המופע המרכזי" ואחד מהוגיו. עתה, משהגיע לעמדת השפעה במחלקת פיתוח תוכניות של רשת, מה טבעי יותר מלממש את החלום הזה עבור ממשיכי דרכו. אלא שבדרך שכח שנדרש ליצור מופע בפריים-טיים של ליל שבת בטלוויזיה, ולא פרסומת לערבי בידור. מבחינתו יש אולי ב"מופע המרכזי" איזו תחושה של סגירת מעגל. מבחינת הצופים בבית זה בעיקר מייגע.