רשת בטחון בקצה המנהרה

מהדיון המשפטי על מנהרות הכרמל עולה, שהמדינה כנראה תשפר את התנאים לבנק שיחליף את דיסקונט בהסכם המימון

הנה קטע מפרוטוקול בית המשפט המחוזי בת"א, שבו התובעת היא קבוצת כרמלטון (נכסים ובנין, פי.בי, אשטרום ודרגדוס), נגד בנק דיסקונט ומדינת ישראל, בענין הסכם המימון של פרויקט מנהרות הכרמל.

עו"ד חנן מלצר, המייצג את דיסקונט: האם היית שותף גם במשא ומתן של כרמלטון, בשם המדינה, בשם הקבוצה, עם בנקים אחרים?

סלקו קלירקהופר, יועץ פיננסי למדינה במכרזי תשתית המעיד מטעם המדינה: "לא".

מלצר: עם בנק אחר?

קלירקהופר: "לא".

מלצר: אין שאלות נוספות.

יוצאים להפסקה קצרה. שבים. העד מבקש לחזור לדוכן ולומר משהו.

קלירקהופר: "אולי אני נתתי תשובה קצת מתחמקת לשאלה האחרונה שלך, ששאלת אם אני הייתי חלק ממשא ומתן עם בנק, אז נתתי תשובה נכונה, רק שהייתי חלק ממשא ומתן עם כרמלטון, כאשר בחלק מהדיונים הבנק היה נוכח".

מלצר: בנק אחר?

קלירקהופר: "בנק אחר".

מלצר: אז זו לא תשובה מתחמקת, אבל אם כך, אני רוצה להמשיך לשאול, במשא ומתן הזה, האם המדינה הציעה ערבות מסוימת לבנק?

עו"ד רבקה דותן, נציגת המדינה: "לא. אנחנו מתנגדים לכל גילוי פרטים - אל תגחך ואל תפריע לי לטעון - אנחנו מתנגדים לכל גילוי של פרטי משא ומתן כזה.. ".

הדיון נמשך ועולה ממנו, כי כרמלטון התובעת, יחד עם המדינה הנתבעת, מקיימים מגעים עם בנקים אחרים, ובעיקר בנק הפועלים, להחלפתו של דיסקונט הנתבע, בחוזה המימון למנהרות הכרמל. זאת, בתנאים אחרים וככל הנראה תוך השתתפות המדינה בסיכון - אלמנט שלא נמצא כלל בחוזה עם דיסקונט, וסביר להניח שהבנק היה שמח לקיים את החוזה אילו הובטח לו.

בכך, אחרי חודשים ארוכים של דיון, מגיע רגע האמת של משפט פרויקט מנהרות הכרמל, שמדברים בו כבר 11 שנים, ושל התנהגות המדינה בנושא פיתוח תשתיות בשיטת B.O.T.

השאלה המכרעת: איך קורה שמדינת ישראל פעם תומכת ופעם לא תומכת בפרויקטים כאלה? מי ואיך בוחרים במי לתמוך ובמי לא?

לכביש חוצה ישראל נתנה המדינה ערבות להיקף התנועה, כך שאם כמות המכוניות שעוברת בכביש נמוכה מההערכות, המדינה התחיבה לשלם לדרך ארץ 80%-70% מהתמורה שהיתה מתקבלת לו היתה התנועה החזויה אכן משתמשת בכביש בפועל. תמיכות ממשלתיות בדרך כזו או אחרת ניתנות גם לרכבת הקלה בירושלים, לרכבת הקלה המתוכננת לתל אביב, לכבישים, לפרויקטים של התפלת מים.

אז איך קרה, שדווקא פרויקט תחבורתי כמו מנהרות הכרמל יצא אל מחוץ להתנהלות המדינה? התשובה הסבירה היא: חוזה המימון נחתם בימי האופוריה של תחילת 99' והימים העליזים דבקו בצדדים: דיסקונט, כרמלטון והמדינה. השמיים הוורודים דאז הביאו לכך, שהבטחונות היחידים בחוזה המימון בין החברה לבנק, כפי שעולה מההליך המשפטי, הם אגרות המשתמשים במנהרות העתידיות.

ביטחונות אלה, כבר למדנו, לא מספיקים.

הנה ציטוט מהפרוטוקול מפי השופט, עודד מודריק: "סליחה, אם למדינה יש עניין בפרויקט הזה, היא כנראה צריכה להביא כסף מהבית, היא צריכה לחתום על ערבויות, אילו בזמנו היו מחזיקים את המדינה עם אקדח על הרקה, כמו שהבנקים יכולים להחזיק אותה היום, יכול להיות שהיו מקבלים תנאים יותר טובים".