והשפכים הוזרמו לבריכת האורחים בים המלח

"משרדי הממשלה המופקדים על אכיפת החוקים המסדירים את נושא הטיפול בשפכים וסילוקם, משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה, לא פעלו בנחישות לקדם את הפעלת שני מתקני טיהור השפכים של המועצה האזורית תמר שבערבה. רק כשלוש שנים לאחר שהחברה לפיתוח חוף ים המלח הודיעה למועצה על סיום בניית שני המתקנים, יזם משרד הפנים דיון ובו סוכם מהן הפעולות הנדרשות להשלמת תהליך מסירת המתקנים למועצה כדי שתתחיל להפעילם. משרד הבריאות, האחראי לאכיפת תקנות בריאות העם בנושא קביעת תקנים למי שופכים, התריע פעמים רבות על הזרמת שפכים לבריכת מס' 5 בים המלח (המשמשת את אורחי בתי המלון שלחוף ים המלח - ג.ג) ועשה לגישור בין המועצה לחברה כדי ששני המתקנים יופעלו, לא השתמש בסמכויות האכיפה לפי החוק".

כך קובע מבקר המדינה בדו"ח על החברה לפיתוח חוף ים המלח, חבל סדום וערד, בביקורת שעניינה המאבק בין החברה לבין המועצה האזורית תמר, בנושא הפעלת מכון טיהור שפכים, הנמשך מזה מספר שנים, שבעטיו סירב ראש המועצה, יואב גבעתי, לאשר את קבלת המתקן לרשות המועצה, ולהפעילו, ובכך למנוע את המשך זרימת מי השפכים לבריכה מס' 5.

הפרשה החלה ביוני 1990, מועד בו התקיים דיון בהשתתפות החברה, המועצה, משרד התיירות, ממ"י, המינהלה לפיתוח התיירות בנגב, ואחרים, לצורך יצירת שיתוף פעולה בין החברה למועצה בפיתוח תשתיות. שכן, הגידול החד, אז, בבניית חדרי מלון, הצריך פתרון לגידול הצפוי בשימוש במים והטיפול בהם. סוכם אז, כי החברה תממן ותקים את כל התשתיות הנחוצות, לרבות מתקני הטיהור, ולאחר סיום בנייתן, יועברו אלה לתפעול ותחזוקת שוטפת של המועצה. אלא שבין החברה למועצה לא נקבע מנגנון למסירת עבודות התשתית שתבצע החברה לידי המועצה, ולא נקבע מנגנון ליישוב מחלוקות, אם יתגלעו כאלה. ואכן, נתגלעו מחלוקות רבות, שמנעו את הפעלת מתקני הטיהור.

ב-1983 הקימה החברה מתקן טיהור, שהתאים לכ-1,750 חדרי מלון. הקמת המתקן החדש הצריך שני שלבי בנייה, האחד עד 5,100 מ"ק ביום, קיבולת המתאימה לכ-4,500 חדרי מלון, והשני 6,800 מ"ק, לכ-6,000 חדרי מלון. במאי 1995 הוקצו 18 מיליון שקל לפרויקט. ביוני 1999 הודיעה החברה למועצה כי סיימה את הפרויקט.

הפעלת מכון הטיהור, קובע המבקר, התעכבה מאז בשל מחלוקות רבות בין החברה למועצה, לאחר שהאחרונה דרשה מהחברה ביצוע מספר שינויים ועמידה בתנאים שונים, בין היתר הקמת מערכת סינון והכלרה, זמינות מיידית של חלקי חילוף שהיה צורך להזמין מחו"ל, כמו גם תוכנית לניצול הקולחים, מאגר מי קולחים, תוכנית הפעלה, תוכנית להגנה מפני שיטפונות, שיקום המכון הישן ועוד. המבקר קובע, כי החברה לא ביצעה חלק מהעבודות שהיה עליה לעשות בהתאם לתוכנית האב לביוב ולסיכומים ביניהן, וגם את אלה שביצעה, היה זה באיחור רב.

כדי להביא לשיתוף פעולה בין הצדדים להפעלת המכון, היה צורך בהתערבות של מספר משרדי ממשלה, וגם אלה לא הביאו לפתרון הבעיה. בדצמבר 2002, אומר המבקר, עדיין הייתה מחלוקת בין השתיים בדבר ביצוע העבודות הנדרשות להשלמת מכון הטיהור. כתוצאה מכך הוזרמו שפכים במשך שנים לבריכה מס' 5, דבר היכול לגרום לנזק סביבתי באזור תיירותי. יצוין, כי עיקר המחלוקת הי תה מי יממן את שיקום מכון הטיהור הישן.