אל-בן: המניה נמחקה, באג"ח מסתמן הסדר

באמצע השבוע שעבר אישרה האסיפה הכללית של בעלי אגרות החוב את הצעת ההסדר ברוב גדול - 89.8% ממחזיקי האג"ח שהשתתפו בהצבעה (המייצגים כ-6.5 מיליון אגרות חוב), תמכו בהסדר, בעוד כ-10.2% מבעלי האג"ח (המייצגים כ-740 אלף אגרות חוב) התנגדו בהצבעה.

עכשיו תעבור ההצעה שאושרה ע"י בעלי החוב לבית המשפט המחוזי לשם אישורה בהתאם לחוק. בפועל, עמדו בפני בעלי אגרות החוב שתי אלטרנטיבות, אבל כל התומכים בחרו באלטרנטיבה הראשונה העדיפה, ללא ויכוח, על השנייה. על פי הצעה זו, שבמהלך ההתדיינות עם החברה אף שופרה, הסכום במזומן שתעמיד אל-בן במסגרת ההסדר לטובת בעלי האג"ח יעמוד על סך של 500 אלף דולר, לעומת הזרמה מוצעת של 300 אלף דולר בהצעה הקודמת.

כמו כן התחייבה החברה במסגרת ההסדר, כי אם עד לתום תקופת ההסדר, הסכום המצטבר המתקבל ממימוש נכסים, מימוש ערבויות בנקאיות וההזרמה הראשונית של ה-500 אלף דולר, בניכוי הוצאות שוטפות כמו שכר טרחה עמלות ומיסים, לא יגיע ל-4.5 מיליון דולר, אזי תעמיד החברה לטובת בעלי אגרות החוב סכום השווה להפרש שבין סך התקבולים לבין 4.5 מיליון דולר. סכום זה יוקצה עד לאמצע אוגוסט והוא בעצם מבטיח את רוב ההתחייבות של החברה לבעלי האג"ח - כ-26 מיליון שקל.

וכדי להבטיח את סכום ההשלמה, יערוב יוסף פאלוך, בעל השליטה באל-בן, לסכום ההשלמה, אם יידרש, בערבות מוגבלת של עד 500 אלף דולר. זה נראה לא רע, במיוחד על רקע ההתנערות של בעלי שליטה במקרים אחרים מהתחיבויות החברות שבשליטתם לבעלי אגרות החוב, אבל זה עוד לא מבטיח את החזר רוב החוב.

עם זאת, במידה ולא יועמד על ידי החברה סכום ההשלמה, יהווה הדבר הפרת ההסדר מצד החברה, ולכן בעלי אגרות החוב יהיו רשאים לפעול להעמדת יתרת אגרות החוב לפרעון מיידי ולמימוש הערבות האישית של יוסף פאלוך.

אסור לטעות, הבעיה באל-בן היא בפרוש לא תפעולית, אלא פיננסית. ברבעון הראשון של השנה הרוויחה אל-בן תפעולית כ-230 אלף שקל על הכנסות של כ-4 מיליון שקל, לעומת רווח תפעולי של 77 אלף שקל על הכנסות של כ-3.9 מיליון שקל ברבעון המקביל.

הבעיה היא במימון הפעילות. לחברה התחיבויות של מעל 100 מיליון שקל, בעוד הונה העצמי מסתכם בכ-17 מיליון שקל בלבד. מצב זה יוצר תנודתיות רבה בהוצאות המימון. ברבעון הראשון אלה דווקא היו חיוביות - הכנסות מימון של כ-1.4 מיליון שקל, לעומת הוצאות מימון של כ-4.2 מיליון שקל ברבעון המקביל. בשנת 200 כולה הסתכמו הוצאות המימון בכ-3.7. מיליון שקל והעבירו את החברה להפסד של כ-2.7 מיליון שקל. ההכנסות היו אז כ-16 מיליון שקל.

ועל רקע הבעיות האלה, רשמו רואי החשבון של החברה - משרד ליובושיץ קסירר, הערת "עסק חי" בדו"חות הכספיים לשנת 2002 וברבעון הראשון של 2003 .

"כמשתקף בדוחות הכספיים ליום 31 במרס 2003 לחברה גרעון בהון החוזר בסך של כ-33 מיליון שקל (מזה כ-15.8 מיליון שקל בגין חלויות שוטפות של התחיבויות לזמן ארוך)", כתוב ביאור לדוחות הכספיים לרבעון הראשון שהתפרסמו לפני כחודשיים. "אם נסיונות ההנהלה לא יצליחו ובעלי אגרות החוב יפתחו בהליכים לגביית חובם ולמימוש הבטחונות שעומדים לרשותם, אשר כתוצאה מהם יפעלו גורמים אחרים או נוספים לגביית חובותיהם, אפשר והחברה תמצא בסכנה להמשך קיומה כ'עסק חי'" כתוב בהמשך הביאור, אלא שההנהלה כאמור הגיעה להסדר עם בעלי האג"ח. עם זאת, אם לא יצליחו לממש את הנכסים עלולה הבעיה להתעורר שוב.

נכסיה המשמעותיים של החברה הם כאמור חלקה בפרויקט מגדלור ופרויקט בית טובי העיר בירושלים. פרויקט מגדלור הניב ברבעון הראשון של השנה הכנסות של כ-843 אלף שקל מדמי שכירות וכ-120 אלף שקל מדמי ניהול. סה"כ ההכנסות הסתכמו ב-963 אלף שקל, בעוד הוצאות ההנהלה והכלליות הסתכמו בכ-788 אלף שקל. הוצאות הפחת הסתכמו ב-191 אלף שקל ומכאן שההפסד התפעולי הגיע ל-16 אלף שקל, לעומת רווח תפעולי של 142 אלף שקל ברבעון המקביל אשתקד.

פרויקט טובי העיר הניב 3.9 מיליון שקל ורווח תפעולי של 248 אלף שקל ברבעון הראשון, לעומת הפסד תפעולי של 65 אלף שקל מהכנסות של כ-3.5 מיליון שקל ברבעון המקביל. אלא שהתוצאות הסבירות האלה עומדות ברקע הבעיות הפיננסיות של החברה.

בעיה נוספת היתה לאל-בן עם לשכת ההוצאה לפועל. בחודש פברואר נמסרה לחברה אזהרה מרשויות ההוצאה לפועל, לפיה היא מחויבת בתשלום של כ-5 מיליון שקל. התשלום הנדרש הוא לאגודת בית הכנסת חסידי גור, הטוענת כי החברה הפרה הסכם עימה, שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו אם תימשך פעילות מלונאית בבית טובי העיר לאחר חודש יוני 2000, תחויב אל-בן לשלם לאגודה פיצוי כספי של עד 2 מיליון דולר.

במארס הגישה אל-בן, באמצעות יועציה המשפטיים, בקשה בטענת "פרעתי" וכן בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ. לטענת החברה, לא נמסר לה כל מידע ממשי באשר לעילת הגשת התביעה על-ידי האגודה. במאי 2003 החליטה ההוצאה לפועל לסגור את התיק שהתנהל כנגד החברה, היות שפסק הדין, בשלב זה, איננו בר-ביצוע.

כך או כך, בגלל קשיי החברה והסחירות הנמוכה במנייתה, נמחקה המנייה לאחרונה מהמסחר בבורסה בת"א, אם כי אגרות החוב עדיין נסחרות. "בהתאם לתקנון הבורסה לניירות ערך", כתוב בביאור לדוחות הכספיים לרבעון הראשון, "נקבע כי חברות שמניותיהן נסחרות בבורסה נדרשות לעמוד בתנאי מינימום מסויימים כדי להבטיח את המשך המסחר במניות שלהן. ליום 31 בדצמבר 2000 שווי החזקות הציבור במניות החברה היה נמוך מהמינימום הנדרש ולפיכך, על פי, הודעת דירקטוריון הבורסה לחברה, המסחר במניות החברה הושעה החל מיום 22 באפריל 2001. לאור פנייתה של החברה החליט דירקטוריון הבורסה במאי 2002 להמשיך את תקופת ההשעיה במסחר, ואם לא תעמוד החברה בתנאים לחידוש המסחר,למחקה מהמסחר. החברה לא הצליחה לעמוד בתנאים אלה ולכן ביום 30 באפריל 2003 נמחקו מניותייה מהמסחר".